ריפלוקס תינוקות: מתי דרוש טיפול?

ריפלוקס תינוקות הוא השם הרפואי לתופעה הידועה כ"פליטה" אצל תינוקות. זוהי תופעה טבעית לגמרי, שעלולה לעתים להפוך לפתולוגית - ורק אז דרוש טיפול. מדובר בתופעה במסגרתה יש עלייה של חומר כלשהו (כגון: מיצי קיבה או אוכל) מהקיבה אל תוך הוושט.

הפליטה מתרחשת בחודשי חייו הראשונים של התינוק, כל עוד השריר המונע אותה בבגרות - עדיין אינו מפותח. יש תינוקות הפולטים הרבה ויש הפולטים מעט (יחסית). כאמור, מדובר בתופעה טבעית לגמרי, שאינה דורשת שום טיפול ונמשכת עד להתפתחות מלאה של השריר המונע אותה (בגיל 6 עד 8 חודשים).
במקרה של אי שקט קיצוני, ייתכן שהתינוק סובל מריפלוקס. צילום: שאטרסטוק

מתי הפליטה הטבעית מוגדרת כמחלה, הדורשת טיפול?

מבחינה מושגית, הפליטה הטבעית קרויה GER (Gastro Esophageal Reflux; החזר קיבתי ושטי). הפליטה המוגדרת כמחלה או כפתולוגיה שיש לטפל בה, קרויה GERD (תוספת האותD - מסמלת את המילה מחלה - Disease). ישנם מספר סימנים, דגלים אדומים - המסמנים את האפשרות שהפליטה פתולוגית ודורשת פנייה לגסטרואנטרולוג - ילדים, לצורך אבחון וטיפול.

מהם התסמינים של ריפלוקס תינוקות הדורש טיפול (GERD)?

לפני הכל, יש לזכור: פליטה, מרובה ככל שתהיה, אינה מהווה סימן לדאגה. רק כאשר מופיעים חלק הסימנים הבאים, יש סיבה לחשש ויש צורך לפנות לרופא:

אי עלייה במשקל: סימן נפוץ ומרכזי לריפלוקס פתולוגי - הינו אי עלייה במשקל, לאורך זמן. במקרה זה, יש לבדוק האם בעקבות פליטה מרובה, האוכל למעשה אינו נכנס לגוף התינוק - והתינוק אינו מקבל את התזונה הדרושה לו, לצורך התפתחותו.

פליטות אדומות: ייתכן שיש בהן דם.

הקאות: פליטה עוצמתית שכוללת חלקי אוכל - ולא רק נוזלים.

בטן תפוחה: עשויה להצביע על חסימה במערכת העיכול.

חום המלווה את הפליטה לאורך זמן.

אי שקט קיצוני של התינוק.

כל אלה מהווים דגלים אדומים, המחייבים פנייה לרופא גסטרואנטרולוג - ילדים.

מהו אי שקט קיצוני?

כל תינוק בוכה קצת אחרי האוכל. יחד עם זאת, במקרה שמדובר באי שקט קיצוני והתינוק בוכה, מבלי שניתן להרגיעו - ייתכן שמדובר בחוסר שקט, הנגרם בשל צרבת, הנוצרת כתוצאה מעלייה של מיצי קיבה אל הוושט. יש לטפל בכך, על מנת להרגיע את התינוק.

מהם הגורמים לריפלוקס פתולוגי?

ישנם מספר גורמים, להפיכת התופעה הטבעית של פליטה - לתופעה פתולוגית, הדורשת טיפול. גורם מרכזי: שריר חלש מהרגיל. כלומר: כל תינוק נולד עם שריר שאינו מפותח לגמרי - אך עושה חלק מהעבודה, במהלך החודשים הראשונים, עד להתפתחותו המלאה.

לעומת זאת, אצל תינוקות שנולדים עם שריר חלש מהרגיל - ייתכן שתתרחש פליטה פתולוגית, שתמנע מהתינוק את התזונה הדרושה לו. שריר חלש מהרגיל מופיע פעמים רבות אצל פגים.

גורם מרכזי אחר: בעיות שונות בקיבה ובאזור הוושט, הגורמות לפליטות הטבעיות להפוך לתופעה פתולוגית המצריכה טיפול (כמו במקרה של צרבת).

כיצד מאבחנים את מקור הבעיה לריפלוקס תינוקות?

ישנם מספר אמצעים טיפוליים הננקטים בשלבים שונים, בהתאם ליעילות הטיפול בכל שלב. כך, הטיפול עצמו (הצלחתו או כישלונו) - מהווה כלי אבחוני. זוהי ההתנהלות המקובלת ברפואת ילדים.

כיצד מטפלים בריפלוקס תינוקות?

עבור תינוקות שאינם יונקים, אלא שותים מבקבוק - פעמים רבות, הטיפול הוא הכנת אוכל סמיך יותר, כך שיהיה לאוכל קשה יותר, לעלות בחזרה לוושט. עבור תינוקות יונקים, הטיפול הראשוני יכלול המלצה להושיב את התינוק ב"סלקל" אחרי האוכל, במקום להשכיבו לישון. בשני הטיפולים, המטרה היא להיעזר בכוח המשיכה, על מנת למנוע את הפליטה המרובה או הפתולוגית.

בנוסף, אצל תינוקות יונקים, אם ידוע סיפור משפחתי של אלרגיה לחלב - ייתכן שהפליטה היא תוצאה של האלרגיה. במקרים כאלה, מספיק שהאם המיניקה תפסיק לשתות חלב פרה, כדי לפתור את הבעיה.

האם נדרש טיפול תרופתי בבעיה?

במקרה שנקיטת האמצעים שהוצגו קודם אינה מסייעת, עוברים לטיפול תרופתי. טיפול זה מתחיל במתן תרופה בשם אלגינט ש"יושבת" על האוכל בקיבה, מהווה סוג של "מכסה", ומונעת מהאוכל לעלות לוושט, עד שיתעכל לגמרי וייספג בגוף התינוק.

כיצד מטפלים בבעיה של צרבת?

במקרה שהטיפול התרופתי הראשוני אינו מסייע להרגעת התינוק - והוא ממשיך לבכות, עוברים לשימוש בסותרי חומצה, החוסמים את החומצה בקיבה; ולא נותנים לה לעלות אל הוושט.

לפעמים שילוב בין סותרי חומצה לאולגינט פותר את הבעיה, ברוב המקרים.

רק במקרים קיצוניים, שבהם סותרי החומצה הקלים אינם מסייעים - עוברים למתן תרופה סותרת חומצה חזקה יותר, שלמעשה מונעת את ייצור החומצה במקורproton pump) inhibitors,) לאורך מספר שבועות; ו/או עד שהשריר של התינוק מתחזק.
הטיפול הראשוני יכלול המלצה להושיב את התינוק ב"סלקל" אחרי האוכל. צילום: שאטרסטוק

האם יש מצבים שבהם הטיפול התרופתי אינו מסייע?

ישנם מקרים שבהם מדובר במחלה קשה, הנובעת ממבנה חלש של הקיבה, הוושט או שתיהן - ואז נדרשת התערבות יותר רצינית. זאת, משום שהאוכל שעולה בחזרה לוושט - נכנס גם לריאות (וגורם לבעיות נשימה ולשיעול כרוני בלתי פוסק). רק 1%-2% מכלל התינוקות סובלים מהסוג הקשה הזה של ריפלוקס.

כיצד מטפלים בריפלוקס קשה?

ראשית, יש לעשות שתי בדיקות - על מנת לוודא שמדובר בבעיית קיבה-ושט (ולא בעיית ריאות). הבדיקה הראשונה היא בדיקה המודדת את רמת החומציות בוושט ואת מידת הלחץ (כדי לוודא שזהו אכן מקור הבעיה). הבדיקה השנייה, גסטרוסקופיה - הסתכלות עם צינור פיבראופטי לתוך מערכת העיכול העליונה (שמבוצעת בהרדמה מלאה) הנהוגה גם במקרי פליטות דמיות - בוחנת אפשרות לפגיעה או נזק בקיבה עצמה. שתי הבדיקות פולשניות, וכוללות אשפוז יום.

בהתאם לאבחנה, ניתן טיפול מתאים: סותרי חומצה חזקים יותר; או תרופות נגד פליטות דמיות. במקרים נדירים ביותר, נעשה ניתוח לסגירת הוושט.

לסיכום: ברוב המקרים תינוקות פולטים (גם פליטות מרובות) - באופן טבעי וללא סיבה לדאגה. רק כאשר מופיעים הדגלים האדומים שפורטו לעיל, מומלץ לפנות לרופא. ברוב המקרים, הבעיה קלה ופשוטה לפתרון - הניתן עד לזמן שבו השריר של התינוק מתחזק.

פרופ' מיכאל וילשנסקי הוא מנהל מחלקת גסטרואנטרולוגיה - ילדים בבית החולים הדסה; יו"ר האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה - ילדים.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב Zap Doctors.