התאבדות: לזהות מצוקה בזמן

התקרית הקשה שבה נהרג בסוף השבוע רז אטיאס (18) על ידי מתנדבי המשטרה, מעוררת ביתר שאת את הדיון על חשיבות מניעת התאבדויות בקרב בני נוער. אטיאס נהרג לאחר שירה במתנדב באקדח, באמצעותו תכננו הוא וחברתו בת ה-17 לשים קץ לחייהם. כך לפחות לפי המכתב ששלחו מבעוד מועד לכלי התקשורת, ובו ביקשו "אל תנסו לעצור בעדנו". ייתכן שמעורבות של הורים או של גורמי בריאות הנפש בזמן הייתה עשויה להציל את הנער.

לדברי ד"ר ערד קודש, ראש מערך בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת, חלק גדול ממקרי האובדנות ניתנים למניעה, בייחוד בקרב בני נוער. "בדרך כלל כשמדברים על אובדנות מדברים על משבר נפשי שנמצא מתחת לפני השטח. לפעמים הסביבה מופתעת בדיעבד, אך בפועל מעל 80% מהמקרים אם לא יותר מכך נובעים מכאב נפשי רב שהיה שם קודם. לפעמים קשה לזהות את המצוקה, בייחוד אצל בני נוער, ופרק הזמן למניעת המעשה קצר מדי. במידה מסוימת זה קשור לתפיסת העולם של בני הנוער, ולצורת מחשבה שדורשת סיפוק מיידי, תפיסה קטגורית של שחור ולבן וסערה רגשית שמאפיינת את הגיל. כך שבמקרה של פרידה או אהבה נכזבת הם יכולים לקבל החלטה אימפולסיבית לשים קץ לחייהם. הדבר יכול להשתנות ברגע גם לכיוון השני".

לשים לב לסימני המצוקה

דווקא במקרה של אטיאס ז"ל וחברתו הצעירה, היו אולי סימנים מקדימים, למשל המכתב ששלחו. השימוש בכלי נשק חם מצביע אמנם על סיכון וכוונה ממשיים, אך אין לדעת איך הסיפור היה מסתיים לולא פגשו בני הזוג את מתנדבי המשטרה, כלומר האם באמת היו מממשים את האיום. "לבני הנוער תפיסה לא בשלה של המוות, וחוסר הבנה שמדובר באירוע בלתי הפיך. ניתן לומר שבאופן מסוים הם רוצים להיות נוכחים באירוע שימשיך להתקיים גם בהיעדרם, אולי 'להעניש' את מי שפגע בהם, אולי לייסר מישהו", מסביר ד"ר קודש.

לדבריו, אצל מתבגרים, קבוצת גיל נרחבת שנעה כיום בין גיל 13 לגיל 23, הסף שגורם לשקול התאבדות נמוך יותר מכיוון שמדובר בגיל סוער, שבו כל חוויה רגשית מקבלת גוונים של שחור ולבן, לצד עיסוק נרחב במוות ובמשמעות החיים ובדימוי העצמי. "אנו רואים כי אצל בני הנוער יש פער גבוה בין ניסיונות האובדנות להתאבדות בפועל, דבר שיכול אולי להעיד על חוסר נחרצות ועל הזעקה יותר מאשר על הרצון להתאבד. אצל קשישים למשל, פער זה כמעט לא קיים. ואף על פי כן, התאבדויות הן סיבת המוות המובילה בקרב בני נוער".

בממוצע מתאבד מדי יום אדם אחד בישראל. לרוב הטריגר הוא מצוקה נפשית ממושכת, משבר חיים, בין היתר משבר כלכלי או במקרה של מבוגרים מחלה קשה ודיכאון. כלי התקשורת ממעטים לדווח על אירועים כגון אלה, שכן הוכח כי הדבר מעודד אנשים נוספים ללכת בעקבות המתאבדים, ואם אירוע כזה מדווח ניכר ניסיון לתארו באיפוק.

מתכונים להתאבדות בפורומים

אל מול כלי התקשורת הממוסדים ניצב האינטרנט, שעל אף האפשרויות החיוביות הגלומות בו, הוא טומן בחובו סכנה רבה לבני הנוער; כאן ניתן למצוא הכל, בין היתר פורומים שבהם הקהילה הווירטואלית מעודדת את הגולשים להתאבד ואף נותנת "טיפים" כיצד להצליח במשימה. במקרים אחרים, התאבדות נגרמים באופן ישיר בגלל הצקות או הטרדה שעוברים בני הנוער ברשת החברתית.

"הילדים היום ספונים בחדרם, בכל חדר יש מחשב, ניתן לגלוש גם באמצעות הסמארטפונים, כך שההורים חייבים להיות עם היד על הדופק ולנטר את הפעילות הזאת", מדגיש ד"ר קודש. הסוכנים שיכולים לזהות נטיות אובדניות הם ההורים והמורים שבאים במגע אינטנסיבי עם הילד, ולכן צריך לשים לב לשינויים בהתנהגות, לשינויים בהרגלי אכילה, להסתגרות חברתית, לירידה בהישגים לימודיים; יכול להיות מצב של דיכאון, אי שקט, הפרעות התנהגות, בני נוער שבדרך כלל שקטים פתאום יהיו סוערים, עם סף ריגוש נמוך. כמובן לא להקל ראש אם הילד מספר לכם ישירות ומתלונן על המצוקות שלו. ברמת בית הספר - נסיגה בהישגים הלימודיים או הפרעות התנהגות צריכים להדליק נורה אדומה לגבי קיומו של משבר".

- לאן פונים במקרה של חשש לחייו של הילד?
- המורה חייב לערב את ההורים, ההנחה שהמורים מניחים לפיה ההורים יודעים היא לא תמיד נכונה. לאחר מכן יש לפנות לגורם מבריאות הנפש, לפסיכולוג או לפסיכיאטר. במקרים מסוימים ניתן לפנות לרופא משפחה, שנתפס כגורם פחות מאיים אצל הילד.

"ההנחה שלא ניתן לעצור מתאבד מופרכת"

"ההנחה שמי שרוצה להתאבד לא ניתן לעצור אותו לא מדויקת, בעיקר אצל בני נוער. יש מקום להתערבות כי ההנחה שלא ניתן לטפל היא מופרכת. אם נזהה בזמן את המצוקה ונטפל בה, ניתן למנוע התאבדויות. בנוסף, הורים ומטפלים לא צריכים לחשוש להעלות את הנושא, ולדבר על כך בצורה אמפתית אך ישירה ולא לחשוש מלפנות לגורם טיפולי".

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.