חומר מרדים (חומר אלחוש) - anaesthetic
תרופות שיוצרות אלחוש, היעדר תחושה בחלק מסוים של הגוף או בגוף כולו. משתמשים באלחוש כדי לאפשר ניתוח ללא כאב. גם מחלה או פגיעה בעצבים עלולות ליצור אלחוש. את חומרי האלחוש ניתן לחלק לשתי קטגוריות רחבות: כלליים או מקומיים.
חומר מרדים כללי גורם לאיבוד הכרה, מצב של קומה מבוקרת.
חומר המרדים את מקום הניתוח בלבד, והמטופל לרוב נותר בהכרה.
טרם הרדמה כללית, ניתנות למטופל תרופות וזאת כדי להפחית את החרדה ולנקז את הפרשת הסימפונות, שהוא עלול לשאוף במהלך הניתוח. לרוב מתבצעת ההרדמה באמצעות מתן תרופה תוך-ורידית, אך ניתן להשתמש גם בתרופות באמצעות שאיפה (גז) או בשילוב של השניים. ייתכן שתינתן תרופה להרפיית שרירים כדי להקל על הניתוח מבלי להזדקק לאלחוש עמוק יותר; את תפקיד הנשימה מחליפה מכונת הנשמה. ייתכן שימוש בחומרי הרדמה מקומיים, שחוסמים את העברת אותות הכאב אל המוח, במריחה על פני השטח של הגוף (הרדמה מקומית) או בהזרקה לאזור העצבים (הרדמה אזורית). הרדמה אזורית נהוגה בניתוחים רבים, כולל ניתוח בלב הפועם. קיימות כמה טכניקות להרדמת איבר, ביניהן חוסמי עצבים, וכן הרדמה שדרתית, כלומר הזרקת החומר לחללים הסובבים את חוט השדרה כדי להקהות את התחושה בפלג הגוף התחתון. הטכניקה הנפוצה ביותר להרדמה שדרתית, הרדמה אפידורלית, היא נפוצה במיילדות.
בואו לדבר על זה בחומר מרדים (חומר אלחוש) - anaesthetic.
