קולוטיס כיבית וקרוהן: ניתן לטיפול

הקוליטיס הכיבית והקרוהן הן מחלות דלקתיות כרוניות - אימוניות המופיעות בעיקר במעי הגס והדק, אך יכולות להתפשט גם לאזורים אחרים במערכת העיכול. רוב הלוקים במחלות הם צעירים בגילאי העשרים, כולל לא מעט ילדים ובני נוער, ועד גילאי 30-35. המחלות יכולות להופיע גם בגילאים מבוגרים יותר, אך הרבה פחות, וקבוצת הסיכון העיקרית היא צעירים, שהמחלות ילוו אותם לאורך כל החיים.

שתי המחלות מתאפיינות בהתפרצות התקפים של המחלה ותסמיניה וביניהם תקופות של רגיעה. הטיפול התרופתי אמנם אינו מרפא אותן כליל, אך ביכולתו לטפל בהתפרצויות ולהקל עליהן, ולעתים אף למנוע אותן.

העלייה בשכיחות שתי המחלות בשנים האחרונות מוסברת באורח החיים המערבי ובהרגלי התזונה הכלולים בו.

שתי המחלות מלוות בהתפרצויות התקפים וביניהם רגיעה. צילום: שאטרסטוק

מהם הגורמים להופעת מחלת הקרוהן והקוליטיס הכיבית?

אף על פי שהגורמים למחלות אינם ידועים עדיין, אנו מניחים כי מדובר בשילוב של מספר גורמים חיצוניים הקשורים באורח החיים והתזונה שלנו. שילוב זה משפיע על הרכב החיידקים במעי ויוצר תגובה בלתי מבוקרת של מערכת החיסון, התוקפת את האזור וגורמת בו לדלקת כרונית ולנזק תמידי למערכת העיכול.

ידוע כי לשתי המחלות יש מרכיב גנטי, אך הוא לא אותר עדיין. וכך, מי שבמשפחתם הראשונית הופיעה המחלה, יש סיכוי גבוה יותר שיחלו בהן גם הם. המרכיב הגנטי גורם בעיקר לקרוהן, ובאחוזים נמוכים בהרבה גם לקוליטיס הכיבית.
מהם התסמינים של קוליטיס כיבית?

הקוליטיס הכיבית היא דלקת במעי הגס בלבד, הגורמת ליציאות מרובות ותכופות, דימום בזמן היציאה ועל פי רוב גם לשלשול דמי והפרשות ריריות. הדלקת מתחילה תמיד באזור הרקטום פנימה ויכולה לערב חלק קצר מהמעי הגס (כלומר, חלקו האחרון) או להופיע לכל אורכו ועד לנקודת המפגש עם המעי הדק.

עוצמת התסמינים תלויה באורך הקטע של המעי הגס המעורב בתהליך הדלקתי. אם רק חלקו האחרון מודלק, אזי הסימפטומים יהיו לא נעימים אך גם לא קשים. ככל שהדלקת תתפשט יותר פנימה, כך תעלה עוצמת התסמינים.

כיצד מאבחנים את הקוליטיס הכיבית?

האבחון פשוט ומבוצע באמצעות בדיקת קולונוסקופיה - בדיקה קלינית אנדוסקופית, המאפשרת לראות את המעי הגס ואת הדלקת באופן ישיר באמצעות מכשיר עם מצלמה. במהלך הבדיקה נלקחת גם ביופסיה אותה שולחים לבדיקת מעבדה על מנת לוודא כי מדובר קוליטיס כיבית.

מהם התסמינים של מחלת הקרוהן?

מחלת קרוהן היא מחלה מורכבת יותר שיכולה לפגוע במעי הדק, במעי הגס או בשניהם גם יחד. התסמינים יהיו על פי רוב קשים יותר, ויכללו כאבי בטן חריפים, ירידה במשקל, עייפות, חולשה, דימום ביציאה אם יש מעורבות של המעי הגס, וחום.

כיצד מאבחנים את מחלת הקרוהן?

האבחון הראשוני נעשה גם הוא באמצעות קולונוסקופיה. עם זאת, מאחר שאין בהכרח מעורבות של החלק האחורי של המעי וייתכן שהדלקת תופיע באזורים פנימיים בלבד, יש לעיתים קושי להגיע לאזור המודלק באמצעות אנדוסקופ.

במקרה כזה, נעשית בדיקת הדמיה של המעי הדק, בעדיפות ל-MRI. כאשר ה-MRI אינו מניב תוצאות מספקות, ניתן לעשות שימוש בבדיקת קפסולה. בדיקת הקפסולה היא טיפול שפותח לפני 15 שנה במהלכו המטופל בולע גלולה שבתוכה מצלמה ומקור אור. כשהיא עוברת במערכת העיכול, המצלמה משדרת את התמונות שהיא קולטת וכך מאפשרת צפייה ישירה באזורים המודלקים במעי הדק, גם אם הם פנימיים ביותר.

כיצד מטפלים בקוליטיס הכיבית ובקרוהן?

מאחר ששתי המחלות נוצרות כתגובה לא מבוקרת של מערכת החיסון, הטיפול בהן נועד לדכא תגובה זאת, באמצעות דיכוי מקומי או כללי של המערכת. הטיפול ברוב עצום של המקרים הוא תרופתי, ונחלק בין תרופות המדכאות את המערכת החיסונית באופן מקומי לבין כאלה המדכאות את כולה.

מטרת הטיפול התרופתי כפולה להתגבר ולהקל על התקפים חריפים לאחר שכבר הופיעו, ולמנוע את הישנותם של התקפים נוספים. לכן, הטיפול נמשך גם בתקופות השקטות. לרוב נהוג להתחיל עם התרופות החלשות יותר, שפוגעות פחות בכוחה של המערכת החיסונית, ורק אם הן נמצאות בלתי אפקטיביות עוברים לתרופות חזקות יותר, שהשפעתן על המערכת נרחבת ויש להן תופעות לוואי משמעותיות יותר.

מאחר שהתרופות פועלות לדיכוי המערכת החיסונית, המטופלים צריכים להיות במעקב רפואי קבוע ולהקפיד על נטילת חיסונים נגד דלקת ריאות ושפעת בכל חורף ועדכון קבוע אחת לתקופה של כל החיסונים הנהוגים כיום למניעת זיהומים נפוצים כמו חצבת, אדמת ושחפת.

מהן תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי?

תיתכן הופעת אלרגיות, פריחה בכל הגוף, חום ועוד. תופעות אלו תלויות בתרופה ובעוצמתה, והן תוצאה של דיכוי המערכת החיסונית והחשיפה המוגברת לזיהומים.

האם ניתן למנוע את הופעת המחלות?

מאחר שהגורמים להן אינם ידועים, לא ניתן לנקוט אמצעי מניעה. עם זאת, ניתן לנקוט אמצעים שונים על מנת למנוע הישנות של ההתקפים והחמרה של המחלה, מרגע שכבר הופיעה. לכן, פרט להקפדה על טיפול תרופתי קבוע גם בתקופות השקטות, מומלץ שלא לעשות שימוש במשככי כאבים נוגדי דלקת (אדוויל, נורופן וכדומה), משום שהם מעודדים את המערכת החיסונית לפעול ולתקוף את המעי.

בקרוהן, אחד מאמצעי המניעה העיקריים הוא הפסקת עישון, המונעת הן הישנות של התקפים והן החמרה של המחלה מרגע שהופיעה התפרצות שלה.

בדיקת קפסולה אנדוסקופית. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

האם יש צורך בהתערבות כירורגית לטיפול בקוליטיס כיבית?

לעתים רחוקות, כאשר הטיפול התרופתי אינו פועל עוד בקוליטיס כיבית, יש לשקול התערבות ניתוחית להוצאת המעי הגס. הניתוח הוא ארוך ומורכב ומבוצע בשני שלבים ולעתים שלושה.

בשלב הראשון, לאחר שמוציאים את המעי הגס, מחברים את סוף המעי אל פי הטבעת הדק. מאחר שלאזור החיבור נדרשת החלמה, מבצעים עיקוף זמני הקרוי סטומה, ודרכו מתבצעת הפרשת הצרכים אל שקית המחוברת לאזור הבטן.

בשלב השני מבוצע ביטול של המעקף על מנת לאפשר יציאה של הצרכים באופן ישיר דרך פי הטבעת.

הזמן בין ביצוע של כל שלב הוא 3-6 חודשים לפחות. ההחלמה מכל שלב אורכת כשלושה שבועות שלאחריהם ניתן לחזור לשגרת פעילות רגילה.

האם יש צורך בהתערבות כירורגית לטיפול בקרוהן?

גם כאן, ההתערבות הניתוחית היא נדירה ומבוצעת רק אם הטיפול התרופתי אינו מועיל עוד. במהלך הניתוח כורתים את החלק הנגוע בדלקת ומחברים את שני הקצוות הבריאים. זמן ההחלמה והחזרה לשגרת חיים עומד על כשלושה שבועות.

לאחר ההתערבות הניתוחית במקרה של קוליטיס כיבית הבעיה נפתרה לחלוטין ואין צורך בטיפול תרופתי. לעומת זאת במחלת קרוהן יש עדיין צורך בטיפול תרופתי כדי למנוע הישנות המחלה. ניתוחים כאלה מבוצעים על ידי כירורגים מומחים בלבד ואחוזי ההצלחה שלהם גבוהים מאוד.

לסיכום: הטיפול התרופתי כיום הוא מגוון ומתקדם ומאפשר שיפור קבוע ולאורך שנים של איכות חיי המטופלים. יש משמעות רבה ליצירת קשר יציב וארוך טווח בין הגסטרואנטרולוג לבין המטופל, ויש המשווים זאת בהומור לחתונה קתולית. הקשר הטוב מבטיח מעקב קבוע ויעיל, וביצוע פעולות מניעה וכן טיפול מוקדם בהתפרצויות.

פרופ' ג'ראלד פרייזר הוא מומחה לגסטרואנטרולוגיה ולרפואה פנימית, ובעבר המשמש כמנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות וכסגן מנהל המרחב לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי רבין.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.