נפילות בגיל השלישי: מה עושים?

כ-30 עד 40 אחוז מהקשישים החיים בקהילה, נופלים לפחות פעם אחת בשנה.

מקרי נפילה, בפרט בגיל המבוגר, הינם בעלי השלכות קשות המכונות "סיבוכי נפילה". היקפם של הסיבוכים האלה בלתי נתפס. בשנת 1994, ההוצאות הרפואיות על טיפולים עקב "סיבוכי נפילה" בגיל השלישי עמדו בארה"ב על לא פחות מ-20 ביליון דולר ובשנת 2020 צפויות לעלות ההוצאות לסך שך 44 ביליון דולר. נתון מהמם זה מלמד על היקף התופעה, על ההשלכות של נפילות ועל הצורך במניעתן.

מהם "סיבוכי נפילה" נפוצים? מהן אותן ההשלכות הנפוצות של מקרי נפילה בגיל השלישי?

פגיעות רב מערכתיות: מערכת השריר והשלד אינה כתמול שלשום - ולכן החבלה עקב נפילה עלולה להיות חמורה יותר ולגרור פגיעות חמורות, כגון שברים בשורש כף היד, באגן, ובמפרקי ראש הירך. חלק מהנפילות גוררות פגיעה בראש ועקב כך דימומים תוך מוחיים ו/או פגיעה באיברים פנימיים. תהליך ההחלמה עשוי להיות קשה, להיות כרוך בניתוח שקשה להתאושש ממנו - ולגרור אשפוז ארוך. לאחר הנפילה כ-50 אחוז מהקשישים הנופלים, אינם מסוגלים בכוחות עצמם ועקב כך הם עלולים לשכב שעות רבות על הרצפה. במקרים אלה, מתפתחות פגיעות נוספות, כגון פצעי לחץ, היפותרמיה, פירוק שריר, פגיעה ריאתית ועוד.

השלכות רגשיות - נפשיות: השלכה ייחודית של נפילה בגיל המבוגר היא השלכה רגשית-נפשית נפוצה. אדם מבוגר שחווה ירידה ביכולת לשלוט במרחב ובהפעלת גופו, מפתח חוסר נוחות סביב תנועה. הוא מרגיש פחות בטוח לנוע - ויותר חושש. כאשר הוא חווה מקרה של נפילה, החשש מתגבר מאד ואף עלול להפוך לחרדה של ממש. ישנה תסמונת נפוצה בקרב בני הגיל השלישי הנקראת FOF - והיא מתפתחת לרוב לאחר מקרי נפילה. FOF - הם ראשי תיבות של FEAR OF FALLING. האדם לאחר הנפילה, מפחד ליפול ולכן נמנע מתנועה. חרדה הניזונה מתחושה של חוסר שליטה גורמת לו, ללא כל מקור פיזי, להפוך מוגבל ותלוי - והוא מאבד תפקודים בסיסיים. כך, עצמאותו נפגעת. אנשים הסובלים מ-FOF נמנעים מיציאה מהבית וחלקם אף ממאנים להתהלך.

מדוע מבוגרים נופלים יותר?

ההשלכות הקשות של מקרי הנפילה בגיל השלישי נובעות משני נתונים מרכזיים. האחד: מבוגרים נופלים יותר; והשני: ההשלכות של מקרי נפילה, כאמור, קשות יותר. הסיבה בשלה אנשים מבוגרים נופלים יותר, נעוצה בתהליך ההזדקנות שגובה מגוף האדם מחירים גם בתחום העצמאות, התנועה והתפקוד המוטורי.

בני האדם הם היצורים היחידים בטבע, המהלכים על שתיים. זהו תפקוד נדיר וייחודי, הדורש משאבים רבים מהמוח והגפיים, מהשרירים והמפרקים. בתהליך ההליכה והתנועה הבטוחה במרחב, מעורבות מערכות מתוחכמות רבות, כגון אברי שיווי המשקל באוזן התיכונה, העיניים, וחיישנים(רצפטורים) הפזורים על פני העור ועוזרים לנו לקבוע היכן נימצא כל אבר מגופנו במרחב. מידע ממערכות אלו מועבר לאזור בחלק האחורי של המוח הנקרא מוחון (צרבלום), מקום בו הוא עובר עבוד. מהמוחון נישלח מידע לשרירים ולפרקים המסייעים בידינו לשמור על שיווי המשקל של הגוף.

עם הזמן והגיל המערכות המצויינות לעיל עובדות פחות טוב, פחות מהר ופחות מדויק. בשל כך, הן פחות יעילות - והסיכוי לנפילה גדל. פגיעות בראיה, בשמיעה, בשליטה במרחב, בחיישנים הקולטים ומעבירים מידע למוח, האטה ביכולת עיבוד והעברת מידע, פגיעה באיכות המידע התחושתי - כל אלה ועוד מתרחשים, כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי - ומקשים עלינו לזוז בבטחה. בנוסף בגיל מבוגר אנו עשויים לאבד כ-40 אחוז ממסת השרירים שלנו והפרקים עוברים שינויים ניווניים דבר הפוגע ביכולתנו ללכת כהלכה.

בשל כך, אדם בגיל השלישי, גם אם הוא בריא לחלוטין - מצוי בסיכון מוגבר לנפילות. על עובדה זו, יש להוסיף מוגבלויות תפקודיות שונות, מחלות רקע ותסמינים שונים, כמו למשל מחלת פרקינסון, חולים לאחר אירוע מוחי, וחולים הסובלים מאי ספיקת לב לא מאוזנת, שמקשים עוד יותר על התפקוד המוטורי ומגבירים את הסיכון הגבוה ממילא לנפילה.

גם תרופות מקשות על התפקוד ועל תפיסת המציאות; ורבות מהתרופות גורמות לתופעות לוואי, שפוגעות בתפקוד ו/או גוררות נפילה (טשטוש, בלבול, עייפות, חולשה, תגובה איטית וכדומה). תרופות מסוימות מגבירות יותר מאחרות את הסיכון להיארעות נפילה - ורבות מהן נפוצות מאוד, לשימוש בקרב בני הגיל השלישי.

כך, למשל, תרופות נוגדות חרדה, תרופות לשינה, תרופות אנטי דיכאונית, תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות להורדת לחץ דם, ותרופות משככות כאבים בעקר ממשפחת האופיאטים. כל אלה עלולות לגרום עייפות, בלבול, דיסאוריינטציה, נפילות פתאומיות בלחץ הדם; ועוד שלל תופעות שמובילות לנפילה וחבלה.

האם וכיצד ניתן להילחם בתופעת הנפילות בגיל השלישי?

כמובן שלא ניתן למנוע נפילות לחלוטין. הלוואי כי היה ניתן. אבל בהחלט ניתן לנסות לצמצם - הן את היארעות ותכיפות מקרי הנפילה; והן את סיבוכי הנפילה. בהחלט אפשר לעשות זאת.

כיצד ניתן לצמצם מקרי נפילה בגיל השלישי?

מודעות: ראשית, יש להיות מודעים לכך שיכולתנו לתפקד מוטורית - נפגעת עם הגיל. מבוגרים רבים מתביישים בקשיים ומסתירים את תחושותיהם, מפחדים לבקש עזרה ומסתירים את המצוקה. בני המשפחה והרופאים המטפלים צריכים להסביר להם למה לצפות ולשתפם כי מדובר בתהליך טבעי, שיש להיערך לו.

היערכות: כאשר תינוקות רכים מתחילים לנוע במרחב, יש התגייסות כוללת להכנת השטח - והתאמתו עבורם. כאשר האדם המתבגר מתחיל להתקשות בתנועה - יש לבצע אותה היערכות בדיוק: להסיר מכשולים, לפנות את הדרך, לצמצם מפגעים מסכנים, להקפיד על תאורה מתאימה. נפילות רבות מתרחשות כאשר אדם מבוגר קם באמצע הלילה לעשות את צרכיו, נמנע מהדלקת אור - ובדרכו הוא נתקל ברהיט ונופל. בשל כך, יש להכין את כל חלל הבית לתנועה בטוחה - להזיז רהיטים ושטיחים, לפנות דרך, להשאיר אור בלילה, למרות הקשיים הכלכליים; ובמקרי הצורך, להתקין מעקה וציוד, בהתאם לדרישות הנובעות ממוגבלויות גופניות שונות.

חיזוק הגוף: אמצעי נוסף הוא שילוב של פעילות גופנית מחזקת, בשגרתו של המבוגר. כל פעילות גופנית היא מבורכת. ודאי כזו המחזקת את השרירים, השלד והמפרקים; וגם עובדת על מערכת שיווי המשקל.

ד"ר אלי מזרחי הוא רופא מומחה בגריאטריה ובפסיכוגריאטריה, מנהל מרפאה גריאטרית, להערכה כוללת לגיל המבוגר.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.