פסיכולוגיה חיובית: חיזוק היתרונות

ערן (שם בדוי), בן 27, הוא וורקוהוליק ופרפקציוניסט הסובל מדיכאון עמוק, שלא הוקל על ידי טיפול תרופתי נוגד דיכאון. בצד הדיכאון הקשה בולטות אצלו תכונות אובססיביות, אשר סייעו לו להצליח בלימודים ובעבודתו, אך מקשות על הסתגלותו החברתית. בכל נושא שבו הוא עוסק הוא מקפיד בקלה כבחמורה, יורד לפרטים הקטנים ביותר, משקיע, דבק במטרה ומתמיד. אך ציפייתו לגישה דומה מצד הסובבים אותו מקשה על הסתגלותו וגורמת לו כעס, תסכול וחיכוכים.

באופן מסורתי, רואה הפסיכותרפיה את הדיכאון והחרדה של ערן והן את המאפיינים האובססיביים שבאישיותו כתופעות הדורשות שינוי. אלא שקשה לשנות נטיות אובססיביות, יתר על כן, הן מספקות למטופל תחושת שליטה ומגנות עליו, גם אם יש לכך מחיר. מצד שני, יש באובססיביות ובפרפקציוניסטיות מן החיוב: לא רק שהן הביאו להצלחתו בלימודים ובעבודה, אלא גם לחיי זוגיות מוצלחים. ערן הוא בן זוג נאמן, מסור, אמין, בעל סטנדרטים מוסריים גבוהים מאוד, אשר ניתן לסמוך ולהישען עליו.

בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מקובל להציב חשיבה חיובית כמטרה מרכזית. בחלק הקוגניטיבי של הטיפול נערך ניסיון לערער גם אמונות שליליות כמו "או הכל או לא כלום" (אמונה העומדת בבסיס הפרפקציוניזם) ולהחליפן במחשבות חיוביות, גמישות ומסויגות יותר. במציאות האמריקנית ממלאת החשיבה החיובית מקום מרכזי ובכלל, קיים עלינו לחץ עצום להיות אופטימיים כמעט בכל מחיר. גם הפולקלור שלנו שופע אמירות חיוביות, כמו "כל עכבה לטובה", "תסתכל על חצי הכוס המלאה" וכדומה. למעשה, אפילו שאלות כמו "מה קורה?" או "מה נשמע?" הפכו ל"הכול טוב?". יכולת ההכלה והסובלנות של הזולת להקשיב לדברים רעים שואפת לאפס.

מה בין חשיבה חיובית לפסיכולוגיה חיובית?

החשיבה החיובית מתבססת על הרעיון של שכנוע עצמי (אוטוסוגסטיה). בתרבות האמריקנית, שהגיעה עד מהרה לישראל, וכן במסגרת "טיפולים" המוצעים במסגרת העידן החדש (New Age), קיימת מעין הטפה לחשיבה חיובית והתנגדות נמרצת לכל סוג של חשיבה שלילית, גם אם היא כוללת ראייה מציאותית מפוכחת והתכוננות לקראת הבאות. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי הממוסד רואה אף הוא את הפסימיות כאחד מהמרכיבים המרכזיים בדיכאון ומטרתו לשנות את החשיבה השלילית, בדרך של התמקדות סביב מחשבות ספציפיות. הטיפול דומה יותר לוויכוח על תקפותן של אותן מחשבות מאשר לשכנוע לחשיבה חיובית.

הפסיכולוגיה החיובית, לעומת זאת, צמחה על רקע "הזרם השלישי" בפסיכולוגיה, אשר מאגד בתוכו את הגישה האקזיסטנציאליסטית ואת הגישה ההומאניסטית. שתי גישות אלו צמחו אחרי הטראומה הקשה של שואת יהודי אירופה, מתוך אכזבה מהגישה הפסיכואנליטית שהתמקדה בפתולוגיה, שטיפול לפיה היה ארוך ונועד למתי מעט, בעלי יכולת כלכלית. בזרם השלישי בפסיכולוגיה נעשה ניסיון להתמקד בהיבטים החיוביים של הקיום האנושי ושל הנפש האנושית. בניגוד לחשיבה חיובית, שבה נעשה ניסיון לשכנע את האדם להפוך את מחשבותיו השליליות, ולעיתים המציאותיות, לחיוביות. גישת הלוגותרפיה, הנמצאת בליבת ה"זרם השלישי" ואשר מזוהה עם הפסיכיאטר ויקטור פראנקל, מטיפה למציאת משמעות לחיים גם במצבים הקשים ביותר. פרנקל הוא ניצול שואה ששרד את התופת של אושוויץ והוא מתאר בספרו "האדם מחפש משמעות" את השורדים ככאלה שהצליחו למצוא משמעות לחיים גם בתוך אותו גיהינום. לדידו, האדם המודרני סובל מ"ריק קיומי", משיעמום, דיכאון, תוקפנות והתמכרויות, אך הם מניעים אותו לחפש משמעות לחייו.

הגישה ההומניסטית התפתחה בשנות ה-50 והדגישה את הפוטנציאל האישי האינדיבידואלי שקיים בכל אחד מאיתנו, לו רק נרשה לעצמנו לחרוג, אפילו חלקית, מהנורמות החברתיות שהוטמעו בנו על ידי הורינו, אשר לרוב היו קורבנות הלחץ החברתי לקונפורמיות. גישה זו, בניגוד לגישה הפסיכואנליטית שגורסת כי האדם נולד עם דחף לתוקפנות, רואה הגישה ההומאניסטית את יצר האדם כטוב מנעוריו, כלומר, משתף פעולה עם הסביבה. לפי אברהם מאסלו, הנחשב לאחד התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית, באותם מקרים שבהם התנאים הסביבתיים מאפשרים זאת, מבקש האדם להגיע למימוש עצמי, לאחר שסופקו צרכיו הבסיסיים יותר. קארל רוג'רס, גם הוא מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה, היה שותף להשקפתו של מאסלו, אך טען שמקור קשייו של האדם בעולם המודרני הוא הצורך שלו לקבל אהבה ללא תנאי מהוריו, ומאוחר יותר מהסביבה; בעוד שהיחס החיובי שמעניקים הן הסביבה הקרובה של הילד והן הסביבה הרחוקה יותר הוא יחס מותנה בעמידה בסטנדרטים ובהישגים הנחשבים יוקרתיים בחברה. רק התגברות עליהם באמצעות חוויה מתקנת תשחרר את האדם מהצורך לרצות את הזולת ולהגשים את האינדיבידואליזם שלו.

אבחון החוזקות מול אבחון החולשות

לאחר עיסוק אינטנסיבי בניסיון למיין ולקטלג את ההפרעות הנפשיות למדריכי אבחון שונים, ניסתה הפסיכולוגיה החיובית להציע תבנית לסיווג של החוזקות והתכונות החיוביות שיש באנשים במטרה לזהות את הטוב שבהן ולמנף אותן להישגים.

לכל אדם יש מספר חוזקות בולטות במיוחד. רוב רובו של הטיפול הפסיכולוגי, גם בימינו, מנסה לאתר דווקא חולשות (בשפה של המודל הרפואי, סימפטומים של הפרעות) ומלמד את המטופל להתגבר עליהן, לעקוף אותן ולהפחית את הסבל מהן בין באמצעות טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות ובין באמצעות טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.

אם נחזור לערן האובססיבי והפרפקציוניסט, ברירת המחדל של טיפול בו תהיה הכרזת מלחמה על מבנה אישיותי בסיסי זה. כמו שבכימותרפיה נפגעים תאים בריאים, קיימת סכנה שגם בפסיכולוגיה שינוי מבנה אישיותי יפגע ביתרונות שיש בתכונה השלילית. הנה, היסטוריית החיים של ערן מלמדת, שעל אף הסבל הרב שנגרם בשל האובססיות, הוא הגיע להישגים לא מבוטלים גם בחייו המקצועיים והאישיים. דווקא בזכות גישתו היסודית, אפילו הכפייתית, ערן הוא אדם יציב שאפשר לסמוך עליו ולהישען עליו, תכונות שללא ספק, חשובות בזוגיות.

חיזוק החוזקות במקום תיקון החולשות

לפי גישת החוזקות של הפסיכולוגיה החיובית, ניסיון לשפר את החולשות נידון לכישלון, לכל היותר להצלחה מוגבלת מאוד שתהיה כרוכה בסבל של המטופל. מנגד, טיפול שימנף את חוזקותיו של המטופל יביא אותו לשפר את הישגיו, תוך כדי הנאה ומוטיבציה.

דוגמאות לחוזקות לפי החוקרים כריסטופר פיטרסון ומרטין סליגמן:

חוכמה וידע: יצירתיות, סקרנות, אופק רחב, האהבה ללמוד, תיאום בין תחומי הידע השונים לצורך שיפור מכוון של הרווחה הנפשית.

אומץ: גבורה, דבקות במטרה, יושרה, חיות.

אנושיות: אהבה, נעימות, אינטליגנציה רגשית.

צדק: אזרחות פעילה, אחריות חברתית, נאמנות ועבודת צוות; הגינות; מנהיגות.

מתינות וריסון: סלחנות וחסד, ענווה, זהירות, ויסות עצמי ושליטה עצמית.

התעלות: הערכת היופי והמצוינות, הכרת תודה, תקווה, הומור (עצמי) וקלילות.

מינוף החוזקות

חלק מהתכונות הללו (למשל, סלחנות) נחשבות ערכים מרכזיים בכל הקשור ליחסים בין אדם לחברו בדתות השונות, אך מסתבר שהן תורמות גם לאיכות חייו של האדם. כך, למשל, עשייה למען הזולת מקלה על אנשים הסובלים מחרדה ומדיכאון. סלחנות אף מונעת ריקושטים של התנהגות נקמנית.

פיטרסון וסליגמן טוענים שאנשים צריכים לזהות את הכישרונות והחוזקות האישיות שלהם ובעזרתן לממש את עצמם. הם בנו מערכת טיפולוגית של 24 חוזקות אותן ניתן לאבחן בשאלון עצמי. כל חוזקה משויכת למעשה לאחת משש התכונות או המידות הטובות שצוינו קודם לכן. לדוגמה, קבוצה של חוזקות בנושא של חוכמה וידע יהיו סקרנות, התעניינות בעולם, אהבת הלמידה, חשיבה ביקורתית, ראש פתוח, כושר המצאה, מקוריות, "חוכמת רחוב", אינטליגנציה מסוגים שונים, פרספקטיבה ועוד. באותו אופן ניתן לסווג חוזקות לתכונות הטובות האחרות. מובן שאדם אינו צריך לפתח את כל התכונות האפשריות. במקום לנסות לתקן ולחזק את הצדדים החלשים שבך, מוטב שתתרכז דווקא בצדדים החזקים שלך, אשר בהם סביר יותר שתצליח.

פרופ' גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט, מרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה

פרופ' רובינשטיין בגוגל פלוס

בואו לדבר על זה עם פרופ' רובינשטיין בפורום פרפקציוניזם - קשיים ודרכי התמודדות.