רגל סוכרתית: בעיה קוגנטיבית?
מחקר ישראלי: לחולי סוכרת עם סיבוך של כף רגל סוכרתית יכולת קוגניטיבית נמוכה יותר מאשר לחולי סוכרת ללא הסיבוך. יש לעקוב אחר תפקודם בטיפול במחלה
היכולת הקוגניטיבית של חולי סוכרת עם סיבוך של רגל סוכרתית נמוכה באופן מובהק מהיכולת הקוגניטיבית של חולי סוכרת ללא הסיבוך, בכל המדדים הקוגניטיביים שנבדקו. כך על פי מחקר שבוצע על-ידי ד"ר רחל נטוביץ', מאוניברסיטת בן-גוריון.
על פי תוצאות המחקר, הנבדק עם סיבוך הרגל הסוכרתית נמצא כזוכר טוב פחות, יכול להתרכז פחות, מתקשה בלמידה חדשה ובעיכוב תגובות אוטומטיות ואטי יותר בתגובותיו. גם מבחינה רגשית נמצאו הנבדקים עם הרגל הסוכרתית במצב קשה יותר: הם מדוכאים יותר, מעריכים את עצמם כפחות בריאים וגם את איכות חייהם, כנמוכה יותר. הם דיווחו שהם מבצעים פחות פעילות גופנית ונמצאו כסובלים מרמת המוגלובין מסוכרר גבוהה יותר, דבר המרמז על טיפול לא יעיל במחלת הסוכרת.
באופן פרדוקסלי, סיבוך הרגל הסוכרתית ניתן למניעה בקלות יחסית, על ידי שינוי בהרגלי בריאות שהם הבסיס לאיזון מחלת הסוכרת והימנעות מסיבוכים. ההערכה היא כי 50%-85% מהקטיעות נובעות מכיב, שניתן היה למנוע באמצעות טיפול נאות במחלת הסוכרת.
רגל סוכרתית: הבעיה מתחילה בראש?
זוהי הפעם הראשונה בה נערכה לחולי רגל סוכרתית בדיקה קוגניטיבית מקיפה, תוך בניית פרופיל קבוצתי והשוואתו לפרופיל הקוגניטיבי של חולי סוכרת באותו גיל, שאינם סובלים מסיבוך זה. בכך סייע המחקר להבנה יותר מעמיקה של השאלה: האם משמעות ה"רגל סוכרתית" היא רק להתפתחות של כיב, או שמא מתלווה אליו תמונה קוגניטיבית אופיינית?
המחקר נערך בבתי החולים סורוקה ושיבא וכן במרפאות הקהילה של שירותי בריאות כללית. 99 חולים עם סיבוך הרגל הסוכרתית ו-95 חולי סוכרת ללא הסיבוך עברו הערכה נוירו-פסיכולוגית מקיפה. בנוסף, נאספו נתונים בנוגע למצבו הרגשי של הנבדק, היענות לטיפול עצמי ומדדים הקשורים לחומרת המחלה, יעילות הטיפול וגורמי הסיכון.
לסיכום, מסקנות המחקר הם שהאדם עם הרגל הסוכרתית שונה מחולה סוכרת ללא הסיבוך באספקטים קוגניטיביים רבים המשפיעים על למידה ועל ביצוע התנהגויות המשפיעות על הבריאות. מהממצאים נובעות השלכות ברורות לאינטראקציה בין החולה לבין הגורמים המבטחים, המטפלים והמשפחתיים: ראשית, יש לנטר חולים אלה מבחינה קוגניטיבית באופן שגרתי בכדי לאתר את הירידה הקוגניטיבית סמוך לתחילתה ולהפעיל התערבויות ממוקדות לעיכוב התהליך. שנית, בגלל קשיי זיכרון, ריכוז ויכולת ביצוע, הגורם המטפל והמשפחה צריכים לקחת תפקיד פעיל ומרכזי יותר בניהול הטיפול ותפעול החולה. ולבסוף, יש חשיבות מרכזית בתכנון והפעלת תכניות קבוצתיות מובנות ארוכות טווח למעקב אחר התזונה והפעילות הגופנית וכן אחר השגת יעדי הטיפול הרפואי.
בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:
פורום רגל סוכרתית ופצעים קשיי ריפוי
פורום טיפול בסוכרת