מרתון ת"א: רצים ושלמים
ביום חמישי הקרוב יתקיים ברחובות תל אביב המרתון השנתי. מהי הפציעה הנפוצה בקרב רצי מרתון ואיך אפשר להימנע מפגיעות ולסיים את הריצה בשלום?
לקראת מרתון ת"א שיתקיים בסוף השבוע הקרוב (22.2.18), מסביר ד"ר אייל עמר, אורתופד בכיר ומומחה לרפואת ספורט מבית החולים איכילוב, על שלושת גורמי הסיכון הנפוצים בקרב רצי מרתון.
רצי מרתון מצויים תחת שלושה גורמי סיכון עיקריים לפציעה:
1. מרחק ריצה גדול הינו אחד מגורמי הסיכון לפציעה הבולטים ביותר כמו גם הגדלה חדה ומהירה במרחק הריצה השבועי. הסיכון מוגבר במיוחד כאשר המרחק השבועי הנו יותר מ-64.4 ק"מ. כאשר רצים מעל כמו זו לשבוע, הסיכון המשוקלל לפציעה הוא פי 2.88 מאלו שרצים פחות מכך.
2. קיומה של פציעה קודמת. חיוני ביותר להשיג החלמה מלאה לפני השתתפות בריצת מרתון מכל מחלה או פציעה קודמת על מנת למנוע פציעה חדשה. משתתפים חדשים במרתון חוו קושי גדול יותר אם היו חולים בשבועיים טרום המרוץ, צרכו אלכוהול או תרופות לטיפול במחלות שונות. רצים מנוסים חוו פחות פציעות מאחר והם 'קשובים יותר לגופם'. בשל תכונה זו, רצים וותיקים מצליחים להימנע מפציעות שימוש יתר מדגימים הסתגלות של מערכת שריר שלד לצורך ריצה אולם נמצא כי יחלימו יותר לאט מפציעה.
3. הפציעה הנפוצה ביותר בקרב רצי מרתון, ללא קשר למגדר, הנה פציעת ברך. פציעות הברך הנפוצות ממוקמות בקדמת הברך והתבטאו ככאב סביב הפיקה. בנוסף התלוננו רצים על כאבים בצד החיצוני של הברך שנבעו מחיכוך של גיד, שברי מאמץ, כאבים בכף הרגל הנובעים מדלקת בחיתולית, דלקת סביב גיד אכילס וקרעים במניסקוס. תלונות נוספות כללו כאבי שרירים, יבלות, שפשופים, חולשה, הפרעות תזונה. גברים סבלו יותר מפציעות הקשורות לשרירי הירך האחוריים ושרירי הסובך בעוד שנשים סבלו יותר מפציעות הקשורות במפרק הירך. מרבית הפגיעות המצוינות מתבטאות בכאבים באזורים המתאימים, מאובחנים באופן קליני על ידי האורתופד המטפל היכול להיעזר בבדיקות דימות מתאימות (כגון מיפוי עצמות לאבחון שברי מאמץ או MRI לצורך אבחון פגיעה במניסקוס או רצועות) לצורך אשרור האבחנה. הטיפול הראשוני יכלול בדרכ מנוחה, פיזיותרפיה ותרופות נוגדות דלקת.
העצה הטובה ביותר כדי למנוע פציעה היא הקפדה על תכנית אימונית מתונה והפעלת שיקול דעת בכל הקשור להגדלת מרחק הריצה ומספר הימים הרצופים בהם מתאמנים. יש להקפיד על החלמה מלאה מכל פציעה או מחלה לפני השתתפות בכל מרוץ או תחרות. ניתן לבצע פעילות גופנית חלופית בזמן הפציעה כגון: ריצה במים, רכיבה על אופניים, שחייה, על מנת להפחית את עומס הריצה.
