תת תזונה: טיפול במזון רפואי

תת תזונה מוגדרת כחוסר איזון בין צריכה תזונתית לבין דרישה תזונתית של חלבון ושאר רכיבים תזונתיים; חוסר האיזון משפיע על חילוף החומרים וגורם להפרעה בתפקוד, לירידה במסת הגוף, ולהשפעה שלילית על תוצאות קליניות.

יש כמה קבוצות באוכלוסייה בהן התת תזונה שכיחה יותר:

אוכלוסיית הקשישים (גילאי 65+) גדלה ומהווה כ-10% מכלל האוכלוסייה בישראל. בשל הליך ההזדקנות, אוכלוסייה זו פגיעה יותר למחלות, אשר בין היתר משפיעות על המצב התזונתי שלה.

הגורם העיקרי לתת תזונה בקרב קשישים הוא מחלות. את מכלול הסיבות לתת-תזונה ניתן לחלק לארבע קבוצות עיקריות:

סיבות רפואיות - תיאבון ירוד, בעיות דנטליות, דיספאגיה (קשיים בבליעה), מחלות, זיהומים, נכות פיזית, צריכת תרופות וכו'.

סיבות חברתיות - בדידות, קושי ברכישת מזון, מצב כלכלי ירוד.

סיבות פסיכולוגיות וקוגניטיביות - דמנציה, דיכאון, שכול.

אשפוז.

בישראל נמצא כי 44% מהקשישים, המאושפזים במחלקות הפנימיות, נמצאו בסיכון לתת-תזונה או שהם סובלים מתת-תזונה, זאת על פי בדיקה שביצע בשנת 2007 בית החולים סורוקה בקרב 589 חולים בגיל 65 ומעלה אשר עברו מיון תזונתי.

לתת-תזונה השלכות שליליות על החלמת המטופל הקשיש מניתוחים, ממחלות וממצבי טראומה, בהם פגיעה בתפקוד מערכת החיסון, החלמת פצעים לקויה, עלייה בשיעור הסיבוכים והזיהומים לאחר ניתוח, עלייה בתחלואה, פגיעה בתפקוד השרירים, הארכת זמן האשפוז ב-40%-70% בממוצע וכן עלייה בשיעורי התמותה. הארכת זמן האשפוז והגברת מאמצי הטיפול בחולים, הסובלים מתת-תזונה, כרוכות גם בעלויות כלכליות כבדות. באנגליה, למשל, עלותו השנתית של הטיפול בהשלכות תת-תזונה עומדת על 7.3 מיליארד ליש"ט.

המפתח להצלחה בטיפול בתת-תזונה הוא איתור החולים וגורמי הסיכון, ומתן טיפול בהקדם. על הרופא המטפל לבחון מספר סוגיות אשר יסייעו לו לקבוע האם המטופל נמצא בסיכון לתת-תזונה: משקל על פי מדד BMI, אובדן משקל לא רצוני ושינוי בתיאבון וירידה בצריכת המזון.

אחת הבעיות שעלולות להיגרם עם העלייה בגיל היא קשיים בבליעה (Dysphagia), משום שלאובדן יכולת הבליעה עלולות לגרום לתוצאות הרסניות.

קשיי בליעה עלולים לכלול בעיות בלוע התחתון או בוושט. ומכיוון שקשישים פגיעים יותר למחלות, הם נמצאים בסיכון מוגבר לחצות את הגבול המפריד בין יכולת בליעה בריאה לבין דיספאגיה. ואכן, 15%-40% מהאנשים מעל גיל 60 בארצות הברית סובלים מדיספאגיה, עם תוצאות משתנות: החל מבידוד חברתי בשל המבוכה מחנק או משיעול בעת הארוחות, דרך אי-נוחות פיזית (למשל, תחושה שהאוכל "תקוע" בחזה) ועד למצבים מסכני-חיים. התוצאות המסוכנות יותר כוללות התייבשות, תת-תזונה והשתנקות.

מנקודת מבט תזונתית, חלק מהמטופלים עם דיספאגיה ייאלצו לסגל לעצמם שינויים במרקם המזון על מנת למנוע חנק ולהקל על הבליעה, בהם העלאת צמיגות המזון, אכילת מזון רך או בעל מרקם מחיתי, הוספת רטבים למזון יבש ועוד. מתן מוצרים להעשרה תזונתית, היינו מזון בעל ערך קלורי גבוה או בעל צפיפות קלוריות גבוהה, לחולים אשר צריכים לשמור על משקל גופם, הינה מומלצת, בין אם בהזנה רגילה ובין אם בהזנה בצינורית, תלוי בסוג הדיספאגיה ובחומרתה.

מחלת כליות כרונית כוללת קבוצה של תסמונות, הקשורות לאובדן תפקודי הכליה.

אי ספיקה כלייתית כרונית נגרמת על ידי ירידה הדרגתית בתפקוד הכלייתי וגורמת לאצירת תוצרי מטבוליזם של חלבון וכן לאגירת מים, וכתוצאה מכך לפגיעה בתפקוד האיברים והמערכות השונות בגוף.

מידת חוסר התפקוד הכלייתי יכולה לנוע החל מאובדן קל של תפקודי הכליה ללא סימפטומים, ועד לאובדן כולל של מגוון התפקודים הכלייתיים, המחייב השתלה או דיאליזה.

במהלך מחלת כליות כרונית עלולה להתפתח תת-תזונה בעלת השלכות שליליות.

המטרות העיקריות להתערבות תזונתית במחלת כליות כרונית:

1. לספק תזונה הולמת תוך הפחתת הצטברותם בדם של:
נוזלים, תוצרי מטבוליזם החלבון, זרחן, אשלגן ונתרן.

2. להבטיח שמירה על מצב תזונתי אופטימלי.

3. להאט את התקדמות המחלה.

בחולי מחלות כליה כרוניות ללא דיאליזה דרוש מעקב תזונתי צמוד לשמירה על דיאטה דלת חלבון, עתירת קלוריות ומוגבלת באלקטרוליטים, וכן מעקב אחר הסטטוס התזונתי של החולה. דיאטה כזו יכולה לעכב את ההידרדרות בתפקוד הכלייתי ולדחות את הצורך בטיפול בדיאליזה.

המצב התזונתי של מטופלי הדיאליזה קובע במידה רבה את משך חיי החולה ואת איכות חייו. כיוון שמטופלי דיאליזה, הסובלים מתת תזונה הם בעלי פרוגנוזה נמוכה, הטיפול התזונתי הוא חלק בלתי נפרד וחשוב בגישה הטיפולית בחולים אלו.

במטופלי דיאליזה חשובה תמיכה תזונתית עשירה בקלוריות, עשירה בחלבון ומוגבלת בנוזלים ובאלקטרוליטים. מתן מזון רפואי המותאם במיוחד לצרכים של המטופלים הוכח כמשפר את מצבם התזונתי של המטופלים

התפקיד החשוב של תזונה בתהליכי ריפוי פצעים מוכר מראשית ימי תורת הרפואה.

התהליך הדינאמי והמסובך של ריפוי פצעים הוכח כרגיש להשפעתם של גורמים מטבוליים ותזונתיים. בעקבות פציעה, מתרחשים שינויים מטבוליים אשר משפיעים לרעה על ריפוי הפצע ועל יכולת ההגנה של החולה. מחקרים שנערכו במאה האחרונה הראו שינויים במטבוליזם של אנרגיה, פחמימות, חלבון, שומן, ויטמינים ומינרלים אחרי פציעה.

המטרה בטיפול התזונתי היא לספק לכל חולה את התזונה המיטבית על מנת לאפשר לו תנאים מתאימים לריפוי.

חלבון: מחסור בחלבון במצב של תת-תזונה מוביל לירידה ביכולת ריפוי הפצע, מפחית פעילות של תאי דם לבנים וכן מפחית את רמת הנוגדנים. התוצאה היא ירידה ביכולתו של הגוף להגן על הפצעים מפני זיהומים.

ארגינין: ארגינין היא חומצת אמינו אשר הופכת לחיונית במצבי דחק או פציעה. במצבים אלה, ארגינין אינה מיוצרת בגוף בכמות המתאימה לספק את הצורך המוגבר בחלבון.

ארגינין משתתפת במטבוליזם של חלבון וקולגן וכמו כן משפיעה על פעילות תאי T והמערכת החיסונית, ובכך תורמת לריפוי מפצעים.

ויטמינים: בעיקר ויטמין C, ויטמין A ו-ויטמין E הוכחו כבעלי השפעה על תהליך ריפוי הפצע.

מיקרו-נוטריאנטים: אבץ הוכח כבעל השפעה חיובית על ריפוי פצעים בזכות חלקו בתהליך יצירת הקולגן ובתפקוד המערכת החיסונית.

במצבים כגון פצעי לחץ כוויות וטראומה ניתן להשתמש בהתאם להמלצה רפואית במזון רפואי.

תת תזונה (Malnutrition) עלולה להופיע בקרב קבוצות מסוימות של חולי סוכרת, ובמיוחד בקרב קשישים וחולים הסובלים מסיבוכים, כגון כשל כלייתי או הפרעות נוירולוגיות. אצל חולים עם סטטוס תזונתי לא תקין, נצפתה עלייה ברגישות לסיבוכים הנובעים מזיהומים, עלייה בהתפתחות פצעי לחץ ובהחלמה לקויה מהם, וכן ירידה בתפקוד הכללי. העשרה תזונתית בעזרת פורמולות ייעודיות לחולי סוכרת עשויה למנוע את המצבים האלה.

מטרות הטיפול התזונתי בחולים סוכרתיים, הזקוקים להעשרה תזונתית, הן:

שמירה על רמות גלוקוז בדם, הקרובות עד כמה שניתן לרמות הנורמליות.

שמירה על רמות ליפידים אופטימליות בדם.

אספקת מספר קלוריות הולם להשגת משקל גוף מתאים ולשמירה עליו לאורך זמן.

שיפור הבריאות הכללית באמצעות תזונה נכונה.

פורמולות ייעודיות לסוכרתיים הן בעלות הרכב תזונתי ייחודי לשיפור הבקרה הגליקמית. הפורמולות מאופיינות בתכולת שומן גבוהה (40%-50% מסך האנרגיה), עם תכולת חומצות שומן חד-בלתי-רוויות גבוהה (למעלה מ-60% מהשומן), וכן בכמות פחמימות מופחתת (35%-40% מסך האנרגיה) ועד 15% מסך האנרגיה מפרוקטוז. שיפור הבקרה הגליקמית על ידי שימוש ארוך-טווח בפורמולות ייעודיות לסוכרתיים, עשוי להפחית סיבוכי סוכרת, כמו אירועי לב וכלי דם, בהשוואה לפורמולות סטנדרטיות.

כ-25% מהילדים סובלים מבעיות אכילה שונות אשר יכולות להתבטא, בין השאר, בסירוב לאכול, בתיאבון ירוד, בצריכה תזונתית שאינה תואמת את גיל הילד, בהתנהגות שולחן בעייתית וכדומה. הסיבות לכך מגוונות: רפואיות, תזונתיות, התנהגותיות, פיזיולוגיות וסביבתיות. השלכותיהן של בעיות אכילה מתמשכות לאורך זמן כוללות איבוד משקל, האטה בגדילה, תת תזונה, רמת אנרגיה נמוכה, פגיעה בתפקוד מערכת החיסון ורגישות למחלות ועוד.

בעיות אכילה אצל ילדים מחולקות לארבעה סוגים: עלייה בלתי מספקת במשקל או באורך בתינוקות וילדים עד גיל שלוש, עיכוב התפתחותי, אכלנים בררניים, אנורקסיה של ילדים.

תמיכה תזונתית בילדים מחייבת להכיר במחסור התזונתי שלהם, העלול להיגרם בשל מחלה. לכן, חשוב להעריך את מצבם התזונתי, לאמוד את הדרישות התזונתיות שלהם, ולהעניק להם תמיכה מתאימה. מטרותיה של התמיכה התזונתית הן בין השאר לייצב את המצב המטבולי, לשמור על מסת הגוף ולאפשר צמיחה נורמלית או השלמת צמיחה שהתעכבה, בעקבות מחלה, בעיה במערכת העיכול או אנורקסיה.

איבוד משקל בקרב חולי סרטן הוא תופעה שכיחה אשר מאפיינת שלבים מתקדמים במחלת הסרטן, והשפעתו השלילית על סיכויי ההישרדות ידועה. התסמונת נקראת Cachexia (כיחשון סרטני), או לחילופין Cancer Anorexia או Cachexia Syndrom.

המונח Cachexia מתייחס לאיבוד משקל מתקדם ולצמצום מאגרי השומן ושרירי השלד בגוף. נוסף על כך, הוא מייצג שינויים מטבוליים מורכבים, המאפיינים חולי סרטן בשלבים מתקדמים, ואשר כוללים פירוק רקמות שריר והפרעה בתהליכי חילוף החומרים של שומנים ופחמימות. מאפיינים נוספים של תסמונת זו הם אנורקסיה, תחושת שובע מוקדמת, חולשה ועייפות.

התפתחותה של התסמונת נגרמת הן על ידי צמצום הצריכה התזונתית והן על ידי רצף תהליכים מטבוליים, שמתרחשים כתוצאה מתגובת הגוף לנוכחות הסרטן. יש לציין כי צריכה תזונתית מופחתת מקורה במחלה עצמה או כתוצאה מטיפולים, כגון תרופות, הקרנות וכימותרפיה, והיא מהווה גורם ניבוי לירידה בסיכויי ההישרדות של החולה.

מנקודת מבט תזונתית, תהליכים אלה מובילים למאזן אנרגיה-חלבון שלילי ולתת-תזונה, מצב אשר מתבטא באיבוד משקל ובדלדול מתמשך של מאגרי הגוף. לכן, תמיכה תזונתית היא בעלת חשיבות רבה, שכן אספקת כמות ראויה של קלוריות ושל שאר רכיבי המזון החיוניים יכולה לשקם את מאגרי השומן בגוף. יחד עם זאת, כתוצאה מהתהליך הדלקתי לא תחול עצירה בפירוק השריר.

הגברת הצריכה התזונתית באמצעות ייעוץ תזונתי ומוצרים להעשרה תזונתית, מהווה שלב מהותי בטיפול בתסמונת Cachexia. מחקרים מראים כי מוצרים להעשרה תזונתית אשר ניתנו לחולים במשך תקופה בת 60-70 ימים (כ-3 חודשים כדי לראות שיפור במדדי אלבומין, צריכה של כמה ימים לא תגרום לתוצאות משמעותיות) , העלו את הצריכה הקלורית הכללית, זאת בהשוואה לטיפול תזונתי רגיל בקרב חולי סרטן, המטופלים בהקרנות. כמו כן, נצפה שיפור בצריכת החלבונים.

תמיכה תזונתית בחולי סרטן מעלה את סיכויי ההישרדות, משפרת את מאזן האנרגיה ומעלה את מסת השומן בגוף. על הטיפול בחולי סרטן להיות מכוון הן לשיפור הצריכה התזונתית והן להפחתת ההפרעות המטבוליות.

למזון רפואי תפקיד חשוב ומשמעותי בטיפול בחולים ובשיפור בריאותם של מטופלים אשר סובלים מחוסרים תזונתיים ומשכיחות גבוהה של תת-תזונה. טיפול תזונתי, המותאם לצרכיו של החולה, הוכח כמשפר את צריכת המזון של המטופל ואת תפקודו הפיזי, וכן כמפחית סיבוכים פיזיים נוספים וכמפחית שיעורי תמותה.

קיים מגוון רחב של מוצרי מזון רפואי, המיועדים לחולים הסובלים מתת-תזונה או נמצאים בסיכון לתת-תזונה. לרוב, מדובר במוצרים מוכנים לשימוש, המהווים מקור לתזונה מלאה ומאוזנת, וכוללים את כל רכיבי התזונה החיוניים: פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים ומינרלים. חלק מהמוצרים אינם מהווים תזונה מלאה, היות שאינם מכילים את כל רכיבי התזונה, בהם מוצרי מזון רפואי דלי-חלבון, דלי-אלקטרוליטים, דלי-שומן וכו'. כמו כן, קיים מגוון מוצרים המיועדים למחלות ספציפיות, כמו סוכרת, סרטן ומחלות כליה.

ניתן לצרוך את מוצרי המזון הרפואי בשני אופנים: הזנה רגילה דרך הפה (Oral Feeding) או הזנה באמצעות צינורית (Tube Feeding). הזנה בצינורית מיועדת לחולים אשר, מסיבה כלשהי, אינם יכולים לצרוך מזון בכמות מספקת באופן רגיל. בין הסיבות האפשריות: אנורקסיה, קשיים פיזיים בבליעה ובלעיסה, מחלות במערכת העיכול, חולים לאחר ניתוח, חולים מחוסרי הכרה ועוד. מוצרי המזון הרפואי יכולים להוות מקור מזון יחיד או תזונה משלימה כתוספת בין הארוחות.

מחקרים רבים בעולם אשר בדקו את השפעת מוצרי המזון הרפואי (כגון אנשור ודומיו) על מצבו של החולה הוכיחו כי הם משפרים את מצבם הקליני של מטופלים הסובלים מתת תזונה או נמצאים בסיכון לתת תזונה. בנוסף הם מפחיתים באופן משמעותי את שיעורי התמותה:

1. מפחיתים באופן משמעותי את הסיבוכים הפיזיים בקרב חולים שעברו ניתוח, בעיקר ניתוחים במערכת העיכול, וכן חולים אורתופדיים, חולים קשישים, חולים אשר סובלים ממחלות נשימה כרוניות ועוד.

2. משפרים את תפקודו הפיזי של המטופל.

3. מסייעים בשמירה על חוזק השרירים.

4. מונעים את התפתחותם של פצעי לחץ.

5. משפרים תיאבון ומגדילים את הצריכה הקלוריות.

6. תורמים להעלאת משקל החולה.

7. עשויים לקצר את משך האשפוז.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום נפרולוגיה ויתר לחץ דם
פורום סרטן המעי הגס
פורום סוכרת