התמודדות עם מצבי לחץ
האירועים בצפון משפיעים על רמת הדאגה והלחץ של האוכלוסייה האזרחית. התמודדות עמם משתנה בהתאם לגילו של האזרח
לתחושות הלחץ והמתח המלוות אותנו בחיי היום יום כתוצאה מבעיות כמו עומס בעבודה, מחלת בן משפחה, קשיים כלכליים, פעולות טרור וכדומה נלווית לאחרונה גם הדאגה בשל המצב הבטחוני בגבול הצפון.
למרות שאנשים שונים זה מזה בתגובותיהם למצבי לחץ, ישנם סימנים שכיחים למצבים אלה כמו ביטויי כעס וחוסר שקט, פעלתנות יתר, קושי להתרכז, עיסוק מתמיד בחששות או שינויי התנהגות אחרים. יש החשים דיכאון או עצבנות, דריכות יתר, או בהלה מכל גירוי. נציג מספר דרכים בהם תוכלו להשתמש להפגת תחושת הלחץ שלכם ושל אנשים הקרובים לכם.
כדאי לזכור ולהזכיר לקרובים לנו כי לכל אחד מאתנו כוחות נפשיים רבים, שגם אם איננו מודעים להם, הם מאפשרים לנו להפעיל מנגנוני התמודדות, שיעזרו לנו לתפקד בצורה תואמת יותר למצב.
מתן אישור שהתגובות טבעיות - סימני הלחץ והמתח יכולים, כשלעצמם לעורר חששות ורגשות בושה ואי נוחות. חשוב להדגיש שבמצבי דאגה, אלו הן תגובות טבעיות, משותפות לאנשים רבים, ושקרוב לוודאי תעבורנה עם חלוף הדאגה.
מתן אפשרות לדבר, "לאוורר" רגשות - חשוב לאפשר למי שחש במתח ובלחץ לדבר על דאגותיו. גם אם הוא מבקש לחזור על דברים שכבר סיפר ואמר, חשוב להקשיב לו.
מתן מידע מהימן הקשור למצב הלחץ - בין אם מדובר במצב בטחוני קשה, משבר משפחתי או בעיית בריאות, חשוב לתת מידע מהימן ואובייקטיבי, עד כמה שניתן, לגבי אותו מצב הגורם דאגה. ילדים זקוקים למידע המותאם לגילם וליכולת הבנתם, וכדאי להוסיף למידע גם היבטים המשרים ביטחון כמו שההורים והסביבה דואגים להם, אוהבים אותם, ויעשו כל מה שביכולתם על מנת לשמור עליהם ולא לפגוע בהם.
שמירה על אורח חיים רגיל - קיום סדר היום הרגיל יכול להקל על תחושת הקושי הקיימת במצבי לחץ. כדאי לעודד גם את מי שחש בלחץ להמשיך ולתפקד במסגרת העבודה, הלימודים או מטלות הבית. חשוב לשמור על כוחותינו הגופניים על-ידי שינה מספקת ואכילה מאוזנת. שמירה על היגיינה אישית ועל הופעה נאותה יכולים לשפר את ההרגשה הכללית.
הרפיית מתחים - תרגילי הרפייה יכולים לסייע בהקלת תחושת הלחץ, ומי שיודע לבצעם כדאי שיעשה זאת. גם עיסוי קל של שרירי העורף, או ליטוף הראש, הצוואר והידיים עשויים להרגיע ולהקל. ביצוע פעילות גופנית כמו הליכה, טיול או התעמלות וכן עיסוק בתחביבים עשויים אף הם לשפר את ההרגשה.
הסתייעות בחברים ובקרובי משפחה - כדאי לעיתים לגייס חברים או קרובי משפחה אחרים על מנת שיתמכו ויעודדו את מי שנמצא במצב לחץ קשה. לעיתים, אפשר להסתייע בהם, בעת הצורך, לשמירה על הילדים או לעריכת קניות.
פנייה לייעוץ רפואי - אם תחושות הלחץ חריפות מאד, מקשות על התפקוד היום-יומי, גורמות לבעיות שינה ו/או להופעת סימני חרדה קשים, כדאי להיוועץ ברופא המשפחה לגבי הטיפול המתאים. חשוב שלא להשתמש בתרופות ובתכשירי הרגעה ללא המלצת רופא. 
לילדים יש דאגות ולחצים מתוך עולמם שלהם: מקומם בחברת הילדים, הישגיהם בלימודים, מעברים ממקום מגורים לאחר, או ממסגרת לימודים אחת לשניה וכדומה. בנוסף, לילדים יש כשרון לחוש במתח, בדאגה ובחרדות הקיימים בסביבתם, ובקרב המבוגרים הקרובים להם. הדבר גורם לכך שמצבי לחץ המשפיעים על בני המשפחה הבוגרים, מגבירים גם את הדאגות שלהם. בהיעדר מידע או יכולת להבין את המצב, מפעילים הילדים את דמיונם, ועלולים לסבול מדמיונות מפחידים, שאינם תואמים את המציאות, ככל שהיא מאיימת.
ילדים מבטאים את המתח שלהם באופן דומה לזה של המבוגרים. אי שקט, חוסר ריכוז או תגובות בכי וכעס קיצוניות הן תופעות שכיחות למצב. הם יכולים בנוסף גם לבטא את חרדתם על-ידי הידבקות להורים או סבל מפחדי לילה. הם יכולים גם לחזור ולהרטיב, או לסרב לאכול.
נציג מספר דרכים שבהן תוכלו להשתמש על מנת לסייע לילדכם להתמודד עם תחושות המתח והדאגה:
הקשיבו לילדיכם כשהם מבקשים לשתף אתכם במחשבותיהם ובדאגותיהם, ועודדו אותם לבטא את רגשותיהם וחששותיהם. חשוב להגיד לילדים שתגובותיהם השונות למצב הן טבעיות, וילדים רבים מגיבים באופן דומה למצבי דאגה ולחץ. זאת, על מנת שלא יחושו בושה ואי נוחות שיגבירו עוד יותר את דאגותיהם.
הסבירו להם את המצב באופן אמין שיתאים להבנתם, ונסו לחזק את הרגשתם שהוריהם וגם הסביבה דואגים להם ויעשו כל מה שביכולתם על מנת לשמור עליהם ולמנוע מהם פגיעה.
עודדו את ילדיכם למלא את המטלות והמשימות שלהם הן בבית הספר, או בגן, והן בבית, ולקיים סדר יום רגיל, ככל שהדבר ניתן. קיום השגרה מגביר את תחושת הביטחון שלהם.
השהות במחיצתם של אנשים בוגרים, הקרובים להם, עשויה להעניק לילדים ביטחון. כדאי שלפחות אחד ההורים יקדיש מזמנו לילד החרד, יאפשר לו לדבר על פחדיו ורגשותיו, וירגיע אותו ככל הניתן. משחק משותף, קריאה בספר עם הילד או צפייה משותפת בתוכנית טלוויזיה מעניינת עשויים להסיח את דעתו של הילד מדאגותיו, לפחות לפרק זמן.
אם ילד סובל מפחדי לילה, והוא מתעורר, חשוב שלפחות אחד ההורים ישב ליד מיטתו, וירגיע אותו עד שיירדם. לא מומלץ לקחת את הילד למיטת הוריו.
אם ילד מגלה תופעות של תוקפנות פיזית או תובענות יתרה, חשוב לשים לו גבולות. צריך לאפשר לילדים לבטא את כעסם ואת תחושת חוסר האונים שלהם באופן מילולי או בציור, אך אין להתיר לילד להכות, ואין להיכנע לכל דרישה שלו.
ילדים רבים מגיבים היטב למגע פיזי חיובי מצד הוריהם או מצד קרובים אחרים. כדאי להרבות, ככל הניתן, ובהתאם לאופים של הילדים וצרכיהם, בלטיפות, בחיבוקים ובביטויי קרבה וחיבה אחרים, כי אלה מרגיעים ומשרים תחושת בטחון.
יש ילדים שאינם מוכנים לאכול כשהם במצב של חרדה או מתח חריפים. לא כדאי לנדנד לילד שאינו מוכן לאכול וודאי שלא להכריחו. כדאי לשכנעו לשתות. ילד בריא יאכל במידה מספקת, גם אם פחותה.
באדיבות שירותי בריאות כללית.
בואו לדבר על זה בפורום התמודדות עם מצבי מתח ולחץ.
