אמנות הטיפול הבלתי מילולי

יורם (שם בדוי) הגיע לקליניקה לאחר שאשתו ובני המשפחה טענו שהוא תוקפני וכי "אי אפשר לחיות אתו". הוא גם נהג להחליף לעיתים קרובות מקומות עבודה. בשלב מסוים של התהליך הטיפולי, החל יורם לצייר כלי מלחמה, בונקרים, מקלטים וחיילים. בעקבות הציורים עלו חוויות קשות ממלחמת יום הכיפורים בה השתתף. אז התברר שהוא נושא טראומה קשה מהמלחמה. הטראומה היתה מאוד עמוקה ובלתי ניתנת למגע. הציור איפשר להציף אותה - וכמובן לטפל בה.

הסיפור של יורם מהווה דוגמה לאחד היתרונות הבולטים בטיפול באמנות: האמנות מאפשרת לבטא רגשות וקשיים אחרים באופן ישיר, לבטא רגשות באמצעות חומרים שונים של יצירה ולתת ביטוי מודע ובלתי מודע לדברים שמעסיקים את המטופל.

במקרה אחר, הגיעה לקליניקה בחורה, אשר ניסתה לברר מה מחבל ביכולתה ליצור קשרים זוגיים. היא ציירה בצבעי פנדה דמויות תינוקיות. דיברנו על משמעות הציורים. יום אחד הסתכלה על אחד הציורים וראתה דמות נשית. באותו רגע הבינה שהסימביוזה שהתפתחה בקשר בינה לבין אמא שלה, היא זו שמחבלת ביכולת שלה לפתח קשר זוגי משמעותי.

הטיפול הרגשי באמנות מייצג היטב את ייחודו של תחום הטיפול באמנויות. בעשרות השנים האחרונות התחום התמקצע והשתדרג והיום הוא מקצוע אקדמי לכל דבר ועניין, באישור משרד הבריאות.

אז למי מתאים טיפול רגשי באמנות?

טיפול רגשי באמנות מתאים לכל ילד, נער או מבוגר, שחווה קושי ומרגיש צורך בטיפול רגשי. הוא מתאים למגוון רחב של קשיים: דיכאון, חרדה, התמודדות עם קשיי קשב וריכוז והתמודדות עם קשיים שונים בחיים. האמנות נותנת מענה גם לאלה המתקשים "לדבר" ב"שפה רגשית".

ילדים ומבוגרים רבים מתקשים להשיב לשאלה: "איך אתה מרגיש"?. כולנו מכירים את תשובתו הלקונית של הילד לשאלה זו: "בסדר". מבוגרים רבים מתקשים מאד לתאר קשיים שהם חווים ברמה הרגשית. עבורם, השימוש בציור, כמו גם העיסוק בסוגי אמנות אחרים, מהווה ערוץ לביטוי רגשי. המטופל לא בוחר סתם בעיפרון או בצבעי גואש. האפקט של העיפרון חלש יותר, בעוד שצבעי הגואש בולטים יותר. וזו רק דוגמה אחת.

יעל (שם בדוי) היא נערה שהגיעה לקליניקה כשהיא מדוכדכת ומסוגרת. בתחילת התהליך ציירה רק בעיפרון ובפחם. בהדרגה עברה לחומרים אחרים. הציורים הפכו צבעוניים יותר, היא בחרה בדפים גדולים יותר ובציורים עלו אלמנטים אופטימיים יותר. בשלב מתקדם של הטיפול, הביטה יעל בכל הציורים וכינתה חלק מהם כתקופה "אפורה" ואת החלק האחר תקופה "צבעונית" ו"פתוחה".

הסיפור של יעל מציג יתרון נוסף לטיפול באמנות, על-פני הטיפול הרגשי הוורבאלי. הציורים נשמרים אצל המטפל, כך שבמהלך הטיפול, וכמובן בסיומו, המטופל יכול להביט בציורים ולראות באופן מוחשי את כברת הדרך שעשה מתחילת הטיפול ועד עתה.

כיצד יכול הציור להצביע על מצב רגשי?

הציור, כמו הדיבור, או המראה החיצוני, מהווה את המראה הרגשית שלנו. בתקופות שונות הציורים שונים. מטופל השרוי בחרדה ענקית יביע את אי השקט שלו במעבר מהיר בין חומרים. אחרי תקופה של טיפול, כשהחרדה פוחתת, הדבר יקבל ביטוי גם בציור שלו. היצירה כשלעצמה מהווה סוג של מראה.

אחת המטופלות בקליניקה פסלה כל ציור שציירה, למרות שהסביבה היתה מפרגנת ואהבה את הציורים. הפסילה ביטאה הערכה עצמית נמוכה.

מה בנוגע לאינטראקציה בין המטפל למטופל?

הטיפול באמנות מאפשר, באופן מאד רך ויצירתי, להתחבר למקורות הכוח של האדם. הוא מאפשר מפגש עם המטפל, שמצייר עם המטופל, ונוצר ביניהם שיח באמצעות אמנות. האינטראקציה ביניהם מתרחשת באופן מהיר וישיר.

באשר לאינטראקציה שיוצרת האמנות, הנה סיפור מרגש, אמא ובת ציירו יחד, ולא דיברו ביניהן במהלך העבודה. כשסיימו, שאלתי: "מה אתן רואות?". האם פרצה בבכי וסיפרה עד כמה היא מרוחקת מהילדה. "היא מנסה להתקרב אלי ואני לא נותנת לה", אמרה האם. תגובת הילדה היתה: "נכון. רדפתי אחריך עם הצבעים ואת לא רצית אותי".

הטיפול באמנות, כמו כל טיפול רגשי, כרוך בעבודה מאד קשה, לעיתים מתישה. בסופו של התהליך, הכאב של המטופל הופך לנסבל יותר, ומאפשר לו להיות אותנטי ולשפר את איכות חייו הרגשית.

עבור הילדים, הציור הוא טבעי. הם מרבים לצייר. המבוגרים, לעיתים קרובות, אינם מעזים לצייר בתחילת התהליך הטיפולי. כשהם נוגעים בחומר, הם מרגישים שיש להם יכולת, ועבורם זה סוג של סיפוק גדול.

הכותבת היא מטפלת באמנות ומרצה במסלול לתואר שני - טיפול באמנויות, במכללה האקדמית לחברה ואמנויות

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון וכאב.