פוסט טראומה: צמיחה מתוך משבר

"מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" (ניטשה)

אחד הסיפורים האנושיים המרגשים ביותר של התמודדות עם טראומה קיצונית ושל ניצחון רוח האדם, הוא זה של ויקטור פרנקל ("האדם מחפש משמעות"). ד"ר פרנקל, פסיכיאטר יהודי וינאי, איבד את משפחתו בשואה והתנסה באימי מחנות הריכוז, באכזריות שלא תשוער, באובדן צלם אנוש ובסכנת השמדה יומיומית. שם, מתוך הסבל הצרוף, הוא מגבש את ההכרה כי הגורם המכריע ביכולתו של האדם לשרוד, להתמודד ולנצח, הוא מציאה של משמעות ופשר לחייו. כך, וברוח משנתו של ניטשה: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך", יצר פרנקל, לימים, את תורת הטיפול של הלוגותראפיה (לוגוס, ביוונית - משמעות או פשר) כפסיכותראפיה אקזיסטנציאליסטית ייחודית שבאמצעותה השפיע על רבים אחרים.

כידוע, בעולם הרפואה, ובריאות הנפש בכלל זה, אנו מורגלים בעיסוק במחלות. כך, אחרי הטראומה אנו מחפשים את התסמונת הפוסט-טראומטית. אולם, עובדתית מרבית האנשים המתנסים באירועים טראומטיים, כאלה הכרוכים באיום על החיים, באובדן ובשכול טראומטיים, מתמודדים עמם בגבורה. למען האמת, רק מיעוט יסבול לאורך זמן מהפרעות פוסט-טראומטיות. למשל, אנו יודעים שמקרב אלה שנלחמו במלחמות השונות "רק" כ-10%15% י?לקו בהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD) בחלוף השנים.

ניתן אם כך לשאול, מה קורה עם האחרים? נכון להודות שאין לנו ידע מבוסס על כך, כיוון שאנו מורגלים בחיפוש ובלימוד של הפרעות ומחלות ולא של הבריאים. עם זאת סיפורים אישיים רבים, כמו גם הניסיון המכוון בשנים האחרונות לתעד התמודדויות מוצלחות, מלמדים כי אלה עולות בהיקפן על הכשלים והמחלות. בנוסף, הולכת וגוברת ההכרה כי ראוי ללמוד על הריפוי דרך ההתמודדות המוצלחת לא פחות מאשר דרך ההתמקדות בחולי. האסכולה של הפסיכולוגיה הפוזיטיבית, למשל, מתמקדת במחקר, לימוד וטיפוח של גורמים האמורים לחזק את היכולות להתמודדות, לצמיחה ולהגשמה עצמית, כגון אופטימיות, אושר, הגדרה עצמית, תקווה, אומץ, חכמה ועוד.

תוצאות חיוביות לאחר מצבי דחק ומשבר אינן תופעות חדשות ומפתיעות כל עיקר. משבר עלול לגרום לנפילה קשה וכואבת, אולם בה במידה זוהי גם הזדמנות לניעור רציני, לבחינה והערכה מחודשת של המצב, לגיוס משאבים ויכולות, להצבת סדרי עדיפויות ויעדים חדשים ולפריצת דרך חיובית. מהלך דברים כזה, בין אם הוא מלווה בטיפול ובין אם הוא מתרחש באופן עצמאי, מוכר לרבים מאיתנו ואף זכה לתיעוד ותיקוף מקצועיים. האם גם בהתייחסות לטראומה אנו יכולים לגזור גזירה שווה, כאשר בהתנסות הטראומטית אנו נפגשים תכופות עם איום קיומי ממשי? האם הטראומה וההתמודדות שבעקבותיה, העלולות להוביל להפרעה פוסט-טראומטית קשה, יכולות גם להניע תהליכים חיוביים? התשובה לכך חיובית ומוכרת לכל מי שמצוי בשדה הטיפולי וצופה בהתמודדות עם הטראומה.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון שיטתי לחקור וללמוד את אותם שינויים חיוביים המדו?וחים אחרי התנסות טראומטית. בין השינויים הללו ניתן למנות: א) שינוי בתפיסה העצמית, כאשר הנפגע מכיר בכך שהוא פגיע ועם זאת מדווח על תחושה של כוח וחוסן פנימי; ב) שדרוג באיכות היחסים הבין-אישיים יכול לבוא לביטוי בקרבה והערכה רבות יותר לבני משפחה ולחברים וביכולת להבנה, אמפתיה וחמלה כלפי האחר; ג) שינוי בהשקפת חיים: החוויה הטראומטית והמפגש האפשרי עם המוות עשויים להגביר את ההערכה לחיים ואת השאיפה למצות אותם, וכן להוביל לעיסוק בשאלות קיומיות סביב ערך ומשמעות החיים ועמן אולי לשינויים בהשקפתו האמונית והרוחנית ובפילוסופיית החיים של הנפגע.

ניתן אם כך לומר שההתמודדות עם הטראומה עלולה להיות כושלת ולהביא להתפתחות הפרעה פוסט-טראומטית עם סבל ומצוקה נפשית, אבל גם ייתכן שהתמודדות זו תניב שינויים חיוביים ואף צמיחה. תיעוד של סיפורים אישיים והמחקר מלמדים כי שתי האפשרויות הללו יכולות לדור בכפיפה אחת, כלומר השינויים החיוביים עשויים להתרחש על רקע של כאב ומצוקה פוסט-טראומטית. אם אכן הפרעה מחד וצמיחה מאידך יכולות להתרחש במקביל, הרי שהן אינן קטבים מנוגדים של אותו תהליך, אלא סביר יותר שהן מייצגות תהליכים נפרדים ועצמאיים. למסקנה כזו יכולה להיות גם משמעות טיפולית, כלומר התערבות המיועדת להפחית את התסמינים והכאב הפוסטטראומטיים לא בהכרח תעודד את השינויים החיוביים והצמיחה, ולשם כך יש צורך בדרכי התערבות שונות.

סקירה של סיפורים אישיים המגוללים התמודדות מוצלחת ואף צמיחה מתוך השבר הטראומטי מלמדת על מאפיינים שונים של התמודדות חיובית כזו. ביניהם ניתן למנות מידה של חוסן בסיסי, נחישות להילחם ולהתמודד, יכולת לראות מוצא חיובי ותקווה. לעתים מנחה את הנפגע איזה שהוא נרטיב של הישרדות שאותו שאל לעצמו. פעמים אחרות נמסר על דמות נערצת שממנה שאב המתמודד השראה וכוחות להתמודדות. אולם נראה שהגורם החשוב ביותר להתמודדות מוצלחת ולצמיחה פוסט-טראומטית הוא היכולת של הנפגע למצוא מחדש משמעות ופשר לחייו. אם, בנוסף לכך ניחן האדם והיעד שהציב לעצמו ביכולת לאתגר ולמשוך אחרים ולהשפיע על הסובבים אותו, יש בכך כדי להעצים את הצמיחה האישית שלו ואף להביא לכדי תמורה חברתית, צנועה או אף גורפת ומשמעותית.

דוגמאות כאלה, לתנועות חברתיות עם השפעות חשובות אשר נולדו גם מתוך שבר טראומטי אישי, הן למשל, אלכוהוליסטים אנונימיים, אשר הביאה למהפכה בתפיסת הטיפול בהתמכרויות למיניהן וביכולת לגייס כוחות מתוך קהילת הנפגעים ולמענה; ועידת האמת והפיוס בדרום אפריקה, אשר אפשרה, בתהליך פסיכו-חברתי מורכב, לבנות גשר של מחילה וקבלה לחברה אפריקנית של שחורים ולבנים בעידן של אחרי האפרטהייד הטראומטי; ואצלנו, כאן, תנועת ארבע אימהות, שנולדה לאחר אסון המסוקים הטראומטי בצפון, על ידי ארבע אימהות לחיילים ששירתו בלבנון, ואשר היוותה גורם משמעותי בשינוי דעת הקהל בדרך ליציאה מלבנון; או עמותת אור ירוק, אשר הוקמה על ידי אב ששכל את בנו (החייל) בתאונת דרכים, ואשר באמצעותה קידם את נושא המלחמה בתאונות דרכים והעלה אותו לתודעה הציבורית באופן משמעותי ביותר.

הנה כי כן, הטראומה, קשה ככל שתהיה, אינה רק גורמת בהכרח לשבר ולהתרסקות מתמשכים. תעצומות הנפש המופלאות שלנו, כמו גם ההתגייסות לעזור לנפגע, עשויות להביא, מעבר למזור לנפש המיוסרת, גם לשינויים חיוביים ואף לתהליך של צמיחה ברמה האישית. לעתים יש לתהליך המתואר השפעה לא מבוטלת על הסובבים, עד לכדי תמורה חברתית משמעותית. לבסוף, ולמען הסר כל ספק, אין בדברים האמורים בכדי "להמליץ" על התנסות טראומטית לצורך שינוי חיובי וצמיחה. אין אנו זקוקים לה ועדיף לנו בלעדיה. אך אם נגזר על מי מאיתנו לחוות שבר טראומטי, יש בהחלט תקווה וביכולתנו לסייע.

פרופ' אבי בלייך הוא מנהל בית החולים לב השרון ויו"ר ועדת היגוי מקצועית בנט"ל.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום טראומה והלם קרב
פורום פסיכותרפיה