כשהיחד תורם ללבד

תמיכה חברתית, משפחתית ומקצועית הנה הכרח להשגת טיפול עצמי יעיל במחלת הסוכרת. כמו כן, טיפול טוב יותר בסוכרת יושג על-ידי שילוב תמיכה פסיכו-סוציאלית בחולה וטיפול תרופתי מתאים. כך עולה ממחקר שבדק מדוע לא מושג איזון אצל חולי סוכרת רבים כל כך למרות ההשקעה הרבה בחינוך, בהדרכה ובטיפול התרופתי. את המחקר ערכה חברת התרופות נובו נורדיסק.

המחקר נערך ב - 13 מדינות בעולם, בהן ארה"ב, אוסטרליה, הודו, יפן דנמרק ועוד. השתתפו בו כ - 5500 חולים, 2200 רופאים, 550 אנדוקרינולוגים ורופאי סוכרת וכ - 1100 אחיות כלליות ומתמחות.

חולי סוכרת ענו על שאלונים, שמטרתם הייתה להבין כיצד הם תופסים את מחלתם, מהם הצרכים האמיתיים שלהם, מה מדאיג אותם באמת ומה מפריע להם בהשגת השינוי באורח החיים. מה ציפיותיהם מהצוות המטפל, רופא, אחות ודיאטנית, ומהן ציפיותיהם מהחברים, מהקהילה וממקום העבודה. בדרך זו ביקשה חברת נובו נורדיסק לזהות את המחסומים הפסיכו-סוציאליים המשמעותיים ביותר אצל החולים הסוכרתיים בכלל, ואת החסמים לטיפול באינסולין בפרט אצל חולי סוכרת והמטפלים בהם. במקביל בדק המחקר כיצד ניתן לפתח את הרגישות וההבנה של הצוות המטפל כלפי החולים הסוכרתיים ולזהות תחומים בהם חשוב באופן משמעותי לשפר את שיתוף הפעולה בין הגורמים המעורבים בטיפול בסוכרת.

במחקר נמצא כי:
* רופאים נוטים לחשוב שבעת האבחון הם מעניקים לחולי הסוכרת מידע מספק אודות המחלה והטיפול בה. החולים חושבים ההיפך.

* רופאים זקוקים למידע רב יותר על הגורמים הפסיכולוגיים המעורבים בהיענות חולים לטיפול התרופתי.

* החולים רואים באחיות סוכרת חברות ומאמנות אישיות בהתמודדות עם המחלה.

* טרם אבחונם, לחולי סוכרת סוג 2 מודעות גבוהה מזו של חולי סוכרת סוג 1 למחלת הסוכרת.

* היענות חולי סוכרת סוג 2 לטיפול התרופתי היא דלה. הטיפול המועדף עליהם היא דיאטה.

חלק מתוצאות המחקר ביטאו את הלך הרוח בעולם בהתייחס למרכיבים פסיכו-סוציאליים של מחלות כרוניות ואקוטיות. אין זה חדש שהתאוששות של חולה מניתוח היא מהירה וקלה יותר כאשר הוא יודע מה מצפה לו, וגם מקבל את התמיכה הנכונה מאנשי המקצוע ומהמשפחה. כך גם בסוכרת שהיא מחלה כרונית הדורשת הרבה "כוחות נפש" להתמודדות יום יומית ועוד יותר "כוחות נפש" לשינוי אורח חיים.

בואו לדבר על כך בפורום סוכרת
ובפורום תמיכה הדדית