התמכרות לגראס: לאן נעלם הכיף?

תחושת הכובד בראש, העייפות, ההוצאות הכספיות, פירורי החומר בבית באזורי הגלגול, הפרנויה, הפעמים שמעשנים וכבר לא תופסים ראש, רגשות האשמה והבושה, ניסיונות חוזרים להפסיק והרגשת הכישלון הכרוכה באי היכולת, המרדף אחרי החומר, הצורך ההולך וגובר בשימוש, הניסיון להסתיר ממי שלא בעניין כל אלה בעיות המוכרות היטב למכורים לגראס.

מכורים אלה מתארים לפעמים כיצד הם חשים שהם חיים את חייהם דרך מסך, צופים בחיים מהצד, לא ממש נוכחים, חיים בתוך בועה, יכולים להתנתק מהסובב אותם ולהעביר שעות על גבי שעות בעולמם מבלי לדעת לאן חמק הזמן. השימוש מחסן אותם מלהרגיש ולחוות את החיים במלואם.

רובם אנשים רגישים ביותר, בחלק מהמקרים עם נטייה לחרדה ודיכאון. במקור החלו לעשן כדי להתמודד עם עניינים רגשיים, כאשר העישון היה מקור הצלה ושלווה, עם הבטחה להגביר את ההנאה מהרגע.

שנים אחר כך גורם השימוש לרצף ארוך של בעיות, ולפעמים רמות האי שקט והחרדה ללא השימוש הופכות להיות קשות מנשוא. מכורים רבים מדווחים כי הם חווים התקפי חרדה כשהם מעשנים, ולמרות זאת הם ממשיכים להשתמש.

אחד הדברים הכואבים בהתמכרות לגראס הוא הוויתור על חלומות ועל התעוזה לעשות שינויים הנחוצים למימוש השאיפות: יש שוויתרו על קשר בריא, על השכלה גבוהה, או על שינוי מקצועי; יש שהתנתקו מבני משפחה או הגבילו את עצמם ליחסים שטחיים ומרוחקים כדי לגונן על הסוד של השימוש בגראס. כמעט שאין מכור אמיתי לגראס שלא מתחרט על בזבוז הזמן, על הפשרות שעשה בחייו כתוצאה מהשימוש, ויותר מכל על שלא דאג לעצמו מוקדם יותר וניסה להיגמל.

ההתמכרות לגראס, בניגוד לסמים קשים יותר, יכולה להימשך שנים רבות מכיוון שניתן להמשיך לתפקד יחסית ברמה גבוהה: לא באותה רמה ללא השימוש, אך עדיין במה שנראה במבט שטחי כתפקוד טוב. מכורים רבים מתפקדים באופן מקצועי בעזרת שימוש בגראס במשך היום, אחרים מחכים בציפייה לרגע שיגיעו הביתה ויוכלו "להסתדר". כך או כך, מערך החיים הוא יותר הישרדותי מאשר מבטא מימוש ושלמות עצמיים.

שימוש בגראס יכול גם לפגוע באינטימיות. יש שבוחרים בני זוג שמשתמשים גם הם, ולעיתים זהו המקור לחיבור. פעמים רבות נוצרים קונפליקטים: מי משתמש יותר, מהן ההוצאות הכספיות ומה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה להפסיק. כך למשל המטופלת מ', שסיפרה על בעלה שרצה להתמסטל כל פעם לפני סקס. בתחילת הנישואים היא שיתפה פעולה, שנים אחר כך מצאה את עצמה כועסת ומאוכזבת: "הוא לא יכול להיות איתי בלי השפעה של משהו?" שניהם אמרו תחילה שסקס בלי לעשן הרגיש מוזר, אפילו מאיים. במשך הזמן אמרו שלמרות החשש זה "הרגיש הרבה יותר אמיתי וקרוב", שהחושים מחודדים ושהם קשובים אחד לשני מינית ורגשית.

מודל אפשרי אחר של קשר הוא כאשר בן זוג אחד אינו יודע על השימוש, וגם אם כן, הוא לא יודע על הכמות האמיתית של השימוש. או אז יש צורך בהתחבאות, הסתרה, סודיות ומשחקים של חתול ועכבר מסביב לשימוש. בן הזוג שאינו משתמש מתחיל באופן תת מודע לתפקד כהורה, או כבוגר האחראי. המודל הזה מוביל לחוסר איזון ויחסים שאינם בנויים על אמון ופתיחות. יש המכנים זאת סוג של בגידה, רק שאת תפקיד המאהב/ת ממלא הגראס.

לעתים יש בן זוג שמודע לשימוש, אך צופה מן הצד. בן הזוג מפחד שאם יתעקש או ילחץ חזק מדי על המשתמש לעשות שינויים, הוא יגרום לקרע ואולי אפילו לפיצוץ של הקשר. בן הזוג הזה מעדיף לפעמים את המשתמש כשהוא תחת השפעה, יותר רגוע ומרוצה. עם זאת, מרמור ותסכול מצטברים מתחת לפני השטח, שכן בן הזוג מרגיש שהחיים בבית לגמרי מחוץ לשליטתו, שהגבולות נחצים והוא שותף לדבר שכבר מזמן אינו מתאים לו ואינו הולם את דרך החיים בה הוא חפץ.

הקושי להפסיק טמון בתקופה מאתגרת של הסתגלות לדרך חיים שונה וחדשה. זהו תהליך של קבלת המציאות: קבלה עצמית, התבגרות ולקיחת אחריות. כך לדוגמה א', מטופל בגיל חמישים שבתו סירבה לתת לו לשמור על נכדיו או לנהוג כשהם במכונית. א' הצליח בעסקים וחי ברמת חיים גבוהה. אשתו עזבה שנים מוקדם יותר והוא ניהל מספר קשרים עם נשים שהסתיימו אחרי תקופות קצרות. הקרע עם ילדיו הלך והחמיר עם השנים. בנו ובתו הרגישו בושה גדולה בפני ילדיהם שאביהם הוא "סטלן". בשבועות הראשונים של הגמילה הוא אמר שהוא מרגיש חשוף לגמרי, שהחיים ללא גראס חסרי כל משמעות בשבילו. הוא תיאר הרגשה של חוסר בטחון מוחלט, ואמר: "אני לא יודע איך להיות בעולם הזה ככה (ללא גראס)".

החודשים חלפו והשינוי היה דרסטי. ההתבוננות באדם שיוצר ומגדיר את עצמו מחדש היתה נוגעת ללב. מרגשת היתה גם התמיכה המשפחתית: בהתחלה חשדנית, ועם הזמן מלאה בגילויים הדדיים שהובילו לקשר איכותי ומשמעותי.

הסוד הגדול הטמון בשינוי הוגדר כבר בתוכנית 12 הצעדים: "שנה את האנשים, המקומות והסיטואציות בחייך". היישום של הרעיון הזה הוא אתגר אמיתי. במהותו זהו מסע אל עצמנו הבלתי נודע, מה שבאופן טבעי גורם לכולנו לרצות להיאחז במה שמוכר לנו, גם אם הוא הרסני לנו.

מי שמוצא את עצמו בצד השני, חופשי, זוכה בהרגשה של שחרור, חופש והיפתחות לעולם מלא באפשרויות. התחושה של היכולת לנווט את החיים מתוך בחירה אינה ניתנת לתיאור במילים. אבל הדרך לא תמיד קלה או מהנה: הנטייה ההתמכרותית היא לרצות לחזור למה שהיה. השינוי אינו קורה ברגע אחד, בדיוק כמו שלא לקח רגע להיכנס להתמכרות.

אבל כל מי שהצליח ושם מאחוריו את הגראס כמו שקורה בכל התמכרות אחרת מעדיף ואוהב את עצמו ואת חייו יותר בלי עננת העשן.

אורנית דורקם ויינשטוק היא מטפלת בגמילה מהתמכרויות בקליניקה במרכז ד"ר טל.

בואו לדבר על זה בפורום התמכרות.