מוות במרשם רופא: החוק אושר

הצעת חוק "מוות במרשם רופא" התקבלה היום (א') בוועדת שרים לחקיקה. לפי ההצעה, חולה המוגדר "נוטה למות" יוכל לקבל מרשם מרופא לסם מרדים במינון ממית מבלי שהרופא יישא באחריות פלילית לנתינתו.

לדברי יוזם החוק, ח"כ עופר שלח (יש עתיד), "חוק זה ייתן לחולה מידה של ברירה ושליטה בחייו, בשלב שבו הכאב והסבל הם כבר בלתי נסבלים. 'חוק המוות בכבוד', כפי שהחוק מכונה במדינות בארה"ב שבהן כבר הונהג, מקל גם על הדילמה החוקית שרופאים רבים נתונים בה, ומשפיע לטובה על תחושתן של המשפחות ועל חייהן ביום שלאחר הפרידה מיקירן. זהו חוק מתקדם, שיעמיד את ישראל בשורה הראשונה עם המדינות הנאורות".

בדברי ההסבר של הצעת החוק נכתב כי חוק החולה הנוטה למות מכיר בעובדה שאפשר לשמר, באמצעים מלאכותיים, את חייהם של חולים במחלות חשוכות מרפא מעבר לגבול הטבעי של אותן מחלות. יכולת טכנית זו דנה את החולים לייסורים מתמידים, פיזיים ונפשיים, כשהיא מאריכה את תהליך הגסיסה ללא כל תקווה או תוחלת. החוק מכבד את זכות החולה על גופו, ועל כן מאפשר לרופאים לקבל את בקשתו של חולה הנוטה למות שלא להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. כך, החוק מתיר לרופאים, שלא לחבר, או שלא לחדש חיבור של חולה כזה למכשיר הנשמה, ובלבד שנקבע כי הוא אכן מתייסר במחלה חשוכת מרפא, כי אכן ימיו ספורים וכי נתן את בקשתו מתוך צלילות הדעת והמחשבה.

מדינת אורגון - חלוצה

הבסיס להצעת החוק נשען על חוק אמריקאי, ממדינת אורגון, שהייתה הראשונה בעולם להתמודד כך עם הסוגיה. החוק נכנס לתוקף ב-1998 ומתיר מוות בסיוע רופא (Physician Assisted Death) לבוגר מעל גיל 18, החולה במחלה חשוכת מרפא ונוטה למות. החולה רשאי לבקש מהרופא שלו "מרשם ממית", כשאת הבקשה אמורים לאשר שני רופאים שיוודאו כי אכן מדובר במחלה סופנית וחשוכת מרפא, כי החולה סובל סבל רב, וכי תוחלת חייו לכל היותר היא שישה חודשים. הרופאים גם נדרשים לקבוע שהבקשה ניתנה מתוך צלילות הדעת, וכי החולה אינו בדיכאון. ב-2008 התקבלו חוקים דומים במדינת וושינגטון וב-2013 במדינת וורמונט.

חשוב להבחין כי החוק מחייב את החולה לקחת את התרופה בעצמו, ואוסר על הרופא לתת אותה לחולה בכל צורה שהיא. זאת בשונה ממספר מדינות אירופאיות כגון הולנד, בלגיה, שווייץ ושוודיה שם החוק מתיר לרופא לתת לחולה את התרופה הממיתה - המתת חסד פעילה.

מאז 1998 מפרסמת אורגון דוח שנתי גלוי על יישום החוק בפועל לפיו במשך 14 שנה, עד שנת 2012 כ-1050 מרשמים ניתנו בחסות החוק, מתוכם כ-673 הסתיימו בנטילת המרשם ובמוות של החולה. בממוצע לאורך שנים אלו, מספר המרשמים הניתנים בכל שנה לאוכלוסיית המדינה, המונה כ-7 מיליון נפש, הוא כ-70, כשהגיל הממוצע של המתים היה 74. רובם היו לבנים, מחציתם בעלי השכלה גבוהה ורובם היו חולי סרטן או חולים במחלת ניוון שרירים. כמעט כולם מתו בביתם, תוך שהם מקבלים טיפול המתמקד בשיכוך סימפטומים של המחלה, יותר מאשר ניסיון לעצרה.

הרופאים מתנגדים

ממכתב ששלח ד"ר ליאוניד אידלמן לשרת הבריאות גרמן עולה כי הר"י מתנגדת להצעת החוק מטעמים אתיים "תפקידנו המקצועי והחברתי הינו להבריא חולים, ואם לא ניתן אז להקל על סבלם ככל שאפשר... אף שאנו מבינים וחשים אמפטיה כנה כלפי סבלם הקשה של החולים הסופניים ובני משפחותיהם, אין זה מתפקידו של הרופא לסייע בידי חולה סופני לסיים את חייו בדרך שאיננה טבעית. לא חונכנו לזה, ואיננו מחנכים כך את דור העתיד של הקהילייה הרפואית בישראל. מקצוע הרפואה והרופאים זוכים לאמון רב מהציבור בזכות משימתנו היומיומית להציל חיים. אמון זה עשוי להיפגע משמעותית אם חלילה יהיה רופא שיעסוק בהמתה".

עוד מציין אילדמן במכתבו כי "לצד התנגדותנו העקרונית למתן מרשם ממית, קיים החשש כי מתן האפשרות לסיים את החיים בהתאבדות יפגע בהשקעה בטיפול התומך ויהפוך אותו לדבר שולי וזניח. תהליך מסוכן זה עלול לפגוע בחולים סופניים רבים אשר לא מעוניינים לסיים את חייהם באמצעות מרשם ממית. לכן, אנו רואים חשיבות רבה בקידום הטיפול התומך במצבים של מחלות סופניות גם בישראל".

בואו לדבר על זה בפורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם.