כוחו של הידע נגד הכאב

אם אתם קוראים את הספר הזה, סביר להניח שאתם סובלים מתסמונת כאב במשך שבועות, חודשים או שנים. משך הזמן אינו חשוב לאבחנה של TMS. בדומה לכך, אין חשיבות לעובדה שסבלתם מהתקפים חוזרים של כאב שהופיע בעקבות מאמץ או פציעה גופנית.

התייחסו לקריאת הספר כאל התייעצות ראשונית איתי. ייתכן שהכאב שלכם ממוקם בגב התחתון, ומלווה בירידה בתחושה, עקצוץ או נימול או חולשה ברגל אחת או בשתיהן. ייתכן שהוא ממוקד בחלק האמצעי או העליון של הגב.

לחלופין, ייתכן שהוא מתרכז בצוואר ובכתפיים ומלווה בכאבים, ירידה בתחושה, עקצוץ או חולשה באחת הזרועות או בשתיהן ובכפות הידיים. אולי כואב לכם באזור מפרק הכתף, המרפק, שורש כף היד, האצבעות, אזור הירך, הברך, הקרסול, החלק העליון או התחתון של כף הרגל, בצד אחד של הגוף או בשניהם. כל אלה הם ביטויים נפוצים של TMS.

הכאב עלול להחמיר במשך היום או הלילה. אולי הוא חמור יותר כשאתם מתעוררים בבוקר ומנסים לקום מהמיטה ומשתפר בהדרגה במשך היום. לחלופין, ייתכן שאתם מתפקדים בצורה הטובה ביותר כשאתם קמים בבוקר וסובלים מכאב שהולך ומתגבר במהלך היום. ייתכן שהוא מחמיר או משתפר בזמן ישיבה, עמידה במקום אחד או הליכה. אתם עלולים לפחד להתכופף או להרים משאות. אם אינכם יכולים לבצע את הפעולות הללו, לא תוכלו לעבוד, לרוץ או לעסוק בספורט או בפעילות גופנית אחרת. ייתכן שאתם מפחדים לבצע את כל הפעילויות הגופניות, בלי קשר לקלות המטלה או התנועה.

אולי דווקא המשכתם להיות פעילים מבחינה גופנית ואתם משתתפים בפעילויות ספורטיביות מאומצות למרות הכאב. מצד אחד, אתם עלולים לסבול מהתקפי כאבים בשעות מוזרות ולא-הגיוניות ומאידך, להיות משוחררים ממנו בזמן פעילויות מאומצות.

תרחישים אלה נפוצים בקרב אנשים הסובלים מ-TMS ומהווים דוגמאות קלאסיות לדרך שבה הם תוכנתו לסבול מכאבים בזמנים מסוימים ובהקשר של פעילויות ותנוחות שונות.
רוב הזמן אתם בטוחים שמשהו לא בסדר בגב, בצוואר או בכתפיים שלכם, שיש לכם ליקוי מבני, התדרדרות או ניוון של חלקי השלד, בקע או פריצת דיסק, פיברומיאלגיה, קרע או מתיחה בשריר או דלקת בגידים באזור כלשהו. אבחנות אלו נתמכות, בדרך כלל, על-ידי צילומי רנטגן ובדיקות CT או MRI, וסביר להניח שהכאב שלכם החמיר כשגיליתם את תוצאות הבדיקות.

החיים שלכם נשלטים על-ידי תסמונת הכאב. הכאבים רודפים אתכם כל היום. פניתם כבר ליותר מדיי רופאים וניסיתם טיפולים רבים, אך אף שלפעמים הכאבים משתפרים לזמן קצר, הבעיה תמיד חוזרת. בני המשפחה והחברים מביעים את אהדתם ומזכירים לכם כל הזמן להיות זהירים.

את כל הדברים האלה למדתי מכם, בשעה שהקשבתי להיסטוריה הרפואית שלכם. הבדיקה הגופנית שלכם לא הצביעה על ליקויים נוירולוגיים אובייקטיביים, או אולי היא גילתה בעיות קטנות ולא משמעותיות במיוחד כמו אובדן הרפלקס הגידי, חולשה קלה או שינויים בתפיסת גירוי מכאיב כמו דקירת סיכה. לחלק מכם יש יכולת מוגבלת ביותר ללכת, לשנות תנוחה על מיטת הבדיקה או להתכופף, ואילו אחרים מרגישים קלי תנועה בצורה יוצאת דופן. אולם כמעט כולכם חווים כאב בלחיצה על שרירים מסוימים בצידי הישבן, בחלק התחתון של הגב ובחלק העליון של הכתפיים. בנוסף, 80% מכם חשים כאב בלחיצה על הגידים הארוכים בשתי הירכיים.

על סמך הממצאים הגופניים וההיסטוריה הרפואית, הגעתי למסקנה שאתם סובלים מ-TMS והסברתי לכם את משמעות התסמונת. אמרתי לכם שהליקויים המבניים שנמצאו בבדיקות אינם הגורמים לכאב, וכי במהלך הפגישות, אציג בפניכם הוכחות שיחזקו את הטענה הזו. הכאב, הנוקשות, הצריבה, הלחץ, הירידה בתחושה, הנימול והחולשה נגרמים על-ידי חסר קל בחמצן בשרירים, בעצבים או בגידים המעורבים בתהליך. לכשעצמה, התופעה אינה מסוכנת. אף שהיא עלולה לגרום לכאב חזק יותר מכל הכאבים שאני מכיר ברפואה, כאשר התסמינים ייעלמו הם לא יותירו בגופכם כל נזק.

לאחר מכן, המשכתי והסברתי לכם מדוע המוח מצא לנכון להפחית את זרימת הדם לאזורים אלה, ובכך לגרום לתסמינים המעיקים, וכיצד זעם ורגשות חזקים אחרים שמודחקים ברובד הלא-מודע של הנפש, מאיימים לפרוץ אל המודעות. בנוסף, ציינתי שהמוח היה חייב לייצר את הכאב כדי למנוע זאת מלקרות. ברוב המקרים, הייתם מודעים לגורמים הפסיכולוגיים החשובים, כמו הלחצים בחיי היומיום, הפרפקציוניזם, הדחף לרצות אחרים או טראומת ילדות, שהיו אחראים לכאב. נרגעתם כשגיליתם שהבנת התהליך תוביל לריפוי התסמינים. אמרתי לכם שאסביר לכם בפירוט את כל התהליכים בשתי הרצאות בסיסיות, מכיוון שאין לנו זמן מספיק להציג את כל הסיפור בזמן הפגישה במרפאה, שנמשכת 45 דקות.

תקציר זה של הפגישה הטיפולית מייצג את טבעה של התוכנית שלנו. בדרך כלשהי, אנחנו חייבים להתחכם למוח ולסכל את האסטרטגיה שלו. כדי להשיג זאת, אני מעודד את מטופליי לנקוט את הצעדים הבאים:

1. לדחות את האבחנה המבנית, את הסיבה ה"גופנית" לכאב (TMS מהווה סוג אחר של תהליך גופני).
2. להכיר בבסיס הפסיכולוגי לכאב.
3. לקבל את ההסבר הפסיכולוגי ואת כל ההשלכות הנובעות ממנו כתופעה נורמאלית עבור אנשים שחיים בחברה המודרנית.

דחיית האבחנה המבנית

הכאב לא ייעלם, אלא אם כן תהיו מסוגלים לומר: "הגב שלי תקין. אני יודע שהכאב נובע מבעיה שאינה מסוכנת, שנוצרה על-ידי המוח כדי לשרת מטרה פסיכולוגית. אני יודע שהליקויים המבניים שנמצאו בצילומי הרנטגן או בבדיקות ה-CT וה-MRI, הם שינויים תקינים הקשורים לפעילות או לגיל."
הבנה ראשונית זו חיונית לסיכול האסטרטגיה של המוח, שרוצה למקד את תשומת ליבכם בגוף ולמנוע מכם לפתח מודעות לרגשות השליליים שהדחקתם. כפי שהסברתי בחלקו הראשון של הספר, הנפש פוחדת שהזעם הלא-מודע יפרוץ החוצה ויעלה אל המודעות.

מדוע כדאי לכם להתעלם ממשמעותם של הליקויים המבניים שהתגלו בצילומים? ברוב המקרים, הליקוי המבני אינו מהווה הסבר מספק לכאבים. לרוב, הכאבים ממוקמים באזור שאינו קשור לליקוי, ולעיתים קרובות, מופיעים בשעות בלתי-צפויות, כמו בזמן מנוחה במיטה נוחה. זכור לי אדם שהיה נהג משאית ונהג להעמיס עליה ללא קושי משאות כבדים מדי יום מבלי לסבול מכאבים. למרבה הפלא, הכאב הופיע רק שהוא היה רוכן מעל הכיור כדי להתגלח בבוקר. ההוכחה המשכנעת ביותר לנכונות התיאוריה שלי היא העובדה שפגשתי אלפי מטופלים עם מגוון של שינויים מבניים בעמוד השדרה (או כאלה שקיבלו אבחנה כמו פיברומיאלגיה), שהחלימו לחלוטין תוך ימים או שבועות אחרי שהם למדו על TMS. הניסיון גם הוא קשה הוא מורה נהדר.

עקרון הסימולטניות

לעתים קרובות, תסמיני TMS מופיעים בהקשר של בעיה מבנית ידועה אצל המטופל. למשל, כאבי גב ורגליים נוטים להופיע אצל מישהו שבדיקות ה-CT או ה-MRI שלו הצביעו על פריצת דיסק במיקום שבמידה זו או אחרת, יכול להסביר את התסמינים. במקרים אלה, המהירות שבה המטופל משתחרר מהתסמינים, מעידה על כך שפריצת הדיסק לא הייתה אחראית מלכתחילה לכאב.

נוכחות הליקוי המבני בדיסק מטעה את המטופלים שאינם מודעים לכך שזוהי דוגמה לחוכמתו ולתחכומו של המוח, הרוצה ליצור הסחת דעת גופנית. המוח מודע לכל מה שקורה בגוף, כולל מיקומה של פריצת הדיסק, הקרעים במניסקוס והקרעים בגידי הכתף. גם אם זה נשמע לכם דמיוני, המוח יכול למקם את כאבי ה-TMS באזור הליקוי המבני, הן כדי להרשים אתכם והן כדי לוודא שתשומת ליבכם תהיה ממוקדת רק בגוף ולא בנפש. בדומה לכך, הוא נוטה למקם את התסמינים באזורים של פציעה ישנה.

הפיתוי לייחס את הכאב לליקוי מבני, גדול למדיי, ובחלק מהמקרים תהיה זו אבחנה לגיטימית לחלוטין. עם זאת, בדרך כלל, הגורם האמיתי לכאבים הוא TMS. רופא שמכיר את התסמונת יוכל להגיע לאבחנה הנכונה.

לשמחתנו, מחקרים חדשים מק?לים עלינו לשכנע את המטופלים שליקוי מבני הוא תופעה נפוצה, שרק לעתים רחוקות גורמת לכאבים. אחד המחקרים המרשימים פורסם ביולי 1994 בכתב העת New England Journal of Medicine. חוקרים מקליבלנד קליניק ובית החולים בניו-פורט ביץ' בקליפורניה דיווחו על גילוי בקעים ופריצות דיסק בבדיקות MRI של 64 מתוך 98 גברים ונשים שלא סבלו מכאבי גב. זהו מחקר שנערך לאחרונה, והוא מצטרף למחקרים רבים אחרים שגילו במשך השנים כי ליקויים מבניים אינם גורמים לכאבי גב. למרות זאת, כמעט כל הרופאים והמטפלים האחרים ממשיכים לייחס את הכאב לליקויים מבניים.

הכרה בגורם הפסיכולוגי לכאב

המוח שלנו מנסה נואשות להסיח את דעתנו מהזעם השוכן ברובד הלא-מודע של הנפש. זו תגובה אוטומטית של המוח, שאינה נובעת משיקולים הגיוניים. לכן, אנחנו חייבים להכניס מעט היגיון לתהליך. זהו לב ליבו של התהליך החשוב הזה אנחנו יכולים להשפיע על תגובות אוטומטיות ולא-מודעות. אין זה רעיון תיאורטי בלבד, שכן ראינו כיצד ניתן ליישם אותו בהצלחה בקרב אלפי מטופלים.
הסיבות הרבות לזעם מודחק תוארו בחלקו הראשון של הספר. אולי תרצו לחזור עליהן שנית כעת. אתם חייבים לחשוב על הזעם, במקום על מיקומו של הכאב ועל חומרתו.
הרובד הלא-מודע של הנפש אינו הגיוני כמו הרובד המודע. הוא מגיב אוטומטית ולעיתים, בצורות מוזרות מאוד. תהליך ההתפתחות של TMS הוא דוגמה טובה לכך.

אתם בוודאי שואלים, "מהו ההיגיון ביצירת כאב כדי להסיח את הדעת מזעם מודחק? אני מעדיף להתמודד עם הזעם מאשר לסבול מכאבים." יש בכך היגיון. אולם מבחינה אבולוציונית, הדרך שבה המערכת הרגשית של האדם מאורגנת, מכתיבה את אופן התגובה שלה, ולעיתים קרובות, היא אינה הגיונית. מכיוון שהמוח עדיין מתפתח, ייתכן שתגיע תקופה, בעוד מאות או אלפי שנים מעכשיו, כשהרובד הלא-מודע של הנפש שלנו יהיה הגיוני יותר. אולם לעת עתה, אנחנו חייבים להבין את ההבדל המשמעותי בין החלק המודע לחלק הלא-מודע של הנפש כדי להבין את תהליך ההתפתחות של TMS ומקבילותיה. כפי הנראה, הרובד הלא-מודע שלנו נתקף פחד ומגיב בהתאם.

ההסבר הפסיכולוגי

אנחנו חייבים להגיד לעצמנו, "זה בסדר להיות כמו שאנחנו בלתי-הגיוניים ומלאי זעם מודחק, כמו ילד הסובל מהתפרצויות זעם. אנחנו אנושיים, כמו כל אדם אחר בעולם."
ביססתי את התוכנית שלי על שלושה עקרונות טיפוליים: דחיית הגורמים הגופניים, הבנת הגורמים הפסיכולוגיים וקבלתם. מבחינה מעשית ויומיומית, כיצד נוכל לפעול כדי להשיג את המטרות האלו? לפניכם הצעות לכמה שיטות.

חשבו בכיוונים פסיכולוגיים

אני אומר למטופליי שבכל פעם שהם חשים בכאב, הם חייבים לחשוב בצורה מודעת על הזעם המודחק שלהם ועל הסיבות שיצרו אותו. שיטה זו נוגדת את מה שהמוח מנסה לעשות. היא מהווה מעין מתקפת נגד, ניסיון להפוך על פיה את התחבולה של המוח להסיח את דעתנו מהמחשבות המאיימות. חשוב להתמקד בתחושות ובמחשבות המפחידות והבלתי-נעימות כדי לנטרל את מטרת הכאב, שנועד להסיח את דעתנו מהן.

כשהכאב חמור, קשה להתרכז ברגשות, אך אתם חייבים להתייחס לתהליך כאל תחרות בין הרצון המודע שלכם מול התגובות האוטומטיות והלא-מודעות של המוח.

דברו אל המוח שלכם

אולי האמירה הזו נשמעת לכם טיפשית, אבל זו שיטה יעילה מאוד. הנפש המודעת פונה לנפש הלא-מודעת בצורה תקיפה ככל האפשר. מטופלים שמצבם השתפר מדווחים, כי כאשר הם מרגישים בעווית של כאב, שבעבר היוותה סימן מקדים להתקף כאבים משמעותי, הם מדברים אל עצמם או צועקים על עצמם, וכתוצאה, הכאב נעלם. אמרו למוח שלכם שאתם יודעים מה הוא עושה. אמרו לו שידוע לכם שהכאב הגופני אינו מסוכן והוא רק מהווה הסחת דעת מהזעם המודחק שצברתם. הבהירו לו שאינכם מוכנים שהוא ימשיך להסיח את דעתכם ולהפחיד אתכם. ייתכן שגם תרצו להגיד לו להגביר את זרימת הדם לרקמות המעורבות. זו שיטה הגיונית במיוחד, לאור המחקרים העדכניים שמנתחים את צורות התקשורת של המוח עם שאר חלקי הגוף.

ערכו רשימה בכתב

רשמו את כל גורמי הלחץ בחייכם, שכן כולם תורמים לזעם הפנימי שלכם. הכוונה ללחצים שמקורם באישיות שלכם, האופייניים לטיפוסים פרפקציוניסטיים ומצפוניים, וללחצים יומיומיים, כולל דברים "שמחים" כמו נישואין או ילדים, מכיוון שגם הם מטילים עלינו לחץ רב. רשמו גם את הכעסים שנותרו בכם מילדותכם. מטופלים מדווחים על כך שזהו תרגיל מועיל ביותר. אני זוכר שאחד המטופלים סיפר לי שהוא נדהם לגלות עד כמה הרשימה שלו ארוכה.

לעתים קרובות, המטופלים שואלים אותי, "האם המחשבה על כל הצרות והבעיות שיש לי בחיים לא תוביל להחמרה במצבי?" באופן פרדוקסאלי, התשובה היא לא. דווקא חוסר היכולת להכיר בהשפעתן על הרבדים העמוקים של הנפש, הוא זה שמוביל למצבים כמו TMS, צרבת, מיגרנה, כאבי ראש, חרדה ודיכאון. באמצעות זיהוי והתמודדות מודעת עם מקורות הלחץ הנפשי, תפחיתו את ההשפעה השלילית האפשרית שלהם ברובד הלא-מודע.

הקדישו זמן מדי יום למחשבה או מדיטציה

חלק זה של הטיפול חיוני לאנשים עסוקים מאוד שאין להם רגע פנוי במשך היום לחשוב על משהו אחר מלבד עבודתם. הטיפול ב-TMS ובתסמונות המקבילות לה כולל לחשוב כיצד תוכלו להשתחרר מהן. הדרך הטובה לעשות זאת היא במקום שקט שיאפשר לכם פרטיות. בכל יום, מצאו את הזמן שבו תוכלו לשבת ולחשוב על מה שאתם צריכים לעשות כדי להחלים.

מתוך: "ריפוי הכאב הכרוני", ד"ר ג'ון סארנו, הוצאת פוקוס שנת 2011, 201 עמ'. מחיר מומלץ: 88 שקל.

למידע נוסף על הספר - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום כאב

פורום שחרור מכאבים בטיפולי גב, צוואר וראש