סרטן: מלכת כל המחלות

^^"כל מחלה היא בעיה מוזיקלית,"
כה אמר נובאליס,
"וכל מרפא פתרון מוזיקלי."
ו"ה אודן 99
את המהפכה בחקר הסרטן אפשר לסכם
במשפט אחד: ביסודו של דבר הסרטן הוא
מחלה גנטית.
ברט ווגלסטין 100^^

כשהתחלתי לכתוב את הספר הזה, בתחילת הקיץ של 2004 , נשאלתי לא פעם איך יש בכוונתי לסיים אותו. בדרך כלל הייתי מתחמק מתשובה או מתנער מן השאלה. אני לא יודע, הייתי אומר בזהירות, או לא בטוח. לאמתו של דבר הייתי בטוח, אף על פי שלא היה לי האומץ להודות בכך בפני עצמי. הייתי בטוח שאסיים אותו בשיבת מחלתה של קרלה ובמותה.

טעיתי. ביולי 2009 , חמש שנים בדיוק אחרי שהתבוננתי במוח העצם של קרלה מבעד לעדשת הטלסקופ ואישרתי את אבחנתה הראשונה, נסעתי אל ביתה באיפסוויץ', מסצ'וסטס, ובידי צרור פרחים. היה בוקר מעונן, חם ולח עד מועקה, ושמים חומיםאפורים איימו להוריד גשם, אבל לא עשו זאת. לפני שיצאתי מבית החולים הצצתי שוב בפתק שרשמתי לי ביום שבו אושפזה קרלה ב 2004 . זכרתי שכשכתבתי את הפתק ההוא שיערתי שקרלה לא תעמוד אפילו בשלב הראשון של הכימותרפיה.

אבל היא שרדה; מלחמה אישית קשה וחורכת הסתיימה זה עתה. כשמדובר בלוקמיה חריפה, חמש שנים בלי הישנות המחלה פירושן שהחולה נרפא. הושטתי לה את הפרחים והיא עמדה והסתכלה בהם באלם, כמעט המומה לנוכח גודל ניצחונה. פעם אחת, כמה חודשים לפני כן, הייתי עמוס כל כך בעבודה עד שעברו יומיים קודם שהתקשרתי אליה בעניין ביופסיה שלילית במוח העצם. מאחת האחיות נודע לה שהתוצאות כבר הגיעו, ומאחר שאני התעכבתי נסחפה במערבולת מפחידה של דיכאון: בתוך 24 שעות שכנעה קרלה את עצמה שהלוקמיה חזרה בגנבה ושהיסוסי הם סימן לקץ הקרב ובא.

דומה שכוח תתאטומי חזק מחבר בין האונקולוגים לחוליהם. לכן, אם גם במובן צנוע יותר, היה הרגע הזה בחזקת ניצחון גם לי. ישבתי ליד שולחנה של קרלה והתבוננתי בה כשמזגה לה כוס מים מים לא מטוהרים היישר מן הברז. היא קרנה, עיניה עצומות למחצה, כאילו האוטוביוגרפיה הדחוסה של חמש השנים האחרונות חולפת במרוצה על פני מסך קולנוע פנימי בתוכה. בחדר הסמוך שיחקו ילדיה עם כלב הטרייר של המשפחה מתוך חוסר מודעות מבורך לציון הדרך שאמם עוברת זה עתה. מוטב כך. "מטרתו של ספרי," כתבה סוזן זונטג ב Illness as Metaphor and AIDS and Its Metaphors (המחלה כמטפורה ואיידס והמטפורות שלו), "היתה להרגיע את הדמיון, לא להלהיט אותו." 101 זו היתה גם סיבת ביקורי. באתי להכריז על סיום מחלתה, להודיע שחייה יכולים עתה לחזור לשגרתם לנתק את הקשר שריתק אותנו זה לזה חמש שנים.

שאלתי את קרלה איך לדעתה עלה בידה לעבור בשלום את הסיוט הזה. הנסיעה מבית החולים אל ביתה בבוקר ההוא נמשכה שעה וחצי בתוך תנועה כבדה. איך עמדה בימים הארוכים של הקיץ הקשה, בנסיעות אל בית החולים, בהמתנה שנמשכה שעות עד שחזרו התוצאות מבדיקות הדם שלה, ואחר כך כשהודיעו לה שספירות הדם שלה נמוכות מכדי שיהיה אפשר לתת לה כימותרפיה באותו היום ועליה לחזור הביתה ולבוא שוב למחרת היום, לאותה שגרה חוזרת ונשנית?

"לא היתה בררה," אמרה קרלה, והורתה כמעט בלי משים על החדר הסמוך שבו שיחקו ילדיה. "חברים שלי שואלים אותי לא פעם אם הרגשתי שהחיים שלי נעשו איכשהו לא נורמליים בגלל המחלה. זה מה שאני אומרת להם: למי שחולה זאת הנורמליות החדשה שלו."

מתוך הספר "מלכת כל המחלות", ביוגרפיה של מחלת הסרטן מאת סידהרתא מוחרג'י, רופא וחוקר סרטן, בוגר האוניברסיטאות סטנפורד, הרוורד ואוקספורד. משמש היום פרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ורופא במרכז הרפואי שלה. הוצאת עם עובד, שנת 2013. מחיר מומלץ: 128 שקלים

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום טיפול בסרטן
פורום החלמה מסרטן