מצבי לחץ ואכילת יתר

מצב לחץ מוגדר כאירוע של איום, המשבש את המהלך הנורמלי של החיים. במצב כזה האדם נדרש להתמודדות כדי לחזור למצב של איזון.

מצבי לחץ משפיעים על מימדים רבים בחיינו, הכוללים את העולם הפנימי שלנו (על מחשבותיו, רגשותיו וחוויותיו) וגם את העולם החיצוני שלנו (כלומר: מצבנו הגופנו, התגובות הפיזיולוגיות שלנו והתנהגותנו).

לפיכך, מצב לחץ ייתן את אותותיו באחד או בכל אחד מן המימדים הללו. אחד מן הביטויים לכך עשוי להיות שינוי במצב התיאבון ובהתנהגות האכילה של האדם. כך, יהיו אשר יבטאו אובדן תיאבון, חוסר חשק והפחתה בדחף הרעב. אחרים יגלו עלייה ברמות התיאבון, חיפוש מתמיד אחר מזון, אכילת יתר, התקפי אכילה (Binge Eating) ועיסוק מתמשך באגירה של מזון.

האוכל נקשר כבר מגיל צעיר לחוויות רגשיות משמעותיות ביותר להתפתחות הנפשית של האדם. אם המאכילה את ילדה, למעשה מזינה אותו במסר רגשי של אהבה, תמיכה ודאגה. כך, חוויה נעימה של אכילה מעניקה לאדם תחושה של יציבות, ביטחון והגנה. לכן, במצב בו ישנו ערעור על מידת הביטחון של האדם, עולה פעמים רבות צורך באכילה על מנת להשיב את האיזון שהופר.

ניתן לאפיין מצבי לחץ טראומתיים כבעלי 3 שלבים: שלב ההמתנה לאיום; שלב מימוש האיום; והשלב הפוסט-טראומתי. שלבים אלה מופיעים בצורה "טהורה" רק בטראומה פשוטה וקצרה - ואילו בטראומה ממושכת הם מתערבבים זה בזה לא פעם.

שלב המתייחס לתקופה בה אנו ערים לאיום עתידי, אך זה עוד לא התרחש. זוהי התקופה שבה עולה החרדה ומעוררת לתכנון תוכנית מניעה והתמודדות. בשלב זה יהיו אשר יבטאו הכחשה לאיום המתקרב ויבטלו את הצורך להיערך לקראתו. אחרים עשויים להגיב ברמות חרדה גבוהות, ברגישות מוגברת, אי שקט, רוגז, הזעה מוגברת, חשדנות, חוסר עניין בפעילות יומיומית וכן הלאה.

הביטויים ההתנהגותיים שעשויים לבוא לידי ביטוי בשלב כזה בתחום האכילה הם אובדן תיאבון או לחילופין אכילת יתר. אכילה מוגברת בשלב כזה באה בדרך כלל על מנת להפחית את החרדה המתגברת, לתת מענה מזין ומרגיע לחוויות הגופניות המשתנות והתמקדות בפעילות המתקשרת להנאה וסיפוק.

בשלב זה נדרשת התמודדות אקטיבית כדי לשרוד. שלב זה עלול להיות קצר או ארוך, זאת בהתאם לתכתיבי האיום החיצוני. בשלב זה תגובות האדם נחלקות ל-2: Fight or Flight, כלומר: הילחם באיום או ברח ממנו. בזמן זה כל מערכות הגוף והנפש של האדם מגוייסות להתמודדות עם מצב הלחץ. לפיכך בזמן זה, על פי רוב, לא תהיה אכילה, צבירת מזון או מודעות לצרכי הרעב או תחושת השובע.

שלב המתקיים רק במידה ולא התרחשה התמודדות מוצלחת עם האיום. שלב זה אינו הכרחי, הוא נדיר יחסית ומתרחש רק במקרים בהם האיום היה קיצוני ולא התאפשרה כל התמודדות עמו. למעשה, שלב זה נובע מתחושת חוסר הישע אל מול האיום על החיים.

טבעי, צפוי ונורמלי שמצב של לחץ יעורר פחדים וחרדות, שהרי יש בו כדי לערער את הצורך האנושי הבסיסי בביטחון והגנה וכן לערער את האיזון של חיינו.

הצורך באכילה מייצג למעשה צורך בהרגעה ומציאת מקום בטוח. אכילה מסייעת להקהות רגשות קשים ולהסיט אותם ממרכז תשומת הלב, אולם היא אינה מבטלת או מעלימה אותם. במצב של לחץ חשוב לתת מקום לביטוי הרגשות העוצמתיים ולנסות שלא לדחוק אותם הצידה תוך כדי פנייה לאוכל ושימוש בו כמסך מפניהם.

הכתבה פורסמה במקור באתר מלב"י.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית ובפורום תזונה קלינית.