שיטת רביב לטיפול בליקויי למידה - חלק ב'

לחלק א' של הכתבה

יש ילדים שהולכים אומנם את דפוס ה8 הממוקד בחופשיות, אבל הולכים אותו בקצב איטי. ילד כזה יתקשה מאוד להעלות את קצב ההליכה הממוקדת שלו. הנחיה פשוטה לא תספיק לו. הדפוס הדומננטי שלו יכריע ותוך כמה רגעים הוא יחזור לקצב ההליכה האיטי. בשפה שלנו הדבר מעיד על מאמץ פיסי ומנטלי בביצוע המטלה.
מה כן יכול לעזור לו ללכת מהר יותר?
גירויים המעוררים רגש, פעולה וחשיבה, בשילוב עם ווסתים כדוגמת נשימות ותרגיל עיגון נקודת אוריינטציה. ככל שאזדקק לפחות גירויים מסוג זה והילד כבר יצליח לשנות את דפוס ההליכה האיטי שלו ולשמור על קצב הליכה מהיר יותר, כך אדע שרמת הקושי שלו בביצוע המטלה ירדה.כשילד המתמודד עם הפרעת קשב הולך את דפוס ה 8 הממוקד דווקא מהר ומתקשה להאט, הדבר יכול להעיד על מתח או חרדה. עם ילד כזה אעבוד דווקא עם נשימות הרפייה, עיגון נקודת אוריינטציה ומוסיקה מרגיעה כדי ללמד אותו ללכת לאט.
בסופו של דבר, הילד שהלך לאט לומד ללכת מהר ולעבור בהליכת דפוס ה 8 הממוקד מקצב מהיר לאיטי -ללא קושי, ומבלי להעדיף קצב אחד של השני, והילד שהלך מהר, לומד ללכת לאט ולעבור בין מקצבי ההליכה. זה המקום בו אנו רואים יכולת גמישות וויסות בתרגיל התנועתי חושי, שקודם לכן לא היתה. זו גם הנקודה בו אנו מקבלים דיווח משמעותי נוסף מהילד ומהוריו על שיפורים בריכוז: אם לא בכיתה אז לפחות ברמה של אחד על אחד, על שיפור בחלוקת קשב, בריסון אימפולסביות ובקידום סף תיסכול והימנעות.
מבחינתי אני מבין שנעשה לו קל יותר וכעת הוא גם מתחיל מוכן להתחיל להתמודד עם מה שהוא לא יכל לעשות קודם לכן.
במקביל לעבודה על מקצבי הליכת דפוס ה-8 שזהו החלק המורכב יותר בעבודה שלנו, אנו מתחילים עם תיקון תפישה דו-מימדית, ובעצם מפנימים מחדש בדרך רב חושית את אותיות הא' ב' בדפוס, שהם הבסיס לתפיסה דו-מימדית. אנו עושים זאת דרך הראייה, השמיעה, והתחושה, תוך כדי אימון המוח בתרגילים של זיכרון שמעתי, זיכרון ויזואלי, שליפה ושיום, הכללה, חלוקת קשב ועוד מיומנויות למידה רבות אחרות בהתאם לקשיים של הילד.

1.
---
א. ילד ילך במסלול ה-8, יביט על אות בדפוס ויאמר מילים שמתחילות באות. כלומר יקשר בין צורת האות לצלילים האפשריים שלה.

ב. הילד יכתוב את האות על הלוח כדי לראות את הכיווניות בה הוא שולף וכותב את האות.

ג. הילד יכתוב את האות באוויר כשלושים פעמים. בזמן ביצוע הפעולה הוא ימקד את עיניו על ידיו ויעקוב בעיניו אחר צורת האות כשהוא מתחיל בצד אחד, חוצה את קו האמצע ושומר- על רצפיות הכיווניות הפעולה. הוא יעשה זאת גם בעיניים פקוחות וגם בעיניים עצומות, כשהוא מדמיין את האות.
ד. הילד יכתוב ויחוש את האות על כל יד.

בשפה פשוטה אפשר לומר שהוא לומד ומפנים תפיסת כיוון בשיטת "האופניים", כשהוא חוזר על הפעולה התנועתית חושית שוב ושוב.


2. שרשרת מילים:
-------------------------
הילד הולך בדפוס ה-8. המטפל אומר מילה והילד צריך לומר מילה המתחילה באות האחרונה של המילה שנאמרה, וכך הלאה ברצף.
תרגיל זה מעודד ומגרה שליפה מהירה. לא פעם, כפי שתראו קשה לילד גם ללכת ממוקד וגם לשלוף ואז הוא מבטא את הקושי בהורדת העיניים או בעצירה.

3. זיכרון פוטוגראפי:
---------------------------
הילד הולך את דפוס ה8. המטפל אומר לו מילה ומבקש ממנו לדמיין את המילה בראשו או על הקיר מולו. רק לאחר שהוא החזיק תמונה דימיונית של המילה בראשו הוא מאיית את המילה מהתחלה לסוף- ומהסוף להתחלה
תרגיל זה עוזר לפיתוח זיכרון פוטוגרפי ולשליטה באיות וזיהוי מילים.

4.סדרה:
-------------
הילד הולך במסלול ה 8 ומביט על ספר בו כתובים מספרים מ1 עד 10 וליד כל מספר מצוירות חיות תואמות את כמות המספר.

א. הילד צריך לזכור את המספרים והחיות מ1 עד 10 ומ 10 ל1

ב. הילד צריך לזכור בסדר ראנדומאלי לפי הנחיית המטפל.

בצורה זו יתרגל הילד זיכרון ויזואלי, זיכרון שמעתי, תפיסה סדרתית וילמד לקשר בין מספר לכמות.


6. אף מנורה רגל:
-------------------------
הילד הולך את דפוס ה- 8 מתמקד במטפל אשר בו זמנית מצביע על אובייקט מסוים אבל מצהיר על אובייקט אחר:מצביע על האף ואומר רגל, למשל.

א. הילד נדרש להתעלם מהערוץ הראייתי, וזאת כמובן מבלי להסיר את עיניו מהמטפל, ולהצביע תוך כדי הליכה ממוקדת רק על מה שהוא שומע.

ב. הילד מתבקש להתעלם מהערוץ השמעתי ולהצביע רק על מה שהוא רואה.
בצורה זו הילד לומד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר מישני.
הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה ממוקדת.
המשחק הופך קשה יותר בהדרגה ומגיע לשיאו כשהמטפל והילד עושים פעולות הפוכות במקביל.
לילדים המתמודדים עם הפרעת קשב משחק זה בד"כ קשה, אבל למרות הקושי, הם מתעקשים להתמודד עם הקושי. כלומר הגירוי בכל מיקרה מספק ומהנה אותם.


7. כדורים וצבעים:
------------------------
הילד הולך את דפוס ה 8. המטפל מוסר לו 3 כדורי ג'אנגליניג בצבעים שונים. אם המטפל אומר את הצבע שהוא מוסר הילד אומר כן. אם המטפל מוסר צבע אחר, הילד צריך לומר לא.
במשחק זה הילד צריך להשתמש בקשב הויזואלי שלו כדי לראות את צבע הכדור היוצא מיד המטפל. להשוות את המידע הויזואלי עם המידע השמעתי שיוצא במקביל.
כלומר להבחין אם 2 המידעים תואמים או לא, במהירות עליו לשלוף את התשובה הנכונה.
קצב התהליך נקבע על ידי המטפל אשר יכול לווסת את רמת הקושי על ידי שליטה בקצב מסירת הכדורים.
בצורה זו הילד לומד להתמקד בגירוי שהוגדר כראשי ולהתעלם מגירוי שהוגדר מישני. כלומר הוא עסוק בחלוקת קשב תוך כדי הליכה

8. "כן לא שחור לבן":
------------------------------
כשהילד הולך בדפוס ה-8, מתמקד וצריך לענות על שאלות בלי לומר: כן לא-שחור- לבן.
הילד מתרגל תוך כדי הליכה ממוקדת: ריסון אימפולסביות, מיון, שיום, שליפה ויצריתיות.
איך בעצם הוא עושה זאת?
דוגמא: מה צבע התיק שלי?
דבר ראשון הילד צריך לרסן את האימפולסביות שלו ולא לומר שחור.אם כמעט התחיל לומר את המילה ש ח ו ר הוא צריך להמנע מהלגיד לעצמו(כפי שקורה לעיתים: לא).
אחר הוא צריך למיין מזיכרונו מילים חילופיות למילה שחור ולשיים אותן (כהה, מצב של העדר אור, כצבע הלילה וכו'). לבסוף הוא צריך לבנות משפט הגיוני כתשובה.
אם הוא יהיה יצרתי הוא יכול להחזיר לי בשאלה כמו: מה הצבע הכי כהה שאתה מכיר?
ואז אני אומר שחור והוא יגיד, זה בדיוק צבע התיק שלך.
עכשיו תדמיינו את המשחק הזה בהליכת 8 ממוקדת תוך כדי מסירות כדורים ותבינו מה הן היכולות המורכבות הנחוצות לבצע זאת כהלכה.

אלו דוגמאות על קצה המזלג. אנו משלבים בעבודה התנועתית חושית משחקים רבים נוספים המעודדים:חשיבת רצף, תרגילי זיכרון, ספירה ותפיסה כמותית, ועוד. המשחקים מגוונים ומותאמים לגילאים, ליכולות של הילדים, והדבר החשוב ביותר אולי, מעוררים בהם אפקט של הנאה ורצון לחזור לאתגר ולשפר יכולות.
לעיתים, לפני שהילד שם לב לשינויים שחלים ביכולותיו הלימודיות הוא שם לב שבחלק מהמשחקים הוא מצליח יותר. הדבר מעודד אותו לשתף פעולה גם במטלות שהוא פחות אוהב ובונה את הקשר עם המטפל, קשר שהוא חיוני להצלחת הטיפול.
שילוב זה של תיקון פערים התפתחותיים, במיקרה ויש, עיגון נקודת אוריינטציה עם מודעות לנשימה נכונה ועבודה על רמות קשב וריכוז משתנות עם תירגול מיומניות למידה בתנועה ובמשחק תוך כדי הנאה-הינו מהות העבודה שלנו במכון רביב.
חשוב לי לומר שאנו עובדים עם אנשים בעלי לקויות למידה וקשב בהגדרתם ולא עם קשיים ריגשיים בהגדרתם. תלמיד שהתקשה לקרוא ומצליח לקרוא לאחר זמן מה בטיפול, יחוש שיפור מסוים בדימוי העצמי שלו, אבל זה תוצר משני לעבודה על שיפור המיומנות שלו. עבודה רגשית, במידה ויש צורך, צריכה להעשות במקביל אצל אנשים שהוכשרו לכך.
הגישה שלנו היא כזו שאנו עובדים קודם עם החלק בו לילד יש יכולת, כי זהו המקום היחיד שלדעתנו אפשר להתחיל ממנו. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שהילד חווה הצלחה בשלבים הראשונים של הטיפול הוא מתחיל להתמודד עם המיומנויות בהם התקשה, אבל הוא עושה זאת כבר מחוזק יותר ועם כלים שקודם לכן לא היו לו בשביל להתמודד עם הקשיים שלו.
זמן העבודה שלנו משתנה מאדם לאדם בהתאם למורכבות הקשיים. אני יכול לומר בהכללה שאנו עובדים בין 4 חודשים ל 6 חודשים. במהלך תקופה זו הילד נדרש לתרגל בבית תרגילים פשוטים הליכת שמניות, נשימות ושעון.

כמו שאמרתי בהתחלה, ההרצאה התמקדה בטיפול בילדים אבל אנו עובדים בהצלחה רבה גם עם מתבגרים ומבוגרים, וגם עוסקים בהכשרת מטפלים בשיטת רביב.

ליצירת קשר עם כותב המאמר: רוני כהן
לאתר שיטת רביב

בואו לדבר על כך בפורום לקויות למידה
ובפורום הפרעות בתקשורת