האם סטרס מאיץ גרורות?
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו, בעזרת תרופות מוכרות ובטוחות, להפחית את גורמי הסיכון להתפשטות גרורות סרטניות לאחר כריתת הגידול הראשוני בחולי סרטן
טיפול תרופתי קצר, פשוט ובטוח הפחית גורמי סיכון להתפשטות גרורות סרטניות לאחר הניתוח להסרת הגידול הראשוני כך עולה ממחקרים קליניים ראשונים שנערכו בקרב 38 חולות סרטן השד ו-34 חולי סרטן המעי הגס במרכזים הרפואיים: שיבא, רבין וקפלן.
את המחקר הקליני הובילו פרופ' שמגר בן-אליהו מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב וחוקרים מביה"ס לרפואה באוניברסיטה: פרופ' עודד זמורה ופרופ' משה שבתאי, המרכז הרפואי שיבא, ד"ר ערן שרון וד"ר יהודית בירנבוים, המרכז הרפואי רבין וד"ר תניר אלווייס, המרכז הרפואי קפלן. תוצאות המחקר התפרסמו לאחרונה בכתב העת הרפואי Clinical Cancer Research והוצגו בכנסים רפואיים.
החוקרים ניסו להתמודד עם הנתונים הקשים המצביעים על כך, שלאחר הניתוח להסרת הגידול הראשוני, שהינו עמוד התווך במכלול הטיפולים במחלות הסרטן, שיעור הסיכון להופעת גרורות הוא כ-15% מקרב חולות בסרטן השד, כ-20%-40% בקרב חולי סרטן המעי הגס, והוא עלול אף להגיע ל-96% בקרב חולי סרטן הלבלב.
"כשהגוף נמצא במצב של לחץ, פיזיולוגי או פסיכולוגי, הורמונים ממשפחות הפרוסטגלנדינים והקטכולאמינים מופרשים בכמויות גדולות", מסביר פרופ' בן-אליהו, "הורמונים אלה מדכאים את פעילות תאי המערכת החיסונית ובכך מעודדים בעקיפין התפתחות גרורות סרטניות. בנוסף, הורמונים אלו מסייעים במישרין לתאים הסרטניים שנשארים בגוף לאחר הניתוח ליצור ולהתפתח לגרורות מסכנות חיים. כך, בשל החשיפה להורמונים אלו, הרקמות הסרטניות שבגוף הופכות להיות אגרסיביות וגרורתיות יותר".
במחקרים מקדימים בבעלי חיים, הראו פרופ' שמגר בן-אליהו ותלמידיו כי הניתוח והתגובות הפיזיולוגיות שמלוות אותו מעלים את הסיכויים להתפתחותה של מחלה סרטנית גרורתית, וכי בעזרת שילוב של תרופות קיימות ניתן להפחית תהליכים גרורתיים.
במסגרת ניסויים קליניים, נתנו החוקרים לחולות סרטן השד שתי תרופות מוכרות ובטוחות: פרופרנולול (דרלין), תרופה להורדת לחץ דם ולהפחתת חרדה, ואטודולק (אתופן), המשמשת למניעת כאבים ודלקות. החולות נטלו את התרופות במשך 11 יום בלבד החל מחמישה ימים לפני ועד חמישה ימים אחרי הניתוח כאשר מחציתן קיבלו תרופות פלסבו כקבוצת ביקורת.
"התרופות הפכו את הגידול מגידול פרו-גרורתי לגידול עם פוטנציאל גרורתי מופחת, וזאת על פי סמנים מולקולריים בתאים הסרטניים", אומר פרופ' בן-אליהו. "כמו כן, התרופות שינו לטובה את כמות וסוג הלוקוציטים (תאי הדם הלבנים) של המטופלת שבגידול מדדים שאף הם מנבאים סיכוי נמוך יותר להישנות הסרטן. בנוסף לדגימת הגידול שהוסר, בדקנו עוד עשרה סמנים ביולוגיים, ביו-מרקרים, בבדיקות דם לפני ואחרי הניתוח, כאשר, התוצאות היו מובהקות סטטיסטית והצביעו על שינויים פיזיולוגיים אנטי-גרורתיים.
"למעשה, אחת התוצאות המעניינות והחשובות שקיבלנו ממחקר ראשוני זה היא שתגובות של לחץ (סטרס) ודלקת שהגוף מפתח עוד לפני הניתוח עצמו, מובילות כנראה לשינויים פרו-גרורתיים שחלים בגידול. נראה שהחרדה והתגובות האנדוקריניות שנלוות אליה בתקופת ההמתנה לניתוח יכולות להשפיע לרעה על הגידול ועל פרמטרים גופניים של החולה. במחקר דומה שסיימנו זה עתה בחולי סרטן המעי (שאת תוצאותיו פרסמנו בכנסים רפואיים) קיבלנו תוצאות דומות. חשוב לציין שבשני המחקרים גם נמצא פרופיל בטיחותי גבוה לטיפול התרופתי".
על אף ממצאים אלה, פרופ' בן-אליהו מציין, שחלק מהממסד הרפואי מתייחס בחוסר אמון להשפעות שיש לתגובות לחץ, ובפרט לאלו הנובעות מגורמים פסיכולוגיים, כמו ההמתנה לניתוח או הפחד מהתפשטות המחלה על הסרטן עצמו. לדבריו, בעקבות המחקר הראשוני המוצלח, בכוונת החוקרים לערוך בהמשך מחקר שיפחית את תגובות הלחץ לפני הניתוח על ידי התערבות התנהגותית-פסיכולוגית, ייתכן שגם ללא שימוש בתרופות".
עוד מציין פרופ' בן אליהו, שבעוד שהמחקרים הקליניים נערכו כאמור על חולי סרטן השד והמעי, במחקרים קודמים שנערכו על בעלי חיים, נמצא שהפחתת הסיכון להתפשטות גרורות לאחר הניתוח אינה בלעדית לסוג סרטן זה או אחר.