עצירות כרונית: המלצות לטיפול

עצירות כרונית היא תופעה שהפכה שכיחה ביותר בחברה המערבית - ומופיעה בכ-15% מהאוכלוסייה הכללית. עצירות כרונית שכיחה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים - ושכיחותה עולה באופן משמעותי בגילאים המבוגרים (בקרב שני המגדרים).

עצירות כרונית אינה מחלה, אלא תסמין או תוצאה של מחלות אחרות במערכת העיכול או מחוץ לה - ושכיחותה עולה באנשים הממעטים באכילת ירקות, אנשים שמשקלם גבוה ואנשים המצויים במצבי דיכאון וחרדה.

מדובר בבעיה רפואית הגורמת לפגיעה משמעותית באיכות חייו של המטופל ולמעמסה גדולה על מערכות הבריאות בכל רחבי העולם, הן מבחינת כוח האדם והן מבחינת העלויות.

בארצות הברית, למשל, נרשמו 52 מיליון ביקורי רופא בשנה, הקשורים לנושאים של עצירות.

מהם הגורמים להופעת עצירות כרונית?

הפרעה תפקודית ראשונית של מערכת העיכול הינה הסיבה השכיחה ביותר לעצירות. במיעוט המקרים העצירות עשויה להיגרם ע"י גורם משני, בעיקר עקב מחלות מבניות, תופעות לוואי של תרופות, הפרעות אנדוקריניות ומטבוליות (סוכרת או תת פעילות בלוטת התריס) או הפרעות במערכת העצבים (תוצאה של מחלות כגון מחלת פרקינסון או עקב אירוע מוחי).

מהם התסמינים להופעת עצירות כרונית?

לעצירות כרונית יש תסמינים שונים, למשל: תדירות יציאות של פחות מ-3 יציאות בשבוע. כמו כן, צואה קשה ומאמץ רב בעת היציאה. נוסף על כך, גם תחושה של חוסר התרוקנות בסוף עשיית הצרכים; תחושה של חסימה במהלך עשייתם או צורך בסיוע פנימי או חיצוני על מנת לעשות צרכים מהווים גם הם תסמינים שכיחים. על פי רוב, יופיע שילוב של מאמץ בעת היציאה, צואה קשה וקושי לעשות צרכים.

כיצד מאבחנים עצירות כרונית?

לאחר שלילה של מחלה הגורמת לעצירות, ניתן לנסות ולטפל בעצירות ללא בירור. רק במידה והטיפול נכשל, יש מקום לבירור פיזיולוגי של מערכת העיכול.

בשלב הראשון של האבחון, מבררים האם מדובר בעצירות שהיא תוצאה של מחלה אחרת או שהיא עצירות ממקור ראשון. בדיקות דם פשוטות מאפשרת לוודא ולשלול את האפשרות שהמטופל סובל מאנמיה, מהפרעה בתפקוד בלוטת התריס, מהפרעה ברמות המלחים, מרמת סוכר לא תקינה או מדלקות.

כמו כן, יש לשלול גורמי סכנה שונים, כגון מטופלים שגילם מעל 50 (בגיל זה הסיכון לסרטן מעי גס עולה). יש לשים לב במיוחד לעצירות המופיעה בבת אחת, דימום בזמן היציאה, הופעה של אנמיה, ירידה לא רצונית במשקל או סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס.

אם אחת האפשרויות הללו אינה נשללת, המטופל נשלח לקולונוסקופיה - לאבחון המחלה הראשונית הגורמת לעצירות. אך במידה והן נשללות כולן, העצירות מאובחנת ככרונית ומתחילים בטיפול קבוע שמטרתו לשפר את איכות החיים של המטופל, משמע: להעלים את העצירות.

קיימים סוגים שונים של עצירות תפקודית - והאבחון נעשה באמצעות בדיקת זמן מעבר מעי ובדיקת לחצים בפי הטבעת (מנומטריה). אם מתגלה בבדיקה כי הזמן ארוך מדי, הרי שמדובר בעצירות הנובעת מפעילות לא תקינה או האטה של פעילות המעי.

אפשרות אחרת הינה עצירות הנובעת מהפרעות בתפקוד שרירי רצפת האגן, האחראים לכיווץ שרירי הבטן ושחרור פי הטבעת בעת עשיית הצרכים. במקרה זה האבחון יבוצע בדרך כלל בבדיקת הלחצים בפי הטבעת.

האפשרות השלישית היא שהתגלה כי זמן המעבר במעי תקין והמנומטריה תקינה - ועדיין, המטופל מדווח על עצירות. על פי רוב, במצבים אלה, יתברר כי מדובר בעצירות שגורמיה אינם פיזיים. למשל, עקב חרדה, סטרס פסיכולוגי, או הפרעה בתחושה ברקטום. בנוסף, אם זמן המעבר תקין, הגורם לעצירות הכרונית יהיה על פי רוב תסמונת המעי הרגיש.

כיצד מטפלים בעצירות כרונית?

הטיפול מתחיל בשינוי תזונת המטופל וסיגול הרגלי חיים בריאים. השינוי בתזונה כולל שתייה מרובה של נוזלים ותוספת של סיבים לתזונה, בין אם באמצעות פירות וירקות ובין אם באמצעות 20-30 גרם של תוספי סיבים מסיסים במים. נוסף על כך, יומלץ למטופל לסגל הרגלי פעילות גופנית קבועים.
כעת, ממתינים מספר שבועות על מנת לבדוק את השפעת שינוי ההרגלים. אם השפעתם אינה ניכרת, עוברים לטיפול תרופתי במשלשלים. למשלשלים יש 3 קבוצות שונות:

הקבוצה הראשונה מבוססת על משלשלים אוסמוטיים. משלשלים אלה אינם נספגים בגוף ולפיכך גורמים לספיגה של מים לתוך המעי. המים המופרשים מרככים את הצואה, כך שיהיה קל יותר להוציא אותה. מדובר בתרופות שאינן דורשות מרשם רופא ואשר השימוש בהן הוא יומי וקבוע. יש לקחת בחשבון כי חולף זמן - בין שבוע לשבועיים - עד שניתן לחוש שיפור במצב.

אם מתגלה כי הטיפול אינו יעיל, מוסיפים משלשלים ממריצים 3 פעמים בשבוע (ניתן באמצעות מרשם רופא). למשלשלים אלו סף בטיחות גבוה, אך הם עלולים לגרום לכאבי בטן.
במידה ושימוש במשלשלים ממריצים אינו עוזר ניתן לעבור לטיפול בקבוצה חדשה של תרופות לטיפול בעצירות כרונית.

מדובר ב-2 תרופות בעלות מנגנוני פעולה שונים מאלה של הטיפול התרופתי המקובל.

התרופה הראשונה גורמת לחידוש והגברת הניע במעי על ידי הפעלת כיווץ של המעיים, במטרה לסייע להם להעביר את תוכן הצואה קדימה - לכיוון פי הטבעת.

התרופה השנייה פועלת במנגנון של שפעול תעלות הכלור בדופן המעי. הכלור המופרש לחלל המעי גורם להפרשה אקטיבית של נוזלים למעי ולריכוך הצואה שעוברת, בצורה טובה וקלה יותר. מעבר לטיפול בעצירות, לתרופה זו השפעה על הפחתת כאב בטן בסובלים מתסמונת מעי רגיש המלווה בעצירות.

לסיכום: הטיפול בעצירות כרונית הוא טיפול תסמיני שמטרתו לרב אינה לרפא את הגורם לעצירות, אלא לטפל בה באופן קבוע. טיפול כזה משפר באופן משמעותי את איכות החיים של המטופל. חשוב במיוחד שרופאי משפחה יידעו להשתמש בכלים הטיפוליים והאבחוניים העומדים לרשותם בצורה נכונה ויכירו את ההמלצות של החוג לגסטרואנטרולוגיה שיצאו לאחרונה בנושא.

ד"ר דן קרטר הוא רופא מומחה בכיר במכון למחלות דרכי העיכול, במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר. מומחה בגסטרואנטרולוגיה ומתמחה בטיפול בהפרעות תנועתיות של מערכת העיכול ומזכיר החוג הישראלי לנוירוגסטרואנטרולוגיה.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.

מוגש כשירות לציבור מטעם חברת טקדה.

בואו לדבר על זה בפורום מעי רגיש.