הפסיכולוגיה של הרשע והציות

שנה לאחר משפטו של אדולף אייכמן, רצה סטנלי מילגרם לבחון את השאלה האם ייתכן כי אייכמן ומיליוני משתפי הפעולה האחרים בשואה "רק" ביצעו פקודות? מילגרם האמין כי השואה נבעה מאלמנטים - וביקש לבחון את תגובותיהם של גרמנים לניסוי זה, מול תגובותיהם של אמריקאים, שאמורים היו לשמש כקבוצת ביקורת.

כיצד התנהל הניסוי של מילגרם?

החוקר הסביר למשתתף בניסוי ולשחקן שהתחזה למשתתף נוסף בניסוי כי הם עומדים להשתתף במחקר שבוחן את היעילות של מתן עונש על למידה. התפקידים חולקו כך שהמשתתף האמין שהוא קיבל את תפקיד ה"מורה" באופן אקראי, בעוד המשתתף השני, השחקן, קיבל את תפקיד ה"תלמיד". לאחר חלוקת התפקידים, המשתתף והשחקן קיבלו שוק חשמלי, בעוצמה של 45 וולט, כשהם יושבים על כיסא שעליו ניתן לקשור את התלמיד. המורה קיבל מטלות זיכרון פשוטות, על מנת להעבירן.

המורה בניסוי הונחה כי בכל פעם שהתלמיד מבצע טעות, עליו לתת לו שוק חשמלי, על ידי לחיצה על כפתור. נאמר לו שיש להעלות את עוצמת השוק ב-15 וולט, לאחר כל טעות. למעשה, כלל לא ניתנו לתלמיד שוקים חשמליים, אך התלמיד הגיב כאילו ניתנה לו מכת חשמל.

כאשר הגיעו לעוצמת שוק של 150 וולט, השחקן ביקש שהניסוי יסתיים - ונענה ע"י החוקר, כי על הניסוי להמשיך. השחקן המשיך והפגין כאב וחוסר נוחות גדולים יותר - ואף הביע חשש לביטחונו האישי, אם מכות החשמל יימשכו. ל"מורים" שביקשו להפסיק את הניסוי, הסביר החוקר כי הוא - החוקר - לוקח על עצמו אישית את כל האחריות לתוצאות הניסוי ולביטחונו ושלומו של התלמיד - וכי על הניסוי להימשך.

בסדרה הראשונה של הניסויים שערך מילגרם, 65% מהמשתתפים נתנו את השוק החשמלי הגבוה ביותר, בעוצמה של 450 וולט, על אף שרבים לא הרגישו בנוח לבצע זאת. קצתם פרצו בצחקוקים היסטריים, תוך כדי ביצוע המטלה. אף נבדק לא עצר לפני עוצמת שוק של 300 וולט. לאחר שהשלים את חלקו האמריקאי של הניסוי, היה מילגרם כה נרעש מתוצאותיו, עד כי ויתר על החלק הגרמני - ופנה להתעמק בתוצאות הניסוי.

ואכן, בניתוח-על שנעשה בשנת 2002 על מחקרים דומים שנערכו ברחבי העולם, נמצא כי שיעור המשתתפים שמעבירים את עוצמת השוק הגבוהה ביותר קבוע - ונע בין 61% ל-66%. מגמה דומה עולה מניסוי הכלא של סטנפורד, שערך פיליפ זימברדו בשנת 1971, במטרה לדמות התנהגות בכלא, ניסוי אשר יצא מכלל שליטה - והופסק לאחר שישה ימים, כאשר חברתו של זימברדו הגיעה כדי לצפות בניסוי, הייתה עדה להתאכזרות הסוהרים אל האסירים - וערערה על הלגיטימיות המוסרית של הניסוי.

אירועי מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה שימשו כר פורה למחקרים פסיכולוגיים רבים, שחלקם ביקשו להבין את גבול הציות לסמכות, גבולות הרשע, מנהיגות ועוד. אחד המושגים העיקריים בהקשר זה הוא "אישיות סמכותנית" (authoritarian personality), המצביע על טיפוס אישיותי המאופיין על ידי אמונה בכניעה ובציות מוחלטים לסמכות, בין אם מדובר בכניעה לסמכות שלו ובין אם מדובר בכניעתו שלו לסמכות של אחר (לרוב של דמות מנהיגותית, תוך כדי דיכוי הכפיפים).

מה עולה מהמחקר על "אישיות סמכותנית"?

החוקרים תיאודור אדורנו, אלזה פרנקל-ברונסוויק, דניאל לווינסון ונוויט סנפורד, ראו בבעלי אישיות מסוג זה אדם פשיסט אפשרי. הם כינו אותו "אישיות סמכותנית", על סמך כתבים מוקדמים יותר של הפסיכואנליטיקאי אריך פרום, שהשתמש לראשונה במושג בספרו "מנוס מחופש", שבו הוא מציין את הנטייה לסמכותניות כאחד המנגנונים לבריחה מפני חופש, הטומן בחובו פוטנציאל לקיום אינדיבידואלי אך בודד, הגורם לאדם לחבור אל כוחות גדולים וחזקים ממנו, שיספקו לו תחושת שייכות וביטחון.

הואיל וההשפעות ההיסטוריות על התיאוריה שלהם כללה את עליית הפאשיזם בשנות ה-30 של המאה ה-20, מלחמת העולם השנייה והשואה - הרי שמרכיב מרכזי ב"אישיות הסמכותנית" היא נטייה להיות מושפע על ידי אידיאולוגיה פוליטית אנטישמית ואנטי-דמוקרטית. גוף הידע הגדול שלהם (הידוע כ"אסכולת ברקלי") התמקד בעיקר בדעות קדומות, מנקודת מבט פסיכואנליטית (בעיקר זו של פרויד ופרום).

מהי גישתו של פרויד?

לפי פרויד, מורכבת האישיות מ-3 חלקים עיקריים: ה"סתמי" (id), הכולל את דחפי המיניות והתוקפנות, הדורשים סיפוק כאן ועכשיו; ה"אני" (ego), שתפקידו לפקח על דחפים אלה, בהתאם למה שמאפשרת הסביבה ולמה שמותר מבחינה מוסרית; ו"האני העליון" (ה"מצפון"), הכולל את הצווים המוסריים החברתיים.

אדורנו וחבריו ראו את האישיות הסמכותנית כבעלת "אני עליון" ("מצפון") נוקשה, המפקח על "אני" חלש, שאינו מסוגל להתמודד עם דחפיו החזקים של הסתמי. העימותים התוך-נפשיים, הנובעים ממבנה אישיות זה, גורמים לאדם לחוש חוסר ביטחון אישי, המתבטא בצורך של האני העליון לדבוק בנורמות שמרניות, הנכפות מבחוץ ובדמויות וגורמי סמכות האוכפים נורמות אלו (ציות סמכותני).

השלכה, שהיא אחד ממנגנוני ההגנה של ה"אני", נכנסת לפעולה בכך שהאדם נמנע מלייחס לעצמו את הדחף שמעורר את החרדה, על ידי התקתו לקבוצות מיעוט "נחותות" בתרבות נתונה, תוך אמונה בערכים שיפוטיים (עוצמה וקשיחות) ונוקשים (סטראוטיפיים).

בנוסף לכך, קיימת השקפה צינית על האנושות ואודות צורך בכוח וקשיחות, הנובעים מחרדות הנוצרות ע"י כשלים נתפסים בנורמות השמרניות של החברה (הרסנות וציניות). מאפיינים אחרים של אישיות זו כוללים נטייה כללית להתמקד באנשים המפירים את הערכים השמרניים ובנטייה לפעול כלפיהם בקשיחות (תוקפנות סמכותנית), התנגדות כללית לנטיות סובייקטיביות או דמיוניות (אנטי אינטרוספקציה - הימנעות מלהתבונן אל תוך עצמך), נטייה להאמין באמונות טפלות ודאגה מופרזת בקשר להפקרות מינית.

כיצד משפיעה הילדות על עיצוב האישיות הסמכותנית?

מבחינת התפתחות הילד, עיצוב האישיות הסמכותנית מתרחש בצורה חזקה, בשנים הראשונות לחיים, על ידי יחסי הורות היררכיים, סמכותניים ונצלניים ומבנה משפחה שמרני. הורים בעלי צורך עז בשליטה, השולטים בילד ומאיימים עליו בצורה קשוחה ותובעים ציות להתנהגויות שמרניות, תוך שימוש באיומים - כל אלה מאיצים את התפתחות התכונות המאפיינות את האישיות הסמכותנית.

בנוסף, הורים המאופיינים על ידי עיסוק יתר במעמד חברתי ומשדרים זאת לילד, במונחים של כללים נוקשים ומוחצנים. כתוצאה מכך, הילד סובל מתחושות מודחקות של טינה ותוקפנות כלפי הוריו, אך הואיל ואסור למתוח עליהם ביקורת, הוא עושה אידיאליזציה שלהם ומגלה כלפיהם יראת כבוד.

כקלינאי, נתקלתי בתופעה זו בקרב מספר מטופלים בוגרים צעירים, שגדלו במשפחות שמרניות שפגעו בהתפתחותם התקינה, אך יראת הכבוד העצומה שחשו כלפי ההורים והאיסור לבטא ביקורת כלפיהם, אפילו ברגש ובמחשבה בגיל הבגרות, היוותה מכשול משמעותי בהתקדמות הטיפול.

אלפרד אדלר מציין גם את השאיפה לכוח על הזולת, כתכונה נוירוטית מרכזית נוספת, המופיעה בדרך כלל כפיצוי-יתר תוקפני של תחושות נחיתות וחוסר משמעות של האדם, כתוצאה מהיחס ההורי המדכא. לפי השקפה זו, חש האדם הסמכותני צורך עז לשלוט ולהוכיח עליונות על הזולת, כתוצאה מראיית העולם כמורכב מאויבים, חוסר שוויון, היעדר אמפתיה והיעדר רווח הדדי.

האם קיים שאלון למדידת סמכותנות?

השאלון המוכר ביותר למדידת סמכותנות, של החוקרים שפיתחו את התיאוריה, הוא סולם ה-F, שנועד לתאר סדרת אמונות הקשורות לסמכותנות, בלי לציין במפורש שמות של קבוצות מיעוט, אשר כלפיהן מכוונות הדעות הקדומות (למשל: יהודים, שחורים וכו').

על מדד זה ועל התיאוריה העומדת מאחוריו, נמתחו ביקורות שונות. בין היתר, נטען שהעובדה שכל הפריטים מנוסחים באותו כיוון, כך שהסכמה עמם מבטאת סמכותנות גבוהה, מטה את התוצאות לכיוון הגבוה.

כמו כן, נטען שהתיאוריה והשאלון מתייחסים רק לסמכותניות של הימין הפוליטי, בעוד שנוקשות ועמדות קיצוניות קיימות גם בצד השני של הקשת הפוליטית. בתגובה לכך, נערכו ניסיונות רבים לפתח מדדים שיהיו ניטרליים לתוכן של העמדה וימדדו נוקשות באשר היא (למשל: מדד הדוגמטיזם או מדד אי-הסובלנות לעמימות).

הערכה ממשית של 16 פושעים נאציים שהועמדו לדין במשפטי נירנברג גילתה שהציונים של הנבדקים היו גבוהים בשלושה מתוך ממדי השאלון (אנטי אינטרוספקציה, אמונות טפלות וסטראוטיפים והשלכתיות).

אם נחזור לניסוי של מילגרם, שהוצג בתחילת המאמר, יש לציין שבאחד המחקרים מילאו המשתתפים גם את שאלון הסמכותנות - ונמצא כי ככל שרמת הסמכותנות שלהם הייתה גבוהה יותר, ההיענות להוראות הנסיין הייתה גבוהה יותר. זהו ממצא התומך בתוקף של השאלון, הבודק תכונת אישיות להתנהגות צייתנית - הלכה למעשה.

בין הניסיונות להתמודד עם הביקורת על התיאוריה ועל שאלון הסמכותנות, בולטת סדרת מחקריו של הפסיכולוג הקנדי בוב אלטמייר, אשר פיתח שאלון שנועד לבדוק "סמכותנות ימנית" ולא סמכותנות כתכונת אישיות כוללת.

המדד כולל שלושה ממדים: ציות לסמכות לגיטימית, תוקפנות כלפי מיעוטים ודבקות בערכים ובאמונות של המנהיג. קוסטה ומקריי, שפיתחו את שאלון חמש התכונות הגדולות של האישיות - שהוא אחד השאלונים המקובלים ביותר בשימוש בחקר האישיות - מדווחים על קשר שלילי בין סולם הסמכותנות של אלטמייר ובין פתיחות לחוויה, ממצא התומך בטענת התיאוריה המקורית.

מאוחר יותר, הציעו החוקרים ג'וסט, גלזר, קרוגלסנקי וסולוווי כי סמכותנות, סמכותנות ימנית ומבנים דומים של שמרנות פוליטית, הם צורה של עמדה חברתית המדגישה התנגדות לשינוי והצדקת אי-שוויון. כן נמצא שלאנשים שמרניים יש צורך לנהל אי-ודאות ואיום, בעזרת מניעים מצביים (למשל: חתירה לביטחון ושליטה בהיררכיות חברתיות) ומניעים מערכתיים (למשל: ניהול טרור והערכה עצמית).

בכל ספר לימוד, מופיע פרויד כתיאורטיקן הפסימיסטי והדטרמינסטי ביותר. יתכן שזוועות השואה היוו ביטוי קיצוני הן לרוע והן לציות האנושי. ואולם, המחקרים הפסיכולוגיים הרבים שנערכו בהשראת השואה, כמו גם כמעט כל מהדורת חדשות, הכוללת דיווח על תקיפה מינית, בעיקר על ידי בעלי שררה, מעידים כאלף עדים על כך שהן התוקפנות והן הציות - הן תכונות אנושיות בסיסיות.

פרופ' גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט ויועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית נתניה.

בואו לדבר על כך בפורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות.