איך מתמודדים עם שלשולים?

שלשול מוגדר כפעילות מעיים תכופה, שגורמת לצואה להיות נוזלית או נוזלית למחצה. מקורו של השלשול בשלושה גורמים: חיידקים (שיגלה,סלמונלה, אשריכיה קולי וקמפילובקטר), וירוסים (רוטה הוא השכיח ביניהם) ופרזיטים (אמבות וגיארדיה).

באופן תקין, המים מהווים כ-90% מהצואה ומרבית המים נספגים במעי הגס. הצואה הופכת למימית יותר כאשר נפח הנוזלים המגיע למעי הגס עולה על יכולת הספיגה שלו או כאשר המעי הגס מודלק ("חולה").

המנגנון להדבקה הוא באמצעות העברת מחולל השלשול מן הצואה למערכת העיכול, או העברה שלו ממזון מקולקל ומים נגועים בחיידק (לכן חשוב להקפיד על שטיפת ידיים ועל טריות המזון). ישנם מיקרים בהם יש הדבקה בין אנשים בעיקר בקרב ילדים. לעתים, מספיק מספר מועט של חיידקים על מנת לגרום למחלה.

במדינות העולם השלישי מתים משלשול בכל שנה כ-3 מיליון איש, בעיקר בגלל אי נגישות לשירותי רפואה והתייבשות, והוא מוגדר כאחד מגורמי התמותה המובילים בעולם. אולם, בארצות המפותחות אין זה המצב, ובמרבית המקרים השלשול הינו מטרד החולף.

ד"ר אסולין, רופאה בכירה במכון הגסטרו במרכז הרפואי תל השומר מסבירה כי הסיבוך העיקרי בשלשול הוא איבוד נוזלים והתייבשות: "מצב של התייבשות עלול לפגוע בתפקוד מערכות חיוניות בגוף ולחוסר איזון במשק המלחים בגוף העלול לגרום להפרעות בקצב הלב. ניתן לעקוב אחר מצב הנוזלים בגוף באמצעות כמות וצבע השתן. כמות שתן התקינה משתנה בהתאם למשקל הגוף וגורמים נוספים, באופן כללי, באדם מבוגר במשקל 70 ק"ג כמות שתן תקינה תהיה מעל 800 מ"ל של שתן ליממה ולרוב צבעו יהיה בהיר. כמות שתן קטנה מחצי ליטר ליממה (לרוב שתן מרוכז ובצבע כהה) תחשב מיעוט במתן שתן.

"לכן חשוב מאוד לשתות נוזלים בכמות מספקת המשתנה בהתאם לחומרת השלשול ומידת ההתייבשות. ניתן להכין בבית תמיסה המכילה סוכר ומלחים המורכבת מחצי כפית מלח, כפית סודה לשתיה, 8 כפיות סוכר, 250 מ"ל מיץ תפוזים ולמהול הכול בליטר מים. אם יש הקאות המונעות שתיה ויש חשש להתייבשות בעיקר בילדים, חשוב לפנות לרופא או למיון".

ניתן להקל על השלשול באמצעות שמירה על תזונה "קלה". מומלץ להמעיט באכילה, להימנע ממזון עתיר סיבים, מזון שומני, מוצרי חלב ומיצי פירות, אוכל מתובל, קפאין ואלכוהול. במקום זאת מומלץ לשתות מרק ירקות צח ותה ומשקאות מוגזים להשבת המלחים שאבדו, ולאכול טוסט, קרקרים, אורז, דייסות על בסיס מים וירקות מבושלים.

במרבית המקרים השלשול יפסק בתוך יממה. צילום: שאטרסטוק

טיפול תרופתי

"כאשר מדובר על שלשול שמקורו בוירוס או בהרעלת מזון, במרבית המקרים השלשול ייפסק תוך יממה, ואם נעשית פניה לרופא תוך 24 שעות אין צורך בבדיקות צואה.

במפגש הראשון עם הרופא, הדגש הוא על הערכת חומרת המחלה והסיכון להתייבשות ואין צורך בטיפול מיוחד, למעט הקפדה על שתייה ותזונה מתאימה", אומרת ד"ר אסולין-דיין, "אולם, במידה והשלשול מלווה בחום גבוה, נמשך מעבר למספר ימים, קיימת סכנת התייבשות, או שמדובר בשלשול דמי, אזי כדאי לפנות לרופא לבירור סיבת השלשול. בשלב זה, ייתכן והרופא יפנה את המטופל לבדיקת תרבית צואה, וישקול הצורך בטיפול אנטיביוטי.

ד"ר אסולין-דיין מציינת כי ניתן לחלק שלשול על רקע זיהום במערכת העיכול לשתי קבוצות: שלשול דלקתי ושלשול שאינו דלקתי. " לרוב, שלשול דלקתי נגרם על ידי חיידקים כמו שיגלה, סלמונלה וקמפילובקטר, וגורם לדלקת במעי הגס, על ידי הרס של תאי המעי. השלשול מתבטא בריבוי יציאות בכמויות קטנות בכל פעם והוא מלווה בכאבי בטן שמאלית תחתונה, דחיפות למתן צואה ואי נוחות בחלחולת. הוא יכול גם להיות מלווה בחום ושלשול דמי (דיזנטריה).

שלשול לא דלקתי יכול להיגרם על ידי וירוסים כגון רוטה פרזיטים וחיידקים ומערב דלקת של המעי הדק. שלשול מסוג זה נגרם על ידי פגיעה ביכולת ספיגת המים של תאי המעי הדק, כך המעי לא מסוגל לספוג את כמות המים הגדולה ומפריש אותה החוצה בצורת שלשול. שלשול מסוג זה מתבטא לרוב בכאבי בטן עוויתיים בעיקר סביב הטבור, נפיחות של הבטן, בחילות או הקאות ומדובר בשלשול מימי ובנפח גדול.

במקרים של שלשול על רקע לא דלקתי, ניתן לקחת להקלה תרופות להאטת התכווצות המעי והפחתת הפרשת נוזלים. "מרבית אירועי השלשול הזיהומי יחלפו מעצמם ללא טיפול או בדיקות, ומומלץ טיפול אנטיביוטי רק כאשר יש סכנת התייבשות, שלשול דמי, שלשול במטיילים ובמדוכאי חיסון (קשישים, חולים אונקולוגיים, חולים עם HIV וכו)", מסכמת ד"ר אסולין-דיין.