"בריאים" ומקרטעים: מה השתבש?!

המאה ה-21 מאופיינת באורח חיים ישבני - והדבר ניכר במגפת ההשמנה, במחלת הסוכרת (סוג 2) הפורצת בגיל צעיר (יחסית למה שהיה בעבר); ובמחלות כרוניות נוספות בגיל מתקדם, כגון: סרקופניה (ניוון שרירים), אוסטאופורוזיס, מחלות לב וסרטן.

הרפואה משתפרת, תוחלת החיים עולה - ואיכות החיים יורדת?!

אכן כך! סוגיה זו ניתנת לדיון (מההיבט הפיזיולוגי והכושר הגופני) תוך בחינת הסתירה המהותית בין תוחלת החיים, ההולכת ועולה (בזכות הרפואה המתקדמת) - לבין תהליך העלייה בגיל (Aging), איבוד מסת שריר וכוח, ירידה בתפקוד מערכת העצבים, היחלשות העצם וירידה משמעותית ביכולת התפקודית היומיומית (מגבלה פיזית ונפשית גם יחד).

למעשה, במרבית המקרים, מגיל 60 עד 80 (בממוצע) נמצא האדם המערבי במצב של כ-20 שנים נוספות, בהן יש לו איכות חיים ירודה - לצד בריאות לקויה.

כיצד ניתן לאבחן את המצב הרפואי ולשבור את "מעגל עודף הישבנות"?

אבחון מצב בריאותי מתאפשר במספר דרכים, הנפוצות כיום בשירותי הרפואה: רפואת המשפחה, תזונה קלינית, פסיכולוגיה קלינית. כל אלה, לצד "סוכנים חברתיים" נוספים בתחומים פארה רפואיים, כגון: פיזיולוגים, פיזיותרפיסטים, מורים לחינוך גופני, מדריכי כושר והעוסקים ברפואה משלימה.

היעד הנכסף הינו אבחון מוקדם - והתווית אורח חיים בריא ופעיל, בהתאמה אישית. השגת היעד תאפשר לשבור את "מעגל עודף הישבנות" - ובמידה רבה עשויה להיות פתרון הולם, הן בריאותית והן כלכלית, בוויסות מותאם של אורח חיים בכושר, תפקוד ובריאות (לרבות הפחתה משמעותית בצורך בשירותי סיעוד).

האם משקל גוף תקין, אינדקס מסת גוף תקין (BMI), בדיקות דם כלליות, לחץ דם ודופק תקינים - מהווים אמצעי אבחון לאיכות החיים?

ייתכן שלא! אנו ערים לתופעות נוספות, כאשר אדם לכאורה "בריא" - בהתייחס למדדים האנתרופומטריים והפיזיולוגים שלו - מרבה להתלונן על עייפות כרונית, כאבי שרירים ומפרקים, סחרחורות וחוסר שיווי משקל, קשיים בנשיאת משקל וחפצים, קשיי נשימה בעליית מדרגות, צורך בישיבה במהלך היום וחוסר יכול להתרכז ברציפות בעבודתו. כלומר: איכות חיים ירודה, לקויה ואף מעט חולנית!

כיצד ייתכן פער כזה, בין בריאות תקינה בבדיקות, ליומיום כה עייף וחולני?!

נציין להלן מספר נקודות שיש לתת עליהן את הדעת:

1. BMI: זהו אחד המדדים השכיחים, המקובלים לאומדן משקל של בני אדם, במסגרות שונות (לרבות מסגרות רפואיות). עם זאת, בפועל, מדד BMI כשלעצמו אינו מספיק, על מנת לדעת אם האדם סובל מהשמנה ברמות שונות או לא. זאת, מכיוון שלא מודדים את הרכב הגוף (מסת השומן/ מסת השריר). לשם כך, יש צורך בשימוש במכשור נוסף, קליפר או מכשיר DEXA - אשר דורש עלויות גבוהות יותר ומיומנות של איש מקצוע מוסמך (דיאטן קליני, פיזיולוג) לצורך אבחון, מדידה, פיענוח וקבלת החלטות, בהתאם לתוצאות. אם כך, ה-BMI עשוי להיות בהחלט בטווח הנורמה, אך אחוז השומן בגוף עשוי להיות גבוה מהממוצע. לכך יש השלכות במספר מישורים על האדם: תפקודית, אסתטית, דימוי גוף, מסורבלות תנועתית והעלאת הסיכון למחלות שונות (במיוחד עם העלייה בגיל). בסקירות ספרות אחרונות, נמצא כי השמנה בטנית מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לפיתוח תסמונת מטבולית, תנגודת לאינסולין, סוכרת מסוג 2, מחלות לב, מחלות דלקתיות וסרטן.

2. בעיות במערכת שלד-שריר (מערכת התנועה): קיים פער בין המודעות לחשיבות האימון הגופני בשיטות שונות במכוני הכושר, בסטודיו ובאימוני חוץ - לבין תהליכי הזקנה ואיבוד מסת השריר. פער נוסף קיים בין שיפור ביצועים ספורטיביים - לבין ההמלצות שיש לקיים, כדי לשמור על בריאות ואיכות חיים. דוגמה לכך ניתן לראות גם בתחום הריצות למרחקים ארוכים (חצי מרתון ומרתון). האם בהכרח מדובר על איכות חיים טובה יותר - למי שרץ מרחקים כה ארוכים? ייתכן שלא. בהסתכלות רחבה על סוגי ספורט ואימונים שונים, השכיחים בשנים האחרונות, ניתן למצוא מקרים רבים בהם המתאמן סובל מפציעות ספורט, מוגבלות תנועתית של מערכות שלד שריר, ליקויי יציבה שונים, בעייתיות בתפקוד היומיומי, ירידה בתפקוד מערכת החיסון והשלכות על ויסות הורמונלי מותאם. כלומר: על פניו, ביצוע אימונים על בסיס קבוע - לא בהכרח ישפר את איכות חייו של האדם המתאמן, מכיוון שייתכן כי מערכות הגוף השונות אינן מתפקדות כראוי, למרות כושרו הגופני. ייתכן גם כי המאמץ הגופני הפך למטרה, במקום לשמש כאמצעי להשגת בריאות - וכך האדם חשוף יותר לנזקי בריאות, במקום לתועלת הנובעת מהאימון! ראוי לציין כי בתחום האירובי, בריצות למרחקים ארוכים, לספורטאים הישגיים יש שני גבולות ברורים, שאי הקפדה עליהם כרוכה בסיכון מוגבר לפציעות ותחלואה - ממקור גופני (מאמץ ואימון יתר). שני הגבולות הינם: א. מעל 20 שעות בשבוע. ב. מעל 40 ק"מ בשבוע, לרץ מתחיל עד בינוני ועד 80 ק"מ בשבוע - לספורטאים מיומנים!

3. עקרון הפרטנות - אישיות האדם ותפיסת המציאות: מלנכוליות, דיכאון, דימוי עצמי נמוך, ביטחון עצמי ירוד, דיסמורפיה (מאופיינת בראייה מעוותת ובלתי נכונה של הגוף) - הן רשימה חלקית של בעיות שכיחות במחוזותינו, בשנים האחרונות. במקרים מסוג זה, גם בריאות גופנית מצוינת - לא תסייע. הבריאות הנפשית חשובה מאוד - ומהווה חלק חיוני, באיכות החיים של האדם. מדהים לראות כי אין בהכרח הלימה בין בריאות גופנית כוללת לבין בריאות נפשית. כמובן שיש צורך לטפל, על בסיס קבוע, בשני המישורים - וחשובה מאוד המודעות של המתאמן בנושא. ניתן להצביע על שלושה מישורים חיוניים לאיכות החיים: המישור הפיזי (בריאות כללית), המישור התזונתי (הרגלי האכילה) והמישור הנפשי (תפיסת העצמי והמציאות). השילוב בין כל המישורים האלה הוא שילוב מנצח!

4. כושר גופני ירוד - יכולת תפקודית לקויה - איבוד כוח השריר: בשאלונים רבים, איכות החיים מוגדרת כיכולת לבצע את מטלות היומיום - באופן עצמאי, ללא עזרה סיעודית, כולל קימה מכיסא ללא תמיכה או עזרה, עליה במדרגות, הליכה מעל 400 מטרים ללא עייפות ושמירה על ריכוז בשעות העבודה. הדרישות הפיזיולוגיות האמורות תלויות באופן ישיר ביכולת קרדיו-וסקולרית (סיבולת לב ריאה - אירובית), כוח וסיבולת שריר (מסת שריר - היפרטרופיה, שמירה ועלייה בחתך רוחב השריר ופיתוח כוחו) וקואורדינציה (תיאום מערכת העצבים ושמירה על שיווי משקל, יציבות, ושליטה תנועתית). מרכיבי הכושר הללו מהווים אבן יסוד בקידום רפואה מונעת - עצמאות לאורך שנים - והרחקת נקודת סף המגבלה הגופנית. בהתייחס לתפקוד כוח השריר, עלינו לקחת בחשבון את חשיבות אימוני התנגדות - הפועלים ישירות על תאי השריר. מסת השריר יורדת עם השנים, בקירוב של 66% - מהעשור הרביעי ואילך. לכן, חשוב לבצע אימוני כוח כבר מילדות, על בסיס קבוע, לשפר את טווחי התנועה, לבצע תרגילים פונקציונליים שונים, שמתאימים לשיפור איכות החיים של האדם, לפחות פעמיים בשבוע, 2-4 סטים, 8-12 חזרות, בתרגילי בסיס מרכזיים: סקווט (שפיפה), לחיצות חזה (שכיבות סמיכה), משיכת פולי (או עליות מתח) ולחיצות כתפיים (עמידות ידיים בצעירים). ללא גירוי לחץ מכני על תאי השריר, אנו עלולים להגיע למצב פתולוגי - הזוי: מתאמן המבצע עד 20 שעות פעילות אירובית בשבוע חשוף לנזקים בריאותיים רבים, לרבות איבוד כוח שריר - העלול להגיע עד פגיעה ביכולתו התנועתית היומיומיות (מעבר מישיבה לקימה, יישור ידיים - מעבר לראש, כפיפת גו מלאה לפנים, עמידה על רגל אחת, במשך 30 שניות עם/בלי עיניים עצומות, הליכה עקב בצד אגודל 20 צעדים וכו').

5. היבטים פסיכולוגיים - בדידות והיעדר מעגלים חברתיים: אחד המשתנים הקשורים לאיכות חיים הנו הפן הרגשי - חברתי. במעגל ה-Wellness, מעגל שוחרי איכות החיים והספורט, ההיבט הזה מוכר היטב. עם זאת, בפועל: רבים מאנשי המקצוע אינם מביאים היבט זה בחשבון - ולכך יש השלכות מהותיות על איכות החיים. אדם בודד, ללא מעגלים חברתיים חשובים (משפחה, חברים וילדים) - עשוי להזדקן מהר יותר. בד בבד, תחול ירידה באיכות חייו, באופן משמעותי - אשר לרוב תוביל להידרדרות פיזית - פיזיולוגית; ועלולה לגרום תחלואה משמעותית ותמותה בשלב מוקדם. לכן, חשוב לטפח גם תחום זה במהלך החיים - במיוחד עם העלייה בגיל והיציאה לפנסיה, הגורמת לצמצום מעגלים אלה (למשל: סביבת עבודה).

6. ירידה ברמות שונות בליבידו: חשק מיני יורד עם העלייה בגיל, אך לא רק כתוצאה מהעלייה בגיל. ישנם גם צעירים עם בעיות בתפקוד המיני, על רקע פיזיולוגי או נפשי. לדוגמה: מצבי סטרס פוגעים מהותית - ברמת הליבידו. בנוסף, שימוש בתרופות שונות (לדוגמה: חלק מהתרופות המיועדות לטיפול בדיכאון ועוד). לכן, חשוב לדעת כי תקופות ממושכות ללא חיי מין - קשורות אף הן לירידה ממשית באיכות החיים. ניתן לטפל בכך, באופן שיסייע בשמירה על מכלול איכות החיים, התפקוד והבריאות.

לסיכום: נקיטת צעדים לשיפור איכות החיים - לצד הבריאות הכללית, התזונתית והנפשית - מאפשרת להקטין את הסתירה הקיימת, בין מודעות לאורח חיים בריא ופעיל - לבין העלייה המתמדת בתחלואה, בהשמנה ובאיכות חיים ירודה! אריכות חיים - ללא איכות חיים - הינה ריקה מתוכן ומשמעות. לעתים, אנו חיים ב"אי שפיות" זמנית - במודע או שלא במודע. כלומר, כמו שציין אלברט איינשטיין, מהמדענים הבולטים במאה הקודמת: אנו מבצעים התנהגות בעייתית, ההופכת להיות דפוס בחיים שלנו - ומצפים לתגובה או תוצאה שונה. זוהי מהותה של אי שפיות...

סיפור חיינו נקבע על ידינו. קחו אחריות, התייעצו עם אנשי מקצוע - ובצעו שינוי מושכל ומותאם אישית, מחוץ למעטפת האשליות. זה עניין של תפיסה!

ד"ר איתי זיו (Ph.D) עוסק מזה שנים בתחום הפעילות הגופנית, ספורט וחדרי כושר; מנהל תחום הסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט.

איתי גולדפרב (M.Sc Med.)' פיזיולוג מאמץ בבית החולים אסותא רמת החייל.

בואו לדבר על זה בפורום אימון, כושר גופני ותזונה.