אלצהיימר: לדחות את האשפוז

הלחץ על המערכת הסיעודית בישראל הולך וגובר. לפי נתוני משרד הבריאות ומכון ברוקדייל, עלה מספר הקשישים הסיעודיים ביותר מ-400% בעשרים השנים האחרונות, זאת בעוד מספר הקשישים באוכלוסיה עלה בכ-219% בלבד. טיפול נכון בחולי אלצהיימר, המהווים חלק גדול מהמאושפזים במוסדות סיעודיים, יאפשר לרבים מהם להאריך את משך השהות בחיק משפחתם, לקבל תמיכה וטיפול מיקיריהם ולהימנע ממעבר למסגרת סיעודית או לפחות לדחות אותו במידה ניכרת. הנה כמה דגשים החיוניים למערך טיפולי עוטף ועשויים לסייע בדחיית אשפוזו הסיעודי של החולה:

תמיכה בכל המשפחה

הטיפול בבן משפחה הלוקה במחלת אלצהיימר מורכב וכולל משתנים רבים. הלחץ הרב המופעל על בני המשפחה והרגשות השונים המציפים את בני המשפחה ביחס לשאלת האשפוז הסיעודי העומדת על הפרק עלולים לעורר קונפליקטים רבים. כל זאת לצד השחיקה ההולכת וגדלה שאותה חווים בני המשפחה שלוקחים חלק בטיפול. הפעלה של גורמים מסייעים ולכידות בתוך התא המשפחתי היא קריטית לאיכות חייו של המטופל וליצירת הסביבה הנכונה שתקל על המטופל ותמנע בעיות התנהגותיות שונות שיערימו קושי נוסף על הטיפול.

סיוע סיעודי בבית

טיפול סיעודי יומיומי מתבצע בדרך כלל על ידי מטפל/ת מטעם הביטוח הלאומי (חוק סיעוד) או על ידי עובד/ת זר/ה. חלק מן המטפלים עברו הכשרה לטיפול בקשישים וחלקם לא. למשפחה חשוב לברר מהם הכישורים והיכולות של המטפל בנוסף להתאמתו למטופל וצרכיו. לרוב, חולה אלצהיימר נדרש להשגחה יומיומית כבר בשלב בינוני של המחלה, ולעיתים אף בשלב מוקדם של הופעת המחלה. העזרה הסיעודית מאפשרת להוריד באופן משמעותי את מפלס הלחץ והמתח בקרב בני המשפחה.

טיפול תרופתי מתאים

תפקיד הטיפול התרופתי במחלת אלצהיימר הוא להאט את קצב התקדמות המחלה ולמתן את הסימפטומים הנלווים אליה. בשלב הראשון, הקל, של המחלה, משתמשים בתרופות ממשפחת מעכבי האצטילכולין אסטראז. במידה שהמחלה מתפתחת, והמטופל מוגדר כבר במצב בינוני (כלומר מופיעיםסימפטומים נוספים מעבר לבעיות זיכרון), מוסיפים לתרופות ממנטין (אביקסה), שמסייע בהאטת קצב ההידרדרות של המחלה ובהפחתת העוצמה של הפרעות ההתנהגות הנלוות אליה. במחקר שנערך בקנדה, נמצא שהטיפול התרופתי המשולב מעכב את הירידה התפקודית והמנטלית של חולי אלצהיימר, ומאפשר דחייה של האשפוז במוסד גריאטרי בכשלוש-ארבע שנים. יש חשיבות עליונה לערנות של בני המשפחה והצוות המטפל (סיעוד, פיזיותרפיה, תעסוקה, ריפוי בעיסוק) לכל הידרדרות או שינוי במצב המטופל, על מנת שיוכלו ליידע בזמן את הצוות הרפואי וניתן יהיה לשקול שינויים בטיפול התרופתי במצבים השונים.

טיפול בבעיות רפואיות נלוות

נוסף לטיפול הסיעודי היומיומי, נדרשת השגחה רפואית תקופתית בשל בעיות רקע המופיעות במקרים רבים ובהן הפרעות הליכה, נפילות, קשיי שינה, הפרעות אכילה, קושי בשליטה על הסוגרים ופצעי לחץ. בעיות אלה, המאפיינות במקרים מסוימים גם קשישים שאינם חולים באלצהיימר, עלולות לפגוע לעיתים באופן משמעותי באיכות חייהם של המטופל וסביבתו, אפילו יותר מהירידה הקוגנטיבית ומהפגיעה בזיכרון. ערנות לבעיות אלה ומתן מענה רפואי וסיעודי ההולם את מצבו של החולה יאפשרו למנוע הידרדרות במצבו התפקודי של החולה.

במקרים רבים מלווה מחלת אלצהיימר בהפרעות התנהגות ואף בהפרעות פסיכיאטריות דוגמת דיכאון, חרדה, פוביות שונות, מחשבות שווא, התפרצויות זעם, עצבנות, הזיות ואי שקט. מיותר לציין כי לבעיות אלה השפעה מרחיקת לכת על המטופל ועל המטפלים בו. במקרים אלה מומלצת התערבות תרופתית בסיועו של פסיכוגריאטר, גריאטר או פסיכיאטר של הזקנה. הטיפול ישפיע על פרמטרים רבים הקשורים לאיכות החיים של המטופל וסביבתו - החל בשעות שינה וכלה ביכולת התמודדות עם כאב. הפחתת הפרעות ההתנהגות תשפיע גם על יכולת החשיבה ועל התפקוד המוטורי. במידת הצורך ישולבו בתהליך בעלי מקצוע מתחום התעסוקה והריפוי בעיסוק, שיסייעו למתן ולשפר הפרעת ההתנהגות, לשפור ולשמר תהליכי חשיבה ולבנות אסטרטגיות חלופיות לצורך שימור התפקוד היומיומי במסגרת הבית.

טיפול באמצעות פיזיותרפיה

גורם טיפולי נוסף המסייע בטיפול במישור המוטורי הוא הפיזיותרפיסט/ית. ברוב המקרים קיימת חשיבות עליונה להפעלה פיזית של המטופל (לעיתים בשילוב עם הטיפול התרופתי). שמירה על כושר ניידות, תבנית הליכה, חיזוק שרירים, טווחי תנועה, יציבות ושיווי משקל - כל אלה נחוצים למניעת הידרדרות במצב המוטורי והקוגניטיבי. הבטחת תפקוד אוטונומי תסייע גם לתפקוד המנטלי ולהתנהלותו העצמאית של החולה. הטיפול הפיזיותרפי משלב גם הפעלה פיזיקלית נשימתית, שכן חוסר הניידות משפיע לשלילה על הנשימה ועלול להביא להידרדרות במצב הרפואי עקב ירידה באוורור ובחמצון הרקמות, ולהתפתחות זיהום ריאתי ודלקות בדרכי הנשימה. שיפור הניידות והנשימה מאפשרים תפקוד תקין של מערכות הגוף, איזון מחלות כרוניות, חילוף חומרים תקין ושמירה על כוח השרירים.

הקפדה על תזונה מתאימה

גם מנגנון הרעב והשובע של חולים באלצהיימר נפגע, ובעקבות זאת קיימים מקרים רבים של סירוב לאכול ולשתות. סיוע של דיאטנית, ולעיתים גם קלינאי תקשורת המומחה בבעיות בליעה, יאפשר להתאים תפריט הולם מבחינת המרקם, הטמפרטורה, הסמיכות והצמיגות על מנת להבטיח תזונה עשירה ומספקת ולסייע בבליעת המזון וספיגתו במערכת העיכול. במקרים של סירוב אכילה מומלץ לוודא שהמטופל אינו סובל מהתייבשות, ובמקרים של חשש מהתייבשות, לבצע שימוש בעירוי נוזלים תת עורי.

טיפול במטפל העיקרי

במהלך תקופת הטיפול בחולה בבית ובכלל, חשוב לא פחות לטפל במטפל העיקרי. העומס והלחץ היומיומי המוטל על המטפל העיקרי גורמים לשחיקה רבה, תחושת מחנק והרגשת "אין מוצא". "נטל האהבה" חושף את המטפל העיקרי לדחק מנטלי, העשוי לפגוע בבריאותו. גורם מלווה טיפולי כעובד סוציאלי, פסיכולוג או יועץ גרונטולוגי, יכול לעזור גם בהכוונת המשפחה ולתרום לצמצום השחיקה והעייפות של המטפל העיקרי.

כפי שניתן להבין, מחלת אלצהיימר אינה מסתכמת באובדן זיכרון בלבד. הסימפטומים הנוספים של המחלה הופכים את הטיפול למאתגר מאין כמוהו, כאשר בעיות רקע שמופיעות לעת זקנה מסבכות את הטיפול וההתמודדות היומיומית. טיפול רב-מערכתי, המשלב בעלי מקצוע מתחום הרפואה והפארה-רפואה, יאפשר לדחות את מועד האשפוז ועשוי להעניק למטופל עוד ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים נוספות בחיק משפחתו.

הכותב הוא מומחה לגריאטריה, יועץ פסיכוגריאטר והמנהל הרפואי של מרפאת "בשיבה בריאה"

בואו לדבר על זה בפורום פסיכוגריאטריה.