מיאלומה נפוצה: כנגד כל הסיכויים

כמה פעמים נתקלתם בסיפור אישי, המתאר כיצד שאיפתו ורצונו של אדם התגשמה - והפכה למציאות? ובכן, הסיפור שלי מעט שונה. החלום שלי שהפך למציאות, היה חלום של ממש. כלומר: חלום שחלמתי במהלך הלילה, זכרתי כל פרט ופרט בו - והתעקשתי (וגם הצלחתי!) להגשימו ולהוציא אותו לפועל.

טיול שהסתיים בקריסת מערכות

בסוף דצמבר 2008, עבדתי כמורה לחינוך גופני ויצאתי לטיול עם התלמידים בנגב. במהלך הטיול, חשתי ברע - והתפתחה אצלי דלקת ריאות קשה. חזרתי הביתה - והגעתי לבית החולים. אני זוכר שיצאתי מהרכב לכיוון חדר המיון; ולאחר מכן, הדבר הבא שאני זוכר הוא כי שכבתי במיטה. נאמר לי שהגעתי ממש בדקה ה-90, על סף קריסת מערכות. טופלתי באנטיביוטיקה לדלקת הריאות - והבדיקות הראו שמשהו גדול יותר מסתתר מאחורי מצבי הפיזי. מיאלומה נפוצה.

זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על המחלה הזו. סרטן מח עצם, המכונה גם מיאלומה נפוצה, הוא מחלה ממאירה של תאי פלסמה. בישראל מאובחנים כיום 2,500-3,000 חולים במחלה; ומדי שנה מתגלים כ-450 מקרים חדשים.

אושפזתי לשבועיים וחצי - והתחלתי בטיפולים. המטרה הייתה להוריד את אחוז התאים החולים, כדי לאפשר לי לעבור השתלת מח עצם עצמית. התחלתי עם 80% תאים חולים, במשך 5 חודשים טופלתי עם רבלימיד (תרופה שבזמנו הייתה עוד במחקר), אך השיפור לא היה מספק - ועברתי לולקייד. טיפול זה אכן הוריד את אחוז התאים החולים ל-14%, אך סבלתי מתופעות לוואי קשות: נוירופתיה ברגליים, עד כדי כך שלא עמדתי בכאב ונאלצתי להפסיק את סבב הטיפול האחרון.

בנובמבר 2009 עברתי השתלת מח עצם עצמית והשתחררתי כעבור שלושה שבועות - בנר החמישי של חנוכה. יום זה זכור לי במיוחד ואני חוגג אותו כל שנה, ממש כמו יום הולדת שני שלי. נאחזתי בכך בחיוביות ובאופטימיות גדולה מאוד, מה שהיה חשוב במיוחד, נוכח התקופה הקשה שעברתי באותה עת, שכללה כאבים, פצעים, הקאות וסיוטים שנמשכו חמישה לילות.

את הלילה החמישי אני זוכר במיוחד. זה לילה שיישאר איתי לכל חיי. את החלום שחלמתי באותו לילה, לא אוכל לשכוח - והוא הולך איתי מאותו רגע ועד היום. חלמתי שניצבת מולי משפחה: הורים וילד כבן 13 חולה בסרטן, אשר מישירים אלי מבט ומבקשים שאעזור להם. הם מופיעים שוב ושוב, לעיתים בלי מילים, רק עם מבט חודר ללב ומבקשים "תעזור לנו". לא הצלחתי להבין מה עלי לעשות.

בשלב מסוים בחלום, חיברתי אותם אל משפחה שכיניתי "משפחת מנגוס" (ההיפך ממשפחת מנחוס, של חסרי מזל): משפחה חיובית ואופטימית, שתרמה כסף למשפחה, באמצעותו הילד עבר טיפולים - והחלים מהסרטן. במהלך החלום, הרגשתי כי אני לעיתים הילד החולה, לעיתים האדם אליו הם פונים... במהלך החלום אף כתבתי שיר קצר, שמהותו עידוד וחיזוק הנפש של האדם החולה. התעוררתי מלא במחשבות על משמעות החלום - והגעתי למסקנה אחת ברורה: עלי לעזור, לחזק ולעודד אנשים הנמצאים במצב דומה לשלי, בכל דרך שאני יכול.

לאחר תהליך ארוך של שיקום, הפכתי לאדם חזק, בגוף ובנפש. האופטימיות שלי היא המובילה אותי, לצד האמונה כי פעילות - משפרת יכולות. התחלתי לעשות התעמלות בוקר, בהדרגה. התחלתי בכפיפת מרפקים אחת, כפיפת בטן אחת... ותוך מספר חודשים הגעתי ל-120 כפיפות מרפקים. כך כל בוקר, משנת 2009 ועד היום! התחלתי להעביר הרצאות על העצמה וחיזוק עצמי במקומות שונים, כולל בבית הספר בו לימדתי ובבית החולים בו טופלתי. עד היום אני עובר בין החולים שנמצאים לפני ואחרי הטיפולים הקשים, כדי לעודד אותם ולהעניק להם אנרגיה ואופטימיות.

בשנים האחרונות, אני עובד עם גמלאי קריית טבעון ומעביר להם התעמלות מותאמת לגילם וגופם, מתוך מטרה להקל ולייעל את התנועה בצורה טובה, נכונה ובטוחה יותר. אני מקפיד לשחות פעם-פעמיים בשבוע, מקפיד להיות פעיל. ולעשות, לעשות, לעשות. בשביל הגוף; ובעיקר - בשביל הנשמה.

בשנה האחרונה, המחלה חזרה - והבנתי שעלי לחזור לטיפולים, אחרים מאלה שטופלתי בהם בפעם הראשונה. כעת אני נמצא בתכנית חמלה, המעניקה לי טיפול חדש ומשולב, הכולל שלוש תרופות ביולוגיות - אימנוביד, דקסמתאזון ונינלארו. מדובר בשילוב היחיד שכולו ניתן כטבליות לבליעה - ולא בזריקות, מה שמקל מאוד על נוחות הטיפול. לאחר שבועיים מתחילת הטיפול, עברתי בדיקות והופתעתי - יחד עם ד"ר תדמור, המטפלת בי - לראות ירידה משמעותית מאוד במדדי המחלה! בסך הכל שבועיים - והתוצאה הייתה מדהימה.

כל שנותר לי לקוות: שהמגמה החיובית תימשך וכי הטיפול ייכנס לסל הבריאות, בשל חשיבותו הגדולה עבורי ועבור חולים נוספים כמוני. החיוביות והאופטימיות שלי יימשכו - לא משנה מה יהיה! זאת, מפני שמבחינתי לאדם החולה יש תפקיד חשוב מאוד בהחלמה שלו. עליו להיות קשוב לעצמו - ולראות מה הוא יכול לעשות כדי לעזור לעצמו.

בואו לדבר על זה בפורום טיפול בסרטן.