סרטן ריאה: אור בקצה המנהרה

שש בבוקר - טיול בוקר עם הכלבים, אימון מקוצר ונסיעה בפקקים, המאפשרת התעוררות ממוזגת לתחילתו של היום. התמודדות יומיומית עם סרטן הריאה. מחלה הנוגעת ב-2,200 חולים חדשים מידי שנה ואחראית על כשליש מהתמותה הסרטנית בישראל. מחלה קשה, כמעט תמיד דחופה. התמודדות הדורשת חזון, תקווה, אופטימיות והרבה עשייה.

אופק הטיפול בסרטן הריאה עבר תהפוכות דרמטיות בשנים האחרונות, עם שפע (יחסי) של טיפולים אימונותרפיים וביולוגיים, אשר שיפרו לא רק את השרידות במחלה, אלא גם - באופן משמעותי - את איכות החיים והיכולת לחיות עם המחלה.

הפעם בחרתי לכתוב על זווית קצת אחרת: על הכוח המניע, על חווית השיתוף ועל הגמישות הרגשית, הנדרשת במעבר החד בין מפגש עם חולה אחד לחולה אחר. גמישות החיונית כל כך לקיומו של שיח נכון ורלוונטי, שיצליח לגעת - ובאמת להוביל לשינוי חווית החולי ותחושת ההתמודדות, הן אצל המטופל והן אצל קרוביו התומכים.

ג' היא הראשונה. רק בת 24, חזרה מחודש טיול במזרח הרחוק, היישר ללימודים. שנה שנייה. חיוך תמידי - ונאיביות נדירה. לפני חודשיים, דימום ריאתי קשה - וסכנת חיים ממשית. שנה קודם לכן, אובחנה כחולה בסרטן הריאה, עם מעורבות מוחית קשה. היום היא עמוסת חוויות מהטיול, כמו כל בחורה "רגילה" בגילה, שאיננה מתמודדת עם סרטן. הביקור הבא יהיה רק בעוד 3 חודשים, בשורה חשובה לחולת סרטן הריאה.

א' הוא מעצב אופנה. בן 46, לא עישן מימיו. היום הוא שני בתור, ממהר לחזור לסטודיו. לפני שלושה חודשים, פרכוס עם חשד לגרורה מוחית מסרטן הריאה שאובחן לפני כחצי שנה. מדובר "רק" בתסחיף מוחי. איזו הקלה! ל-א' היה מהלך סוער בתחילת המחלה. חשד קליני גבוה וחוסר התפשרות אבחונית אפשרו טיפול ביולוגי יעיל - ומהפך לטובה במצבו הקליני. א' יבוא בעוד חודשיים עם pet c.t עדכני. מרגיש מצוין.

י' בת 42, היא השלישית. אדנוקרצינומה ריאתית קשה, שאיננה בשליטה. גם היא לא עישנה מעולם. זקוקה לחמצן, על כיסא גלגלים, לאחר שני ניקורי ריאה שלא הועילו לקוצר הנשימה. תחילה היינו אופטימיים, בתקווה לתגובה ביולוגית טובה, אך זו איחרה לבוא. לא ברור היה מנגנון העמידות הביולוגי - וכעת היא לאחר המחזור הכימי השלישי.

היא כבר השלימה; הבעל מבולבל וחסר אונים; האח, הצעיר ממנה בשנתיים, מנסה לאסוף את השברים. היא מתביישת ללכת למסיבת הגן של הילדה בשבוע הבא, כי סרטן ריאה זו סטיגמה קשה. זו מחלה שמדברים עליה שלא בפניה. החדשות בפי הפעם אינן טובות: המחלה מתקדמת!

י' היא אשה צעירה. הילדה עוד בגן. ברור לי שהיא לא תשרוד יותר ממספר חודשים. אבל י' לא שואלת: "כמה?", אלא רק מביטה הישר לתוך עיניי - וממתינה לשמוע מהי התכנית הקרובה. י' תגיע עוד שבוע.

סרטן ריאה תאים קטנים. מפושט. גם היא לא עישנה. דווקא מגיבה מצוין - ומרגישה טוב. ז' עישן מעל 100 שנות חפיסה. דייג מהצפון. גרורות בכל עצם. תגובה בינונית, אך לרגע לא נח. עובד כדי לארגן לשנינו הפלגה. נקווה שמיד אחרי מחזור הטיפולים הבא. איש מיוחד. חסר פחד.

ש' בן 65, עדיין מעשן. עובד נמל בעברו. סרטן ריאות מתקדם. מגיב יפה לטיפולים סך הכול, כמעט ללא סיבוכים. "עטוף" תמיד בארבעה נכדים לפחות. כולם נכנסים. אנחנו ממשיכים בתכנית כרגיל. וכך נמשך לו היום: אנשים שונים, משפחות שלמות, התמודדויות מגוונות - אך אותה מחלה. בשעה שלוש, איחרתי לישיבה. בשעה חמש כבר הלכתי.

סרטן הריאה: מחלה מורכבת. דורשת הרבה ריכוז וראיית מחלה רחבה. אבל, למעשה, היא דורשת הרבה מעבר לכך. נדרשת מציאת האור שבקצה המנהרה, ובעיקר נדרשת הקשבה: לפחד, לחשש, לחוסר הביטחון, לשינוי הזהות - ולעיתים גם לאותות ההשלמה.

איך שומרים על התשוקה, הסקרנות והחדווה, בעבודה כה קשה?

נתינה: הרצון לשנות, הרצון להפוך כל מפגש לחוויה מועילה. מצאתי כי הקשבה הופכת כל אחד - למיוחד. הגיוון שבדרך, חיפוש המיוחד, התאמת הטיפול והשבת הביטחון לחיים כל אלה נותנים כוח לשימור התשוקה.

רפואה מותאמת אישית איננה מסתיימת באבחון והתאמה טיפולית. זוהי רפואה המאפשרת לחולה לבטא את רצונו, למצוא את דרכו להתמודד עם הקושי ולהבליט את המיוחד שבו. רק כך, אפשר לנוע בין החוויות במזרח הרחוק לבין קשיי הנשימה של י' האצילה והצעירה.

סרטן הריאה סובל מסטיגמה ציבורית קשה. אבל, אנחנו - כחברה - טועים טעות גדולה. כקהילה, מוטלת עלינו חובת הצעקה - למניעת הזמינות לגורם העיקרי, האחראי לסרטן הריאה. צעקה כדי להילחם בתעשייה המזיקה. צעקה לקידום ראיית החזון ו- לחשיבות שבמניעה. צעקה למען תמיכה מלאה באותה אוכלוסייה, שפעמים רבות לוקה במחלה בגיל כל כך צעיר.

פרופ' ניר פלד, מרכז דוידוף לסרטן, ביה"ח בילינסון; יו"ר הוועדה העולמית למניעה ואבחון מוקדם של סרטן ריאה; יו"ר העמותה לסרטן ריאה בישראל.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן ריאה - תמיכה.