פחד וסרטן

מבין כל הרגשות המודחקים ששורדים שחוו הפוגה ספונטנית מדברים על שחרורם, פחד הוא הרגש שמדברים עליו בתדירות הגבוהה ביותר. אולי זה כך משום שפחד הוא רגש שכולנו חשנו במידה מסוימת, בעוד שלא כולם יכולים להזדהות עם יגון או טינה רבי-עוצמה. פחד ממוות, בייחוד, הוא פחד שעל כולנו להתמודד עימו בשלב כלשהו בחיינו, וחולי סרטן נאלצים להתמודד איתו ברגע שהם שומעים את המילים "אתה חולה בסרטן".

משום שפחד הינו רגש כה דומיננטי עבור רוב חולי הסרטן, רבים מהמרפאים שאני חוקרת מאמינים שהפחד הוא הדבר הראשון שצריך להתייחס אליו. אחת המרפאות האלה היא פאטי קונקלין, בעלת תואר שלישי. פאטי היא מה שנקרא "אשת-אינטואיציה רפואית", ופירוש הדבר הוא שהיא בעלת יכולת תפישה על-חושית, בעזרתה היא יכולה לדעת היכן נמצאת מחלה בגוף האדם ומה הסיבות שגרמו להופעתה, וזאת רק מהתבוננות באותו אדם וקריאת שדה האנרגיה שלו. היא הסבירה לי שהיא נולדה עם ראייה שונה מזו של רוב בני-האדם, שהיא בעלת יכולת לראות את שדה האנרגיה של אנשים כמו שרואים מסך טלוויזיה ובו הפרעות קליטה. במהלך הריאיון שלנו שאלתי את פאטי מה לדעתה מטופל סרטן צריך לעשות כדי להתחיל את תהליך הריפוי שלו, והיא השיבה:

^^להיכנע. המטרה היא שהגוף הפיזי, הרגשי והרוחני יתיישרו על-פי אותו קו, ישובו לאיזון. יש פחד ויש אהבה. ואנשים מסתכלים על פחד כראשי תיבות באנגלית של "ראיות כוזבות נדמות כאמיתיות". אני מסתכלת על פחד כראשי תיבות באנגלית של "שכחת כל משאב נגיש". המשאב הזה הוא מה שנמצא בתוכנו. אני מעודדת את המטופלים שלי להיכנע, לחוש שלווה באשר למוות ולחוש שלווה באשר לחיים. ככל שהמטופל יצליח יותר בהבאת הגוף למצב ניטרלי, כך גוברים הסיכויים לריפוי... אבל אם אנשים מפחדים, כל השדה האנרגטי, כל השדות האנרגטיים המעודנים, המערכת החיסונית הכול משתתק.^^

במילים אחרות, ד"ר קונקלין מאמינה ששחרור פחד ושקיעה אל תוך ה"משאב" שזמין לנו באופן מולד והוא שלווה פנימית, עשויים לסייע בהשבת הגוף לידי איזון, בעוד שהיאחזות בפחד עלולה לגרום למערכות הגוף להשתתק, דבר שיוביל לחסימה אנרגטית שעלולה להוביל, בסופו של דבר, למחלה גופנית. אולם כניעה אמיתית כמו זו שד"ר קונקלין מייעצת לגביה כרוכה בהתבוננות ישירה בפחדנו מהמוות, וזה לא תמיד דבר שקל לעשותו.

לדוגמה, נייתן נאלץ להתמודד עם פחדו מהמוות כשהוא החליט להפסיק את הטיפול הכימותרפי ולהיעזר ברפואה אלטרנטיבית. במקור הוא אובחן כחולה בלימפומה לימפופלסמציטית בשלב ארבע, צורה נדירה מאוד וקשה מאוד לטיפול של לימפומה.

רופאים של הרפואה הקונבנציונלית יודעים מעט מאוד על סוג הסרטן הזה, אז לאחר שכמה סבבים של כימותרפיה גרמו לסרטן לצמוח מאוד, הוא החליט להפסיק את הטיפולים. זמן קצר לאחר מכן הוא נפרד לחלוטין מהרופאים הקונבנציונליים שלו, והם הודיעו לו בחרטה שנותרו לו רק שנה או שנתיים לחיות. מאז, נייתן החל במסע ריפוי שכלל טיפולים אנרגטיים מכמה מרפאים באנרגיה, תוסף צמחי של דיבקון, ומחויבות לשחרר את כל הטראומה מעברו וכל פחד מפני ההווה שלו. הוא מתאר את חוויית התמודדות שלו עם הפחד מהמוות:

^^כאשר החלטתי שאפסיק את הכימותרפיה, הפחד התעורר בי בצורה חזקה מאוד בצורה חמורה מבעבר, כי ממש ידעתי שייתכן שכתוצאה מהחלטה זו, אמות בשנה הבאה... ובמשך כארבעה ימים לא ישנתי. לא יכולתי לישון בלילה כשעברתי את התהליך הזה שבו התמודדתי עם הפחד הזה וקיבלתי את העובדה שאני נוטה למות. אבל אחרי כן, הפחד נעלם! הפחד מהמוות נעלם. ולאחר שמקבלים החלטות כאלה, ברגע שקופצים לתוך האמון, דברים פשוט קורים, את יודעת? כעבור יומיים "במקרה" פגשתי את [שם של מרפא באנרגיה מפורסם].^^

רופאיו של נייתן הקציבו לו שנת חיים אחת או שתיים בשנת 2005. כשאני ראיינתי אותו בשנת 2011, הוא נהנה מטיול בדרום-אמריקה שהוא היה בעיצומו, שבו הוא נהנה מיפי-הטבע שם. אני מבינה לחלוטין שההתמודדות עם הפחד מהמוות יכולה לנוע בין תהליך קל למדי ועד לתהליך קשה מאוד, תלוי באמונות של האדם על מה שקורה לו לאחר המוות. אולם כמעט כל השורדים שחוו הפוגה ספונטנית שאני חוקרת, אומרים שההתמודדות הישירה עם הפחד הזה לפחות לפרק זמן קצר העניקה להם מידה מסוימת של הקלה, כי הם הפסיקו להתעלם מהדבר המובן מאליו שדרש התייחסות.

כדי לתת לכם דוגמה כמה כוח יש לפחד על הגוף, חשבו על המחקר הזה, שבו החוקרים כלל לא התכוונו לחקור פחד. הם ניסו לגלות האם סוג חדש של כימותרפיה פועל או לא. הם חילקו מטופלי סרטן לשתי קבוצות אקראיות: הקבוצה הראשונה קיבלה את הכימותרפיה החדשה, בעוד שהקבוצה השנייה, קבוצת הבקרה, חשבה שהיא מקבלת את הכימותרפיה החדשה אך למעשה קיבלה עירויים של מים פיזיולוגיים. למרבה התדהמה, 30% ארבעים אנשים בקבוצת הבקרה השירו את כל שערם, רק משום שהם חשבו שהם מקבלים כימותרפיה.7 במילים אחרות, הפחד הרב שלהם מפני תופעת לוואי גרם לגוף שלהם לייצר את תופעת הלוואי, אף על פי שבפועל הם לא קיבלו שום כימותרפיה.

במחקרים רבים אחרים, חוקרים הראו שפחד תוקע את הגוף במצב של "הילחם או ברח", וההשלכה היא שהגוף לא יכול לעבור למצב של מנוחה ותיקון. אנשים רבים לא מבינים ששני מצבי הפעולה האלה אינם יכולים להתקיים בו-זמנית, כלומר, אם חשים פחד, הגוף אינו מחלים, ואם הגוף מרפא את עצמו, לא חשים פחד. לדוגמה, במחקר אחד אנשים שנטו לפחד מלכתחילה לא יצרו תאי הרג טבעיים לאחר חשיפה לגורם דחק, בעוד שאנשים שמטבעם סבלו פחות מפחד כן יצרו אותם. זו הסיבה שבגללה שורדים כה רבים שחוו הפוגה ספונטנית אומרים לי ששחרור פחד מהגוף הינו אחד הדברים המעולים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לגוף להחלים, משום שפחד ממש מכבה את המערכת החיסונית.

פתרון המפל

בסוף הפרק נדבר באופן ספציפי על דרכים שבהן אתם יכולים להתחיל לשחרר רגשות מודחקים ממערכת הגוף-תודעה-רוח שלכם, אבל המטרה הסופית היא להיות כמו מפל, שבו רגשות עולים בתגובה לרגע הנוכחי שלכם ואז שוצפים דרככם כמו מים במפל. בצורה זו אינכם צוברים מטען רגשי מהעבר שלכם ואתם מסוגלים לחוות כל רגע חדש ממקום ניטרלי.

מייקל ברופמן, מטפל מורשה בדיקור ובצמחי מרפא ידוע מאזור סן-פרנסיסקו שטיפל באלפי חולי סרטן בעשרים השנים האחרונות, מתאר את טכניקת המפל הזו:

^^כשמצליחים לשחרר מישהו מפחד, אז לרוב אנחנו רואים מקרים של הפוגה ספונטנית... האנשים שחווים הפוגה ספונטנית, ואלו שהכי זכו להצלחה באשר להפוגה ארוכת-טווח גם אם הם נקראו חזרה לטיפול, הם אלה שיש להם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אי-ודאות. נדמה שאי-ודאות מהווה גורם מפתח אנשים שיכולים להישאר בהווה ולא להקרין פחד לעבר העתיד [מצליחים יותר]. אז, אם מצליחים להתמודד עם אי-ודאות בקשר לסרטן על-ידי הישארות בהווה, נראה שזו השיטה המנצחת. מנקודת מבט של הפוגה, נראה שההישארות בהווה גורמת לגוף להרפות. הגוף מרפה, מקבל עוד חמצן, עוד חמצן פירושו שלתא יש סיכוי טוב יותר, ואז דברים מסתדרים.^^

במילים אחרות, מייקל מאמין ששחרור רגשות מודחקים, כגון אי-ודאות ופחד, ואז הישארות שלווה וממורכזת ברגע ההווה, מאפשרת לגוף להרפות בצורה כזו שיכולתו של הגוף להחלים גדלה.

הקטע לקוח מתוך הספר "המסע להחלמה" מאת ד"ר קלי טרנר, הוצאת פוקוס, שנת 2015 מחיר 78 שקלים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום סרטן ריאה - תמיכה
פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם