עובדות על מחלת הדיכאון

שינויים במצב הרוח הם תופעה שכיחה בקרב בני אדם, והם קשורים בדרך כלל לאירועים המתרחשים במהלך החיים. יש אירועים משמחים הגורמים להרגשה טובה, ויש כאלו שעלולים להיות מצערים ולגרום למצב רוח ירוד. הדיכאון כמחלה מתייחס לתסמונת עמוקה יותר ומגבילה יותר.

כדי לאבחן דיכאון כמצב קליני צריכים להתקיים 3 תנאים:

משך זמן המצב הדכאוני נמשך יותר משבועיים.
קיום 5 מתוך 9 התסמינים הבאים: תופעות של בכי; איבוד עניין בפעולות מהן נהנה האדם בעבר; ירידה במשקל; חוסר יכולת לישון; ירידה ביכולת לעבוד; עייפות מתמדת; ירידה ניכרת בערך העצמי; ירידה בכושר הריכוז; מחשבות חוזרות על מוות.

הדיכאון פוגע ביכולת התפקודית וגורם לסבל אישי.

קרוב ל-20% מכלל האוכלוסייה יסבלו בשלב זה או אחר של חייהם מדיכאון. מחצית מהסובלים מדיכאון אינם מאובחנים כלל ורק מחצית מהמאובחנים יקבלו טיפול מתאים. כ-15%-20% מהלוקים בדיכאון ינסו להתאבד.

קיים מגוון סוגי דיכאון ודרגות חומרה שונות, כאשר 4 הסוגים העיקריים הם:

דיכאון מז'ורי - דיכאון חריף המתאפיין במצבור של סימפטומים שפוגעים ביכולת העבודה, הריכוז, השינה והאכילה.

דיסתימיה (דיכאון ממושך) היא סוג חמור פחות של דיכאון, הכולל סימפטומים כרוניים וארוכי טווח שמחד אינם פוגעים בתפקוד בצורה כה חמורה כמו במקרה של דיכאון חריף, אך מאידך מונעים מהפרט לתפקד במלוא המרץ או להרגיש טוב עם עצמו.

דיכאון דו-קוטבי (הפרעה מאנית-דפרסיבית) - הפרעה זו כוללת מחזורים של דיכאון ושל התרוממות רוח מאנית.

דיכאון עונתי (Disorder Seasonal Affective) דומה לדיכאון קליני המלווה בדכדוך רוב הזמן, אלא כשקורה משהו חיובי מצב הרוח משתפר לזמן מה ואחר כך חוזר למצב הרוח העכור. הסברה היא כי הירידה בכמות האור, גורמת לדיכאון באמצעות מנגנון ביולוגי הקשור לרשתית העין, ולבלוטת הפרשה פנימית במוח, לכן המחלה פורצת בעיקר בסתיו-חורף כאשר כמות האור קטנה.

הגורם המרכזי הינו ביולוגי-כימי: קיימים במוח נוירוטרנסמיטורים שאחראים על העברת מידע עצבי שקשור למצב הרוח. במצב דיכאון חלה ירידה בפעילות נוירוטרנסמיטורים אלה, אותה ניתן לאזן באמצעות תרופות אנטי דיכאוניות.

גורם מרכזי שני הוא הגורם הגנטי, לו יש השפעה מרכזית במיוחד בהפרעה דו קוטבית (לאנשים אשר להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מהפרעה דו קוטבית, סיכון גדול פי 8 עד 18 ללקות במחלה) ובדיכאון כרוני (לאנשים להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הסובלים מדיכאון קליני, סיכון גדול פי 2 עד 3 ללקות בדיכאון כרוני).

גורם נוסף הוא מחלות פיזיות, אשר קשורת באופן ביולוגי גם לדיכאון. מחקרים מראים כי יש קשר בין התקפי לב, סוכרת, שבץ מוחי, אלצהיימר ועוד לדיכאון. המחלה הגופנית מעודדת הופעת סימפטומים דיכאוניים, ואילו הסימפטומים עלולים להשפיע לרעה על מהלך המחלה הגופנית ויכולת החולה להתמודד איתה. גם התמכרות לסמים ואלכוהוליזם כרוכה בשכיחות יתר להופעת סימפטומים דיכאוניים.

לדברי פרופ' גרינהאוס לאון, מנהל מרכז ירושלמי לבריאות נפש - בתי החולים איתנים וכפר שאול , "הטיפול הסטנדרטי בדיכאון הינו באמצעות תרופות וטיפול פסיכותראפי. יש כיום 8 קבוצות של תרופות נוגדות דיכאון. שכיחות יותר הן ה-SSRI, כגון פרוזק וסרוקסט וה- SNRI, כגון אפקסור וסימבלתא, אשר פוגעות פחות בתפקוד המיני.

לדבריו, "כ-20% מהסובלים מדיכאון כרוני, אינם מגיבים לטיפול תרופתי. במקרים אלה הטיפול המסורתי מתבצע באמצעות שוקים חשמליים (ECT). הטיפול נעשה בהרדמה מלאה עם מרפי שרירים. סדרת טיפולים מונה בין 12-16 לטיפולים וההשפעה מוגבלת לשנתיים.

הדור החדש הינו טיפול המתבסס על טכנולוגיה מתקדמת, אשר מאזנת את הכימיקלים במוח באמצעות גירוי חשמלי של עצב הוואגוס המוביל למוח באזור הצוואר. הגירוי מושג באמצעות קוצב זעיר (VNS) המושתל תת-עורית באזור בית השחי ומחובר באמצעות אלקטרודה לעצב הוואגוס.

מחקרים רפואיים הוכיחו כי הקוצב יעיל ביותר לחולי דיכאון כרוני שאינם מגיבים לטיפול תרופתי ויעילותו אף הולכת ומשתפרת ככל שחולף זמן רב יותר ממועד ההשתלה".

חודש המודעות לבריאות הנפש חל ב-11 במרץ.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה, בפורום פסיכולוגיה קלינית ובפורום פסיכותרפיה.