מוסר כליות: השתלה להצלת חיים

הכליות שבגופנו הן זוג אברים המעבירים דרכם כ-180 ליטרים של נוזלים בכל יום. הכליה היא האבר הפעיל ביותר במערכת השתן - ותפקידה לסנן את הדם, לווסת את כמות המים בגוף וכן את ריכוז המלחים והמאזן החומצי - בסיסי בדם. תפקיד נוסף וחשוב של הכליה הוא הפרשת חומרי פסולת מהגוף, וסינטיזה של אריתרופויטין, הורמון הגורם לבנית המוגלובין, שהינו נשא החמצן בדם.

לפי נתוני המרכז הלאומי להשתלות בשנת 2014 נערכו בסך הכל 333 ניתוחי השתלות איברים, כולל כליה, כבד לב וריאות מדובר בירידה של כ-18 אחוזים לעומת 2013. בסך הכל נרשמו כ-216 ניתוחי השתלת כליה, כולל 6 חולים שקיבלו זוג כליות. עוד עולה מנתונים אלה כי יותר ממחצית הממתינים להשתלה הם חדשים: מתוך 1,160 ממתינים, 605 נרשמו להשתלה בשנה זו (חלקם אף להשתלות חוזרות). באופן חיובי, בשנה זו נשמר מספר גבוה של השתלות כליה מתורמים חיים: 135 השתלות.

מי נמצא בקבוצת סיכון לחלות במחלות כליה?

בעיות בתפקודי הכליות עלולות להתעורר אצל חולים סוכרתיים, חולים במחלות משפחתיות-גנטיות, חולים במחלות של מערכת החיסון ועל רקע זיהומים שונים. בילדים נוספת קבוצה של מומים מולדים בהתפתחות מערכת השתן.

מה ההבדל בין השתלת כליה מאדם מת לבין השתלת כליה מאדם חי?

השתלת כליה מתורם מת היא פרוצדורה הכרוכה בהמתנה ארוכה לכליה המבוקשת - המתנה המותנית בפער בין מספר התורמים הנמוך, יחסית לביקוש הגדול. המתנה ממוצעת להשתלת כליה מאדם מת היא כשש שנים. לעומתה, השתלת כליה מאדם חי ניתן לבצע באופן מהיר יותר, עוד טרם נאלץ חולה הכליה להתחיל את טיפולי הדיאליזה.

מי מתאים לתרום כליה?

באופן עקרוני, תרומת כליה מן החי יכולה להתבצע עבור החולה על ידי כל אדם קרוב, בן משפחה או אדם שאינו בן משפחה, או על ידי כל אדם המעוניין לעשות מעשה טוב שיציל חיים. כ-50 אחוז מחולי הכליה הנדרשים לטיפולי דיאליזה מצליחים למצוא לעצמם פתרון השתלת כליה מאנשים חיים, לעומת עוד 30 אחוז מהחולים, הנדרשים להשתלות כליה חוזרות.

מי שיכול לתרום כליה הוא אדם בריא שאין לו ברקע מחלות כגון: סוכרת או יתר לחץ דם, שעלולות לפגוע בתפקוד הכליות ושאיננו סובל ממחלות רקע שונות (מחלת לב, מחלת ריאות וכד'). קיימת העדפה להתאמה בסוג הדם בין התורם למקבל, אולם ניתן להכין זוגות שאינם מתאימים בסוג הדם ולבצע השתלה מוצלבת (החלפת זוגות) או לעיתים השתלה שאינה תואמת סוג דם ע"י נטרול הנוגדנים.

מהן ההשלכות של תרומת כליה עבור התורם?

לכאורה, תורם הכליה החי יפסיד 50 אחוז מתפקודי הכליה התקינים שלו. אך בפועל, מדובר לרוב בתפוקה של עד 80 אחוזים ויותר, של כליה אחת, שגדלה לאחר הכריתה של הכליה השניה, ואיתה ניתן לחיות בשלום ובבריאות טובה. הסיכונים של ההליך כוללים סיכון להתפתחות לחץ דם בגיל צעיר יחסית - ולכן על התורמים להיות במעקב שנתי של לחץ הדם ותפקוד הכליה הנותרת. ישנו גם סיכון תיאורטי, אך מזערי מאוד, שיוביל את התורם לצורך בטיפול בדיאליזה. לכן יש להקפיד על הסינון הראשוני של המועמדים לתרומה, המבוסס על מצבם הבריאותי.

מהי המשמעות של מניעת חולה ממצב של דיאליזה באמצעות השתלת כליה?

טיפול בדיאליזה כרוך בירידה דרסטית באיכות החיים, הכוללת הגעה שלוש פעמים בשבוע למכון הדיאליזה, חיבור למכונה שמוציאה את הדם מהגוף ומחזירה אותו בחזרה לגוף כשהוא מסונן, למשך ארבע שעות בכל טיפול. לשעות אלה יש להוסיף את שעות הנסיעה הלוך ושוב לבית החולים. כמו כן, יכולת הסינון של מכונת הדיאליזה אינה אופטימלית, בהשוואה לכליה הטבעית. חולי כליה מפתחים לאורך זמן טרשת עורקים ואורח חייהם מתקצר. מכאן שהשתלת כליה מצילה חיים - על כל המשתמע מכך.

פרופ' איתן מור הוא מנהל מחלקת השתלות - בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין.

בואו לדבר על זה בפורום נפרולוגיה.