אלרגיה: מילדות עד זקנה

לפני כ-5,000 שנה חדרה צרעה לארמונו של אחד הפרעונים. הוא נעקץ, ותוך דקות ספורות מת. האירוע השאיר רושם עז על המצרים הקדמונים, שתיעדו והנציחו אותו לדורות. זהו התיאור הראשון בהיסטוריה האנושית של תגובה אלרגית.

מקור המילה אלרגיה הוא בשתי מילים לטיניות: 'ארגוט' - עבודה; 'אלוס' - אחר, מסביר פרופ' שמעון פולק, מנהל המכון לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ברמב"ם, "שצירופן יחד אומר שבמצבים של אלרגיה תגובת הגוף היא אחרת ממה שצפוי".

כיום מהווה האלרגיה את אחת התופעות הקליניות הנפוצות ביותר. כ-20% מהאוכלוסייה המערבית סובלים מצורה כלשהי של אלרגיה, ושכיחותה רק עולה משנה לשנה. עד כדי כך, שהאלרגיה לסוגיה מוגדרת כמגיפה החדשה של העולם המערבי.

האלרגיה לסוגיה היא גם המחלה השכיחה ביותר ברפואת ילדים. "למעלה מ-10% מהילדים סובלים מאלרגיה כלשהי", אומר פרופ' עמוס עציוני, מנהל בית החולים לילדים 'מאייר' ברמב"ם. וכאשר פרופ' עציוני מדבר על מימדי התופעה, הוא מדגיש כי הדבר נכון ל-12 עד 15 השנים האחרונות, ודווקא בקרב האוכלוסייה במדינות המפותחות. הסיבה לכך מוסברת כיום בתיאוריית ההיגיינה. על פיה, דווקא התנאים ההיגייניים המשופרים של החיים בעולם המערבי הביאו לשינוי מסויים במערכת החיסונית, המתבטא יותר במחלות אלרגיות. כתוצאה מכך קיימת עלייה בשכיחות האסתמה ומחלות אלרגיות אחרות. "עם זאת", מוסיף פרופ' עציוני, "ברור שהיתרונות הרבים, שהביאה ההכרה בחשיבות היגיינה, עולים בהרבה על החיסרון המתבטא בעליה באחוז הסובלים מאלרגיה".

בהגדרתה, אלרגיה היא תגובה לא רגילה של הגוף לחומרים מסוימים המכונים 'אלרגנים', שרוב האוכלוסייה (כ-70%) איננה מגיבה אליהם כלל.

"לאנשים עם נטייה לאלרגיה יש תכונה לייצר סוג מסויים של חלבון (נוגדן), שנקרא IgE", מסביר פרופ' שמעון פולק. "נוכחות נוגדני ה-IgE, לכשעצמה, איננה גורמת לאלרגיה; מה שגורם לה הוא הקישור שלהם לחומרים האלרגניים, המתבצע על גבי תאים מיוחדים בגוף: תאי פיטום, המצויים לאורך כל הריריות ובעור, ותאים בזופילים המצויים בדם.

"הקישור של נוגדני ה-IgE עם האלרגנים, גורם לשחרור מתווכים, שהם בעצם גורמי האלרגיה. החשוב והידוע מבין המתווכים הוא ה'היסטמין'. שחרור המתווכים כתוצאה מתהליך הקישור תלוי במידת הריכוז של נוגדני ה-IgE. ככל שריכוזם גבוה, ההסתברות לקישור ולשחרור המתווכים גדלה, וגובר הסיכוי להופעת אלרגיה מסוג כלשהו".

נכון להיום, ידועים כ-300 חומרים מעוררי אלרגיה, אותם נהוג לחלק על פי מקורותיהם. החומרים הללו עלולים להשפיע באופן דומה על מבוגרים וילדים כאחד. אולם, יש כמה מאפיינים ייחודיים של אלרגיה בילדים, הקשורים למקור האלרגנים ובסוג התגובה אותה הם מעוררים.

^^אלרגנים סביבתיים (נשאפים)^^

אבק (בעיקר כתוצאה מחשיפה למיקרואורגניזם בשם 'קרדית אבק הבית' המצוי בכמויות גדולות באבק בית), פרוות בעלי חיים, אבקנים מסוגים שונים (בישראל אלו הם בעיקר אבקנים של פריחת עץ הזית ושל סוגי דשא שונים). אלרגיה ממקורות אלו רווחת בקרב 10%-15% מהאוכלוסייה.

^^אלרגנים במזון^^

אלרגיה למוצרי מזון שכיחה יותר בקרב ילדים לעומת מבוגרים. מדובר על חלב פרה ומוצריו (אחת האלרגיות השכיחות ביותר בקרב פעוטות וילדים, החולפת לרוב בסביבות גיל שנתיים), ביצים, דגים (בעיקר דגי ים), בוטנים ואגוזים (שכיח בעיקר בקרב ילדים), חיטה לסוגיה. אלרגיה למזונות רווחת בקרב 5%-7% מהאוכלוסייה. מאלרגיה לחלב פרה ולמוצריו סובלים כ-5% מהתינוקות, אולם אין קשר בינה לבין אלרגיות אחרות, שיתפתחו או לא יתפתחו במהלך החיים.

^^אלרגנים שמזיקים במגע^^

מדובר בחומרים מסויימים (בעיקר ניקל וכרום, אך גם חומרי איפור וצבעי שיער), שכאשר הם באים במגע הדוק עם העור, הם גורמים לדלקת עור (דרמטיטיס), אצל אותו חלק מהאוכלוסייה (כ-3% מהאוכלוסייה) שאלרגי להם.

אלרגיה לתרופות - רווחת בקרב כ-10% מהאוכלוסייה. התרופות האלרגניות השכיחות הן ממשפחת ה'פניצלין' ותרופות אנטיביוטיות אחרות, תרופות לחולים אפילפטיים, הורמונים כמו אינסולין, תרופות להרדמה מקומית וכללית, חיסונים שונים.

^^ארס של חרקים^^

דבורניים לסוגיהם, ובעיקר צרעות. אלרגיה ממקורות אלו רווחת בקרב 1%-3% מהאוכלוסייה והיא מסוכנת פחות אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. במקרים נדירים מאוד מתגלה אלרגיה לעקיצות של יתושים.

פרופ' עציוני: "אין לבלבל בין אלרגיה ליתושים לבין מקרים של תגובת יתר מקומית לעקיצת יתוש. אצל ילדים רבים קיימת תגובת יתר עורית לעקיצות של יתושים, אבל לא מדובר באלרגיה, אלא רק ברגישות העור לעקיצה, המתבטאת בנפיחות מקומית ניכרת. אלרגיה מסוג זה לרוב חולפת כשהילד גדל. למעשה, בשני המקרים כמעט תמיד שאין תופעות מסכנות חיים ובעזרת תבחין עורי פשוט ניתן להבחין בין השניים ולתת את הטיפול המתאים".

פרופ' פולק: "התגובות לאלרגיה הן מיידיות ויופיעו כמה דקות לאחר החשיפה לאלרגן המסויים, אולם לעתים נדירות התגובה מתאחרת עד מספר שעות מהחשיפה. האלרגיה יכולה להתבטא באיזורים שונים בגוף, תוך הפעלת מנגנונים שונים".

אצל ילדים עשויות להתפתח תופעות של הלם אנפילקטי (התעלפויות, קוצר נשימה), אחרי אכילת מזון שהילד אלרגי אליו, שעלולות להיות אפילו מסכנות חיים. "כשמדובר בילדים שחוו תופעה כזו", מבהיר פרופ' עציוני, "ושמעצם היותם ילדים, הם אינם מודעים במאת האחוזים למה שהם אוכלים - רצוי שיהיה תמיד בהישג יד מזרק 'אפיפן' (מזרק אוטומטי המכיל אדרנלין) שניתן להשתמש בו בעת הצורך". חשוב לציין כי האלרגיה מייצרת תגובות שונות:

1. פגיעה בריריות של דרכי הנשימה (אף, עיניים, סימפונות), נזלת, כיח ודמעת.

2. פגיעה בריריות של דרכי העיכול - מעידה בדרך כלל על אלרגיה למזון ומתבטאת בכאבי בטן, הקאות ושלשולים.

3. פגיעה בעור - כתמים אדומים או פריחה אדומה במקרה של 'אורטיקריה' (סרפדת, חרלת), או נגעים דלקתיים במקרה של 'דרמטיטיס' (אסתמה של העור וגם דלקת עור ממגע עם אלרגנים). בכל מקרה, תופעות האלרגיה בעור מלוות כמעט תמיד בגרד. פרופ' עציוני: "לעיתים, המחלה קשה לאבחון בשל דמיונה למחלות עור אחרות, ולכן רצוי להתייעץ עם מומחים לצורך אבחנה".

4. פגיעה באיברי הנשימה ובכלי הדם - אלרגיה לעקיצות חרקים, וגם למזון ולתרופות במקרים מסויימים, עלולות לגרום בתוך דקות להתכווצות הסימפונות ולקושי בנשימה, וכן להתרחבות כלי הדם ולירידה חדה בלחץ הדם. מדובר באלרגיה חריפה ('אנפילקסיס'). אם סימפטומים אלו לא יטופלו כיאות ובזמן, הם עלולים להביא אפילו למוות. חולים אלרגיים, הנמצאים בסכנה לאנפילקסיס, חייבים לשאת עימם תרופות חיוניות, כמו מזרק אפיפן לשעת חירום ותווית המציינת את הגורם האלרגי. במידה ומתפתח אנפילקסיס, יש לדאוג להזרקה מיידית של אפיפן.

"הנטייה לפתח אלרגיה היא תכונה גנטית", מסביר פרופ' עמוס עציוני, "אם הורה אחד אלרגי, לילד יש סיכוי של 30% להיות אלרגי בעצמו. אם שני ההורים אלרגיים, לילד יש סיכוי של 60% להיות אלרגי. התורשה נוגעת רק להעברת הנטייה להפוך לאלרגי. היא לא קובעת לאיזה אלרגן יהיה הילד אלרגי, וגם לא כיצד תתבטא האלרגיה".

גם הסביבה היא גורם חשוב מאוד. היא זו שקובעת, האם האדם בעל הנטייה לאלרגיה ייחשף לגורם האלרגיה ויפתח את התסמינים. פרופ' פולק: "אדם שיש לו נטייה לפתח אלרגיה מפריחת עץ הזית, לדוגמא, וחי מרבית חייו באילת שבה אין עצי זית, לא יפתח תסמינים אלרגיים. אולם, אם אותו אדם מחליט בגיל 40 להעתיק את מקום מגוריו לכרמיאל, הוא עלול פתאום להתחיל לסבול מתופעות אלרגיות. זה לא שהוא הפך להיות אלרגי בגיל 40, אלא שסביבתו החדשה מכילה את החומרים שאליהם הוא אלרגי מאז ילדותו, אך עד העתקת מקום המגורים לא נחשף אליהם. אותו הדבר נכון גם לגבי מזון חדש, תרופה חדשה וכו'".

אבחון של אלרגיה לסוגיה יכול להתבצע בכמה אופנים:

א. סיפור קליני - "באופן כללי", מסביר פרופ' פולק, "הסיפור הקליני אמור להעיד על קשר בין סיבה למסובב".

ב. סימנים - כאן ינסה הרופא לבדוק נוכחותם של סימנים, המעידים על אלרגיה. פרופ' פולק: "נזלת אלרגית למשל, תהיה מימית ברוב המקרים, ולא מוגלתית. כמו כן, הסתכלות בריריות האף נותנת תמונה אופיינית של דלקת אלרגית".

ג. בדיקות דם (לגילוי נטייה לאלרגיה) - אצל חלק גדול מהחולים האלרגיים, יתגלו בבדיקות הדם רמות גבוהות של תאי דם 'אאוזינופילים' ורמות גבוהות של הנוגדן IgE.

ד. תבחיני עור (טסטים). מתחלקים לשני סוגים:

1. תבחין עור (טסט) - מתבצע לאיבחון אלרגיה לאלרגנים סביבתיים, מזונות, ארס חרקים, ובמקרים מסויימים גם תרופות. "הטסט העורי מתבצע על הזרוע", מתאר פרופ' פולק את ההליך. תגובה חיובית מתבטאת בכך שכעבור כ-20 דקות יופיעו אדמומיות ונפיחות במקום התבחין".

2. תבחין טלאי - מתבצע לאבחון אלרגיה לחומרים שבאים במגע הדוק עם העור. פרופ' פולק: "מצמידים פלסטרים (אגדים מדבקים), אשר מכילים חומרים החשודים כמעוררי אלרגיה, אל גבו של הפציינט, למשך 48-72 שעות".

ה. בדיקת דם (ראסט) - בודקת נוכחות נוגדני IgE ספציפיים לאלרגנים שונים בדמו של הנבדק. בדיקת ראסט מתבצעת רק כאשר אין אפשרות לבצע את תבחיני העור (לדוגמא: אצל ילד קטן), או במקרים שבהם תבחיני העור אינם מספקים תשובה מהימנה.

ו. מבחני תיגר - חשיפת החולה לאלרגן החשוד ומעקב האם מתפתחת תגובה אלרגית. פרופ' פולק: "את מבחני התיגר מבצעים בעיקר במקרים שבהם אין אבחנה ברורה".

ככלל, הטיפול הטוב ביותר באלרגיה הוא הימנעות מחשיפה לאלרגן. ואולם, במרבית המקרים לא ניתן לעשות זאת, ולכן עוברים לטיפול תרופתי.

בניגוד לאלרגיה אצל מבוגרים, חלק מהאלרגיות של ילדים - בעיקר אלרגיות למזון - נעלמות עם הזמן. לכן, יש לבצע בדיקות אלרגיה, כדי לברר האם היא חלפה. אלרגיה לחלב פרה ולמוצריו אצל תינוקות, לדוגמא, חולפת מאליה, על פי רוב, בסביבות גיל שנה וחצי. אך גם כאן, הטיפול כולל מניעת חשיפה למוצרים הללו ולהורים מוצעים תחליפים צמחיים (סויה), חלב עיזים או תחליפים סינתטיים למיניהם.
פרופ' עציוני: "חשוב להדגיש: אם הילד אובחן כסובל מאלרגיה לחלב, אין לעשות נסיונות ביתיים עצמאיים כדי לבדוק אם האלרגיה חלפה כבר. זה מסוכן. ניסיונות כאלו ייעשו רק בהתייעצות עם הרופא ובנוכחותו".

^^תרופות ראשוניות^^

כקו ראשון, מנסים הרופאים להעניק טיפול מקומי באמצעות תרסיסים, טיפות או משחות. תרופות אלו מכילות חומרים אנטי-היסטמיניים ו/או סטרואידים, ('נאזוקורט', 'נאזונקס', 'רינולסט', 'אופטילסט', 'פליקסונייז', 'אלגרו', 'סטרונייז')

^^תרופות מקו שני או שלישי^^

אם טיפול הקו הראשון לא עוזר בהתמודדות עם תסמיני האלרגיה, עוברים הרופאים למתן כדורים אנטי-אלרגיים ('לורטדין', 'אריוס', 'היסטזין', 'זילרג'י', 'פרופיטן', 'קלרינז', 'טלפסט') ובמקרים נדירים קיצוניים לטיפול בכדורי קורטיזון ('פרדניזון') או זריקות סטרואידים עם שחרור מושהה ('דיפרוספן', 'סולו' - 'מדרול' ועוד).

^^טיפול חירום^^

מקרי חירום מתרחשים, בד"כ, באלרגיה למזון או לארס חרקים, ולעיתים נדירות גם באלרגיה מתרופות. במקרים אלו משתמשים בהזרקת 'אפיפן'.

^^חיסון נגד אלרגיה^^

יש מקרים לא מעטים, בייחוד באלרגיה לאלרגנים סביבתיים ולארס חרקים, שבהם ניתן ממש לרפא את האלרגיה ולמנוע את הופעתה בעתיד. הדבר נעשה באמצעות זריקות חיסון.

פרופ' פולק: "תהליך ההתחסנות ארוך אומנם (3-5 שנים), אבל שכרו בצידו. בכ-75% מהמקרים המטופלים מבריאים הואיל והוא מביא לריפוי האלרגיה.

"יש להדגיש, כי טיפול זה איננו אפשרי באלרגיה למזון ובדלקת עור אלרגית ממגע עם חומרים אלרגניים. בחלק קטן של מקרי אלרגיה מתרופות (כ-10%) ניתן לטפל בעיקרון דומה, אבל בצורה מהירה יותר, ולהביא לנטרול האלרגיה תוך 24-48 שעות".

פרופ' שמעון פולק הוא מנהל המכון לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בקריה הרפואית רמב"ם ופרופ' עמוס עציוני הוא מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה ומנהל "מאייר" - בית החולים לילדים, הקריה הרפואית רמב"ם.

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום אלרגיה ואסתמה.