כימותרפיה שהחולה יכול לעמוד בה

בעולם האונקולוגיה, הגישה המקובלת בפיתוח תרופות חדשות (ובמהלך מחקרים קליניים) היא לתת את המינון המקסימלי - ככל הניתן - עד להופעת תופעות לוואי קשות מדי.

מה עומד מאחורי הגישה כי יש לתת מינון מקסימלי של כימותרפיה?

גישה זו מקובלת, מתוך ההנחה שככל שמתן המינון גבוה יותר - כך תגובת המטופל תהיה אפקטיבית יותר. על פי גישה זו, קביעת המינון מתבצעת מעט מתחת לרף הטוקסי - מינון שיוביל לתופעות לוואי חריפות; כלומר: כל נזק שפוגע בתפקוד הגוף, מעבר לנוחיות המטופל. כך, למשל: פגיעה בתפקוד מח עצם; ירידה בספירת כדוריות דם לבנות; אנמיה; ירידה בשיעור טסיות הדם; וגם שלשולים ובחילות.

האם עלולות להיות תופעות לוואי גם כאשר המינון מוגדר "בטוח לשימוש בקרב מטופלים"?

על פי שיטה זו, מתן הטיפול ניתן עד להופעה של תופעת לוואי, אשר מובילה להפחתת מינון הטיפול. יש לציין, שגם במינון המקובל שנקבע לטיפול התרופתי - אשר מוגדר כ"בטוח לשימוש בקרב מטופלים", עדיין עלולות להתפתח תופעות לוואי סבילות.

הצוות האונקולוגי נדרש למזער את תופעות הלוואי למינימום האפשרי - בעזרת טיפול תומך (למשל: תרופות נגד בחילות), זריקות לתגבור המערכת החיסונית או בהפחתת מינון התרופה.

מהי שיטת הטיפול המטרונומי? מהם המינונים והתדירות הנהוגים בשיטה זו? מהם היתרונות של השיטה?

בשנים האחרונות, מסתמנת מגמה הולכת וגוברת בעולם הרפואה - לפיה במסגרת פיתוח התרופה במחקרים קליניים, מתן הטיפול יינתן תחילה דווקא במינונים נמוכים, בתדירות גבוהה יותר מהשיטה המסורתית.

לדוגמה: מתן טיפול כימותרפי אחת לשבוע, במינון נמוך פי 3 משיעור הטיפול הכימי המקובל בתדירות אחת ל-3 שבועות. שיטת טיפול זו נקראת טיפול מטרונומי - טיפול קבוע הניתן בתדירות גדולה יותר, יחסית למקובל בפרוטוקול. לאחר מתן המינון המינימלי הראשוני, ניתן להעריך את תגובת גוף המטופל - ובהתאם לכך להחליט אם יש צורך בהעלאת המינון.

מה עולה מהמחקר אודות גישת הטיפול המטרונומי?

בעקבות מחקרים בינלאומיים, על הטיפול המטרונומי; ומסקרים שמתבצעים בקרב מטופלי סרטן עם גידולים שונים - נראה כי השיטה, במרבית המקרים, מאפשרת מתן תגובה זהה לשיטה המסורתית, אך עם פחות תופעות לוואי.

זאת, מתוך הסברה שהטיפול הכימותרפי יביא לתוצאות מרשימות יותר, אם יינתן במינון נמוך משמעותית מהשיטה המקובלת.

ומה התוצאות בישראל?

מתוצאות הסקרים שבוצעו בשנתיים האחרונות עם 14 מטופלות סרטן שחלות, בבית החולים "לניאדו", נמצא כי הטיפול המטרונומי היה זהה מבחינת יעילותו - עם הרבה פחות רעילות, יחסית לטיפול הסטנדרטי. המטרה העיקרית היא לשמור על איכות חיי המטופל, מבלי לוותר על יעילות הטיפול.

כך, במסגרת הסקר, נבדקה השפעת שיטת הטיפול החדשה על מיימת קשה, המהווה ביטוי לסרטן השחלות. בסקר, נמצא כי הטיפול הכימותרפי במינונים הנמוכים - גרם לשליטה מהירה על המחלה, הגורמת להצטברות נוזלים בחלל הבטן ומובילה לכך שהמטופלות נזקקו לניקור בטני, לעיתים תכופות.

המטופלות שקיבלו טיפול בשיטה המטרונומית (טיפול שנמשך שבועיים, אחת לשבוע) - הצטברות הנוזלים בחלל הבטן - נפסקה אצלן; וכך, התייתר הצורך בניקור.

מהי השפעת השיטה המטרונומית על רמת המרקרים של המחלה?

למעשה, אימוץ השיטה המטרונומית - מאפשר לא רק את השליטה המהירה בסרטן, אלא גם שליטה מהירה במחלות הנלוות לסרטן.

בנוסף, נמצא כי בכל המקרים בהם רמת המרקר (סמן סרטני בשם CA-125) היתה מוגברת לפני הטיפול - הרמה חזרה לגדר הנורמה, בסיום הטיפול. יתרון עצום של השיטה החדשה - אשר מהווה הוכחה ליעילותה - העובדה שלא היה צורך באשפוז בבית החולים, במהלך הטיפולים, בשל רעילות הטיפול הכימותרפי שקיבלו במכון האונקולוגי (לעומת זאת, במהלך הטיפול התלת שבועי - יש צורך באשפוז, בלא מעט מקרים).

לסיכום: עד לאחרונה, היה מקובל לתת כימותרפיה במינונים "כבדים", במטרה להשיג יעילות מקסימלית. התוצאה הבלתי נעימה הייתה תופעות לוואי קשות ומתישות, שאף גררו אשפוזים של המטופלים. בשנים האחרונות, הולכים ומצטברים נתונים כי שיטת "הטיפול המטרונומי" (מינון נמוך של הכימותרפיה בכל טיפול - בתדירות טיפולים גבוהה יותר) - משיגה תוצאות טובות, בפחות תופעות לוואי.

ד"ר ניל פרידמן הוא רופא בכיר ומנהל המכון האונקולוגי, בבית החולים "לניאדו" בנתניה.