לא שבר, משבר

גירושין מאוחרים מוגדרים כגירושין המתרחשים, כאשר ילדי בני הזוג המתגרשים הם מעל גיל 18. מתברר שחלק לא קטן מהגירושים בישראל כיום הם מאוחרים: כשליש מהגברים והנשים שמתגרשים בישראל הם בני 45 ומעלה בעת הגירושין.

1. דחיית הגירושין לגיל מבוגר מחשש לפגוע בילדים הצעירים ו/או בהורים המבוגרים - במרבית המקרים הגירושין המאוחרים אינם תולדה של משבר אמון פתאומי, אלא הם סיומו של תהליך ארוך, שמימושו נדחה בגלל החשש לפגוע בילדים הצעירים ו/או גם החשש לפגוע בהורים המבוגרים של בני הזוג. זוגות רבים, הסובלים מחוסר שביעות רצון בחיי הנישואין, נשארים ביחד מתוך דאגה לשלום הילדים. הם חוששים שמשבר הגירושין יפגע קשות בהתפתחות ילדיהם ומעדיפים, לכן, להמשיך לסבול מחיי זוגיות כושלים ובלבד לא להזיק לילדיהם. חלקם ממתינים ומוציאים לפועל את רצונם להיפרד רק כאשר הילד האחרון יוצא מהבית, וזה קורה בגיל מבוגר למדי.

2. דחיית הגירושין בגלל הפחד משינוי - פעמים רבות אחד מבני הזוג ו/או שניהם חוששים מהשינוי הגדול הכרוך בפירוק מסגרת הנישואין. למרות שברור להם שהם חייבים להיפרד, הם מרגישים חסרי כוחות אישיים לבצע זאת. מעבר לחשש, כאמור, בפגיעה בילדים ו/או בהוריהם המבוגרים, הם חוששים ממצוקה כלכלית שהם עלולים להיקלע לה ו/או מקושי למצוא שוב בן/בת זוג ו/או מתחושות חריפות של כישלון שהם עלולים להרגיש וכיו"ב.

3. משבר "אמצע החיים" - בגיל מבוגר יותר אנשים מתחילים להיות מודעים לזמן האוזל של החיים. הם חווים את מה שנקרא בספרות המקצועית "משבר אמצע החיים". גם העלייה בתוחלת החיים והרצון הכללי באוכלוסייה לשיפור איכות החיים גורמים לכך שאנשים בגילאי 45-55 מרגישים רצון גובר למצות את החיים, בין היתר על ידי התנסות ביחסים זוגיים אחרים, מספקים יותר.

4. משבר בזוגיות בגיל מבוגר בגלל "התרוקנות הקן", כלומר, עזיבת הילדים את הבית - עזיבת הילדים הגדולים את הבית מותירה את בני הזוג לבד עם עצמם, חשופים אחד לשני. אנו מכנים זאת: תופעת "הקן המתרוקן". זוגות שלא הצליחו במשך השנים לפתח מערכת יחסים מגוונת מספיק, שאינה תלויה בהורותם, עלולים להיקלע לתחושת ריקנות מעצימה. לכן, כאשר אנשים מצפים כיום לחיות עד שנות השמונים שלהם ונמצאים בגיל 50 או 60 עם בן זוג, שבינו וביניהם אין שום דבר למעט קורת גג וילדים משותפים - הם מעריכים שעדיף להיות לבד מאשר להישאר במסגרת ריקה מתוכן, במיוחד כאשר הילדים עוזבים את הבית.

מצד אחד, גירושין בגיל מבוגר יחסית של בני הזוג עשויים להיות קלים יותר עבורם. הסיבות:

1. כל העיסוק בילדים פשוט יותר. אין צורך לקבוע משמרות, הסדר או תשלום מזונות עבורם.

2. יש תהליך הכנה מתמשך. בניגוד לגירושין על רקע של משבר אמון ספציפי (כמו בגידה), שאז השבר גדול מאוד, בגירושין מאוחרים מדובר פעמים רבות בשנים רבות של התלבטויות, שבצד הסבל שחווים בני הזוג, הם גם מהווים תהליך הכנה משמעותי לפרידה. הבעיות בחיי הנישואין והמחשבות על גירושין נמשכות שנים רבות. סיבות כמו חוסר התאמה, חוסר הגשמה עצמית וכיו"ב מלווים את אחד מבני הזוג או את שניהם תקופה ארוכה.

3. מבחינה כלכלית נוח יותר. במקרים רבים של גירושין בגיל מבוגר (מעל גיל 50) בני הזוג הם בעלי אמצעים כלכליים סבירים עד גבוהים, ולכן הגירושין אינם מהווים עבורם בעיה כלכלית. יש להם רכוש המאפשר שתי יחידות דיור נפרדות, והם ובעלי הכנסה מספקת לקיום בנפרד.

מצד שני, גירושין מאוחרים עלולים להיות קשים יותר עבור בני הזוג. הסיבות:

1. יש להם היסטוריה משותפת ארוכה. יותר קל לפרק את החבילה כאשר ההיסטוריה המשותפת קצרה יחסית: פחות נקשרים, פחות משקיעים מעצמם, פחות תלויים אחד בשני. לעומת זאת, כאשר ההיסטוריה המשותפת ארוכה, הפגיעה הרגשית שחווה בן הזוג "הנעזב" עלולה להיות גדולה פי כמה וכמה. הוא חש עלבון עמוק מאוד בבחינת "הכושי עשה את שלו - הכושי יכול ללכת". כאשר ברקע נמצאת גם חברה צעירה או גבר צעיר, הפגיעה כואבת עוד יותר.

2. בגיל מבוגר, הפחד משינוי גדול. אנשים צעירים מוכנים לשינויים מאשר אנשים מבוגרים יותר. להיות פתאום לבד, לאחר שנים רבות של זוגיות, זו חוויה קשה גם במקרים שבהם הזוגיות לא הייתה טובה במיוחד. לכן, אנשים מבוגרים יותר מצפים שהנישואין יימשכו לנצח, אפילו אם המערכת לא-מספקת אותם, ובלבד שלא יצטרכו לעשות שינוי.

3. הפתעה גדולה. למרות שלכאורה בן הזוג הנעזב לא היה צריך להיות מופתע מהגירושין, כי הנישואין לא היו טובים בדרך כלל בעיני שני בני-הזוג, קורה שהוא בכל זאת מופתע מהחלטת בן הזוג לפרק את הנישואין, בין אם בגלל ש"נרדם בשמירה" ובין אם מדובר על משבר אמון פתאומי (בגידות וכיו"ב). חווית ההפתעה בגיל מבוגר, אחרי שנים רבות של חיים ביחד, עלולה להיות קשה שבעתיים מאשר בגיל צעיר.

4. הפחד מבדידות. בתקופת החיים המבוגרת יותר עולות, יותר מאשר בעבר, דאגות הקשורות במחלות, בזקנה ובצורך בעזרה הדדית. כמו כן, הילדים בונים את חייהם מחוץ לבית וקשה להסתמך עליהם בשעת מצוקה. לכן, תחושת הבדידות שעלולים להרגיש בפרידה מפחידה מאוד.

5. קשיים כלכליים. יש מקרים שבהם בני הזוג צריכים לתמוך בהורים קשישים ו/או בילדים הלומדים לימודים גבוהים, והם אינם בעלי אמצעים כלכליים מספיקים. כמו כן, במקרים שהאישה לא עבדה במהלך כל שנות הנישואין ואין לה מקצוע, הגירושין עלולים להשאיר אותה במצוקה כלכלית.

6. הקושי, במיוחד של נשים, למצוא בן/בת זוג פנויים בגיל מבוגר. ככל שהאדם מבוגר יותר, כך קשה לו יותר למצוא בן/בת זוגים פנויים מתאימים. מצבם של הנשים בגיל זה פחות טוב ממצבם של הגברים, שכן לגברים קל יותר למצוא אישה פנויה בגילם ואף צעירה מהם. הסיכויים של נשים מבוגרות למצוא בן זוג חדש הם טובים פחות, כי המבחר מצומצם ומושך פחות.

בדרך כלל, ילדים בוגרים יתמודדו טוב יותר עם הגירושין מאשר ילדים צעירים. הסיבות:

על אף שגירושין במשפחה מהווים משבר עבור ילדים בכל גיל, אין ספק, שככל שילדים צעירים יותר, כך הם רגישים ופגיעים יותר ועלולים לחוות את הגירושין בצורה טראומטית יותר. בגילאים הצעירים של הילדים, הגירושין עלולים להשפיע לרעה על תחושת הביטחון הבסיסית שלהם, על תפישותיהם החברתיות ועל הסתגלותם החברתית, על הישגיהם בלימודים וכיו"ב. לעומת זאת, ילדים גדולים, תלויים פחות בהוריהם ויש להם עולם חברתי משלהם. מכיוון שהם כבר עם רגל אחת "בחוץ", נראה להם שזה "עניינם" של ההורים ואין המשבר נוגע להם באופן מיוחד.

מספר נער בן 18, שהוריו התגרשו זה עתה: "זה היה עצוב כששמעתי שאבא יעזוב את הבית, אבל אם טוב להם ככה, אז עדיף".

כמו כן, ילדים גדולים יכולים להיעזר בשכלם כדי להבין את הסיבות לגירושין. מאחר שנערים ונערות בני 17-18 ומעלה כבר התנסו בדרך כלל במערכת יחסים זוגית משמעותית הם יכולים להבין טוב יותר את מורכבות היחסים בין הוריהם ואת הקשיים הכרוכים בה. הם יכולים לראות את הוריהם כבני אדם עם מצוקות וקשיים ולקבל את כישלון זוגיותם ביתר קלות. הם יקבלו את עובדת הגירושין בהבנה, בייחוד אם שני ההורים שלמים עם המהלך.

יחד עם זאת, גם ילדים גדולים עלולים להינזק מגירושין מאוחרים. הסיבות:

ראשית, הם עלולים להפנים את המודל הזוגי הלא בריא של הוריהם אליו היו חשופים במשך שנים. הפנמה זו עלולה לפגוע בקשריהם הזוגיים העתידיים.

שנית, הם עלולים להזדהות עם אחד ההורים ולהתנכר להורה האחר. בעוד שכאשר הילדים קטנים, הורים עושים בדרך כלל מאמצים לא לערבם בהליכי הגירושין, הרי אצל ילדים בוגרים קימת נטייה הפוכה. אם הגירושין אינם בהסכמה, ומתנהל משא ומתן קשה או התדיינות משפטית אחד נגד השני, ההורים מטילים לפעמים על הילד הבוגר לתווך ביניהם ו/או להעביר מסרים ביניהם. מצבים אלו מהווים לחץ נפשי על הילדים ופוגעים לעיתים במערכת היחסים של הילד עם אחד ההורים. במקרים רבים, ילדים בוגרים מזדהים עם ההורה הנעזב וכועסים על ההורה שיזם את הגירושין או שגרם לגירושין על ידי התנהגותו.

מספרת נערה בת 20, שהוריה התגרשו לפני שנתיים: "אני קצת כועסת על אבא שלי. מה אמא בסך הכול ביקשה ממנו? שיפסיק לדבר עם הידידה האפלטונית שלו. זה כל כך קשה? על זה להפיל את הנישואין?"

הדאגה הרבה שילדים בוגרים עשויים לחוש כלפי הורה שנשאר לבד עלולה להכביד עליהם מאוד. לפעמים, הילד האחרון מהסס לעזוב את הבית מתוך דאגה להורה, שיישאר לבדו. במקרים קיצוניים, ילדים בוגרים מנתקים מגע עם ההורה, שנתפס כחסר אחריות כלפי זה שנשאר לבד ובלי אמצעי קיום.

שלישית, הם עלולים לחוש תרעומת כלכלית כלפי הוריהם. הגירושין מהווים לעתים מכה כלכלית קשה גם בגיל המבוגר של בני הזוג, המחייבת שינויים בתוכניות המשפחתיות. הורים גרושים, שהתכוונו, למשל, לסייע בתשלום שכר הלימוד להשכלה גבוהה של ילדיהם או במימון הוצאות המחייה שלהם מחוץ לבית, יכולים להגיע למצב שיתקשו לעמוד בעומס הכלכלי לאחר הפירוד. קשיים כלכליים כאלה ואחרים, המתעוררים בגלל הגירושין, יכולים לעורר כעס אצל הילדים הבוגרים.

רביעית, כאשר נסיבות המשבר דרמטיות (כמו גילוי בגידה ממושכת), ייתכן שגם הילדים הבוגרים יהיו מופתעים ואפילו מזועזעים. במקרים כאלה הם עלולים להרגיש כעס גדול מאוד כלפי אחד ההורים ולנתק איתו כל מגע וקשר.

הכותב הינו פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני.

הכתבה פורסמה במקור באתר עמית בעין החורש.

בואו לדבר על זה בפורום הורים וילדים במצבי גירושים, בפורום טיפול משפחתי וזוגי ובפורום יחסי הורים ילדים.

עוד בנושא: גירושין