הפרעות זיכרון בגיל המבוגר

שכיחותן של הפרעות זיכרון עולה עם הגיל. נהוג להבחין בין שני סוגי הפרעות זיכרון: הפרעות זיכרון שפירות, שאינן מעידות על מחלה ואינן מצריכות טיפול; והפרעות זיכרון אורגניות, המעידות על מחלה. מה ההבדל בין שני סוגי ההפרעות? מהם התסמינים, דרכי האבחון והטיפולים הקיימים? ובשורה התחתונה: מתי צריך להתחיל לדאוג, כשנוטים להתבלבל ולשכוח דברים? על שאלות אלה ועל שאלות נוספות, נשיב במאמר זה.

מהן הפרעות זיכרון שפירות ומה מאפיין אותן?

הפרעות זיכרון שפירות הן הפרעות הקשורות לגיל. עם התקדמות הגיל, חלה ירידה בהולכה העצבית במוח ולכן היכולת לשלוף מידע מהזיכרון נפגעת. הפרעה זו מתאפיינת במצב בו האדם מתקשה להיזכר בפרטי מידע שהוא זקוק להם ברגע נתון. הקושי הוא בשליפה של מידע ממאגר הזיכרון. שליפת המידע, שהייתה בעבר אינטואיטיבית, דורשת, בחלוף השנים, זמן רב יותר.

למשל, כאשר לוקח דקה או שתיים להיזכר בשמו של מכר שפוגשים ברחוב, או ששוכחים פרטים מסוימים, כגון שמות של רחובות. מצב זה אינו מעיד בהכרח על מחלה. זוהי הפרעת זיכרון שגורמת אמנם למבוכה וגם מלחיצה, אך אינה אורגנית. אין למצב זה טיפול ומי שרוצה לשפר את הזיכרון יכול לתרגל את החשיבה בעזרת משחקי מחשב, תשבצים, קריאה, כתיבה וכו'.

מהן הפרעות זיכרון אורגניות וכיצד הן מאופיינות?

הפרעות זיכרון אורגניות הן הפרעות זיכרון על רקע ניוון של תאי עצב במוח עקב מחלה. רבים מבלבלים בין אלצהיימר לבין דמנציה - ולכן חשוב להבהיר את ההבחנה בין שני מצבים אלה: מחלת אלצהיימר היא הגורם המרכזי לדמנציה, אבל היא אינה הגורם היחיד. ישנם שלל גורמים לדמנציה, שהיא למעשה תסמונת (אוסף של תסמינים: ירידה בזיכרון לטווח קצר וארוך, הפרעה ביכולת לדבר, פגיעה ביכולת החשיבה המופשטת ועוד), הנגרמת על רקע מספר מחלות, כשהגורמים השכיחים ביותר להתפתחות דמנציה היא המחלה ע"ש אלצהיימר, אירועים מוחיים, ושילוב בין אירועים לבין מחלת האלצהיימר בו זמנית.

נהוג להבחין בין חולים דמנטיים הסובלים מדמנציה על רקע תחלואה אחרת, לבין חולים באלצהיימר שסובלים מדמנציה. לצד הבחנה זו, ישנו מצב נוסף של הפרעת זיכרון ממושכת, שאינה חמורה כדמנציה, אבל עשויה להוביל אליה. היא נקראת MCI. רצוי להבין כל אחד מהמושגים ולהבחין ביניהם.

מהי, אפוא, דמנציה?

דמנציה היא תסמונת הכוללת מספר תסמינים, אשר בהתקיימם נקבע שהחולה סובל מדמנציה: דמנציה מתבטאת בירידה ביכולת השכלית שגורמת לפגיעה בתפקוד היומיומי. זוהי תסמונת בעלת אופי מתפתח, שמתקדמת בהדרגה תוך שחלה החמרה בתסמינים. האדם הסובל מדמנציה שוכח עוד ועוד דברים. בהתחלה הוא שוכח היכן הניח חפצים ועם התקדמות המחלה, הוא אף עלול לשכוח מיהו, מיהם בני משפחתו וכיצד לתפקד. הוא עשוי לשכוח איך מתלבשים ואפילו איך בולעים.

עם התפתחות הדמנציה, מתפתח קושי בתפקוד יומיומי: החולה הדמנטי איננו מסוגל לנהוג, לנהל חשבון בנק, להפעיל מחשב - ובהמשך לא מסוגל לבצע פעולות יומיומיות, אפילו פחות מורכבות. התפקודים שאובדים בהתחלה הם תפקודים "גבוהים"( כגון הפעלת מחשב, ניהול חשבון בנק, נהיגה), אך עם הזמן גם תפקודים בסיסיים נפגעים (לבוש, רחצה, שליטה על צרכים, אכילה, הליכה).

מהי הפרעת הזיכרון MCI?

MCI, ראשי תיבות של Mild Cognitive Impairment: ניתן לומר שזוהי תסמונת טרום דמנציה. הסובלים מהתסמונת מדווחים על מספר תסמינים החמורים פחות מהתסמינים המופיעים בקרב מי שסובלים מדמנציה. הסובלים מ-MCI מדווחים על פגיעה בזיכרון, אולם לא חלה פגיעה בתפקוד היום יומי, בניגוד לדמנציה. זוהי הפרעה הרבה יותר קלה מדמנציה. אולם כ- 15% מהסובלים מ-MCI יפתחו כל שנה דמנציה.

מהי מחלת האלצהיימר ומהם תסמיניה העיקריים?

אלצהיימר היא מחלה שמובילה לדמנציה ומתאפיינת בתסמינים דומים: במהלך המחלה, המתמקדת במערכת העצבים המרכזית, נפגעים תאי עצב במוח, מה שגורר ירידה ביכולת השכלית (ירידה קוגניטיבית). בתחילת המחלה הפגיעה היא בעיקר בזיכרון לטווח הקצר, וככל שהמחלה מתקדמת מתלווה לכך גם פגיעה בתפקוד המוטורי. מחלת האלצהיימר אינה הגורם היחיד לדמנציה. כמובן שדמנציה מתפתחת לא רק על רקע אלצהיימר, אלא גם על רקע מחלות ומצבים נוספים.

מהם המצבים המעודדים התפתחות דמנציה?

ניתן לציין מספר גורמים המעודדים את התפתחותה של דמנציה וכמה נתונים מעניינים המדגימים זאת:

1. 60% מהחולים הדמנטיים מפתחים דמנציה על רקע אלצהיימר.

2. 10% מהחולים הדמנטיים מפתחים דמנציה על רקע אירוע מוחי.

3. 10% מהחולים הדמנטיים מפתחים דמנציה על רקע שילוב שני הגורמים - אירועים מוחיים ואלצהיימר.

4. מחלת פרקינסון, מחלות נוירודגנרטיביות אחרות, תרופות מסוימות ושתיית אלכוהול מוגזמת, עלולים לעודד התפתחות דמנציה ברמה כזו או אחרת.

מהם הגורמים למחלת הדמנציה?

ידועים כיום מספר גורמי סיכון להופעת דמנציה:

גיל: הגיל הוא גורם מרכזי - גורם סיכון ראשון במעלה -לפיתוח דמנציה. עם ההזדקנות, הסיכוי לפתח דמנציה עולה באופן חד.

מין: יותר נשים נוטות לפתח דמנציה ע"ש אלצהיימר בהשוואה לגברים.

אורח חיים: כל גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם הם גורמי סיכון לדמנציה, הן עקב המחלה ע"ש אלצהיימר והן עקב אירועים מוחיים. יתר לחץ דם, שומנים בדם, כולסטרול גבוה, עישון, צריכת אלכוהול ומחסור בפעילות גופנית - כל אלה מגבירים את הסיכון לפתח דמנציה. הוכח כי פעילות גופנית בגיל הביניים, מסייעת מאוד להפחתת הסיכון לפתח מחלות דמנציה.

מחלות רקע: חשוב לא רק לסלק את גורמי הסיכון ללב ולכלי הדם ולאזנם, אלא גם לטפל במחלות רקע ובראשן מחלת הסוכרת, שכן גם סוכרת בלתי מאוזנת היא גורם סיכון לפיתוח דמנציה.

גנטיקה: 5%-10% מהחולים יפתחו דמנציה על רקע גנטי. בנוסף, ישנו ידע לגבי סוג מסוים של חלבון (APOE 4) שהימצאותו מגבירה את הסיכוי של האדם הנושא אותו, לחלות בדנמציה על רקע המחלה ע"ש אלצהיימר.

מהו הטיפול במחלות הדמנציה?

למרבה הצער, ברוב המקרים, אין טיפול שעוצר את המחלה. קיימות כיום תרופות הניתנות לחולי אלצהיימר, מסוג מעכבי כולין אסטראז, אשר מסייעות לחלק מהחולים ומקלות על התסמינים. דמנציה על רקע אלצהיימר אינה ניתנת בשלב זה לריפוי.

כאשר הדמנציה היא על רקע אירוע מוחי, על פי רוב הנזק שנגרם לתאי המוח, יישאר קבוע ולא ישתנה (זהו נזק שנגרם באופן פתאומי, בבת אחת, בשל מחסור באספקת חמצן לתאי מוח שנפגעו ומתו עקב כך). לרוב, במהלך השנים, לא מדווחת החמרה בתסמינים וירידה בתפקוד, בניגוד לחולי אלצהיימר, שמחלתם מתפתחת באופן הדרגתית, במעבר בין שלבי המחלה השונים.

ד"ר אלי מזרחי הוא רופא גריאטר, מומחה בגריאטריה ובפסיכוגריאטריה, מנהל מרפאה גריאטרית להערכה כוללת לגיל המבוגר.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.