עישון: הבנת הסיבות ודרכי הטיפול - חלק א'

סמוך למקום בו אני מתאמן, ישנו קיוסק, 'פיצוציה', עמוס כל טוב. כשאימון הקראטה מסתיים אני נוהג ללכת לשם, ולקנות לי משהו לשתות (ואולי איזה חטיף). לפני מספר ימים, בעודי בפיצוציה, נכנס למקום בחור גדול, ובינו לבין המוכר התפתח הדיון הבא:

מוכר: (מושיט את ידו לעמודת חפיסות הסיגריות ומתכוון לשלוף משם חפיסה) איפה נעלמת לנו תגיד?
בחור גדול: זהו, אני כבר לא צריך אתכם. נגמלתי.
מוכר: (ידו נסוגה מעמודת החפיסות, מחייך חיוך עקום) מה נגמלת. מסיגריות?!
בחור גדול: כן, מסיגריות! כבר חודש ו-10 ימים אני לא נוגע בזה"

לאחר מכן נשמעו מספר לאאאא-וואללה טקסיים, ואז החלטתי להתערב, מתוך סקרנות.

אני: "אפשר לשאול איך נגמלת?"
רציתי לדעת אם הוא לקח את הזריקה, אם הוא לועס מסטיקי ניקוטין, אם יש לו מדבקה על עורו, או אם בחר בשיטה האלטרנטיבית, דיקור בגוף או באוזן. תשובתו הפתיעה ולא הפתיעה אותי: הבחור הגדול אמר לי, עיניו פעורות, "החלטתי. זה הכול פסיכולוגיה. אמרתי די אז די".

המוכר, שרגיל להיות במרכז הזירה שלו, שלף לי את הסיפור הבא: "הוא צודק, זה. אני, תשאל את כולם (עדת מעריצים כבר התגודדה סביבנו), מעשן כמו תחנת רכבת (הנהונים מהקהל). פעם לפני איזה שנה וחצי הרגשתי מאוד לא טוב. הזמנתי הנה רופא. הרופא בא, בדק, ואמר לי שהמנורה האדומה אצלי נדלקה. אם אני נוגע בעוד סיגריה אחת הלך עליי. ככה אמר. הוא גם שלח אותי לעשות בדיקות, והלך. אני, מהפחד, התמלאתי גועל כזה, שלא נגעתי יותר בסיגריה. ככה, בבת אחת, הפסקתי לעשן טוטאל."

ומכיוון שלא שאלתי 'אז מה קרה?', הוא המשיך: "אז מה
קרה אתה שואל? הלכתי לעשות את הבדיקות, והבדיקות יצאו בסדר גמור. חזרתי לעשן אינסטאנט".

זוגתי שתחיה, עישנה לפני שנפגשנו. המהירות והאלגנטיות בהן חדלה לעשן ממלאות הערצה. גם כאן, היה מרכיב של החלטה. החלטה נחושה. לא היו תופעות לוואי, לא עלייה במשקל, לא כלום. רק הרגשה טובה, וריח טוב.

אני חושב על אחי ואחיותיי המעשנים. לכודים בהרגל קטלני, יקר ומצחין. בחלום של ניקוטין. ואני יודע בוודאות גמורה רק רצון איתן ונחוש יחלץ אותם. שום טכניקה חיצונית, שום ספר, חבר, קבוצת תמיכה, זריקה, מדבקה, מחט סינית וכו', לא ישנו דבר, אם הרצון הפנימי אינו מגובש, אם משהו בפנים לא מתעורר ואומר זהו. אני רוצה את הבריאות שלי בחזרה.

באחד מכתביו של אושו, המורה הרוחני השנוי במחלוקת, הוא מדבר על העישון ועל הפסקת העישון. להפסיק לעשן סתם כך, הוא אומר, פותר את הסימפטום, אבל לא את שורש הבעיה. אם תפסיק לעשן כך סתם, תתחיל לאכול. תכסוס את ציפורניך. תפצה את עצמך בהרגלים מזיקים אחרים. אנחנו מעשנים כי אנחנו צריכים לעשן. אבל מהו הצורך הזה בדיוק?

מעולם לא עישנתי. מעולם לא לקחתי שאכטה. עשן הסיגריות דוחה אותי וכך היה תמיד. איני מכיר אדם אחד שתגובתו הראשונית לסיגריה הייתה חיובית. העישון הוא הרגל נרכש אם כן, הרגל שבו אנו מתעלמים מתגובת הדחייה הטבעית של הגוף. אני מכיר מעשנים שאינם סובלים כשאנשים אחרים מעשנים לידם.

ההסבר שלי לעישון מבוסס על עקרונות הרפואה האוריינטלית. מבחינתי, עישון הוא פיתרון זמין, נוח ומיידי, לתמיכה-לכאורה במערכות הגוף. באופן פרדוכסלי, אנחנו מעשנים בניסיון להבריא.

אחד המשפטים הראשונים שלמדתי לשנן כסטודנט לרפואה סינית היה: תנועה = בריאות, חסימה = מחלה, עצירה = מוות.

על רגל אחת, טוענת רפואת המזרח האנרגטית, שגוף בריא זקוק לשני מדדים:
1. רמת אנרגיה נאותה
2. שטף אנרגטי יציב ומתואם.

אני רוצה להתייחס למדד השני. את האנרגיה, כוח החיים, ניתן להבין גם כשילוב בין דם, חמצן, הולכה עצבית וכו', בגופנו. הגישה המערבית נוטה לחלק ולמדר: הורמון, מרווח סינפתי, המוגלובין. הגישה המזרחית נוטה להכליל, ברמת המכנה המשותף או הכותרת, והיא קוראת לזה אנרגיה. אגב, המונח המדויק בספרות הסינית הוא נשימה (QI). חשוב לי להדגיש את ההקבלה, כיוון שיש הגיון בריא בתפיסה שבריאותנו תלויה בזרימה תוך-גופית נאותה ושוטפת. אם נחשוב על מחלות לב, הן נגרמות כתוצאה מסתימה בצינורות הדם, כלומר עקב חסימות חלקיות המעיקות על מחזור הדם השופע. אם נחשוב על שיתוקים, הקרנות, נימולים ושאר תופעות נוירולוגיות, הן נגרמות עקב חסימה (חלקית או מלאה) בהולכה העצבית. כולנו יודעים שגפה שתיקשר בעזרת חוסם עורקים תימק תוך זמן קצר. ויתכן שהדוגמה הברורה מכל תהיה תוצאתו של חנק: חסימת זרימת האוויר לגוף או מחוצה לו.

הדוגמאות שנתתי הן דרמטיות. אבל גם ברמה התאית מתרחשים תהליכים של זרימה, של שינויי מתח חשמלי, פליטת פסולת, ספיגת חומרי מזון. כשהזרימה הזו פוסקת, התא מת.

בשפת היום יום הישראלית יש ביטויים רבים התומכים בתפיסה הסינית, שזרימה חיונית לא רק לתהליכים גופניים אלא גם לתהליכים נפשיים. לאדם מדוכדך או מתוסכל אומרים 'תזרום, אחי'. תזרום. כשאנו כועסים על מישהו שמקלקל לנו את המסיבה, נצרח עליו 'למה אתה כזה תקוע?!'.

הגוף והנפש הם ביטוייו השונים של שטף אנרגטי שהוא אנחנו.

פתגם סיני טוען: "אין כאב ללא חסימה, ואין חסימה ללא כאב". כאב הוא תחושה ברורה של מצוקה, ממנה אנחנו מנסים להימנע באופן אינסטינקטיבי. הכאב אינו מכיר בגבולות המלאכותיים שהצבנו: הוא מייסר אותנו גופנית ונפשית באותה היעילות. ומכיוון שחסימה יוצרת כאב, אנחנו מגיבים אוטומטית להסרת החסימה. האמצעים, כך נדמה לנו, מקדשים את המטרה.

הרפואה האוריינטלית גורסת, שבגוף האדם קיימות מערכות שונות, שתפקידן לאבטח ולווסת את זרימת האנרגיה התקינה בגוף. המערכת העיקרית מיוחסת לכבד. הכבד אחראי על זרימתם החופשית של דם, אנרגיה ורגשות.

כשהדם נתקע, נחוש כאב פיזי חריף
כשהצ'י נתקע, נחוש אי נוחות פיזית
כשהרגשות נתקעים, נתנסה באחד או יותר ממגוון מצבי הרוח הרעים: דכדוך, תסכול, מועקה, חרדה, עצבנות, אי שקט... ואפשר להמשיך.

אז מה לכל זה ולסיגריות?

החיים המודרניים גובים מחיר כבד. זה ג'ונגל שם בחוץ, וזה ג'ונגל כאן בפנים. לימודים, צבא, קריירה, יחסים, משפחה, אנחנו מעורבים בתחומים רבים, בבת אחת, וכל צד תובעני. מהר מאוד, לעיתים כבר בגיל הבגרות, האדם הקטן מוצא את עצמו מתוח ועצבני. וזה לא הופך קל יותר כשאנו מתבגרים. החברה שלנו מעריכה הישגים ומהירות. אם תנוח, תאחר את הרכבת! אם תרפה, מישהו ישיג אותך! למרות שכל אחד יסכים שאיזון הוא דבר חשוב, המציאות מכתיבה לנו לרוץ כמו משוגעים. לעבוד יותר, לישון פחות, לאכול מהר, לעקוף בתור. וכדי שלא נרגיש שיצאנו פראיירים, בלילה, סחוטים מעוד יום עבודה מתיש, אנחנו יוצאים לבלות.

חיים לא מאוזנים משבשים את מערכות גופנו וזה כולל את כולנו, גם את עבדכם הנאמן. זו אכן מציאות בלתי ניתנת לשינוי לאלה שבחרו לגור בכרך הגדול, ישראל, שנות האלפיים. ואני לא מעז להזכיר פה פיגועים, תאונות, ואבטלה, שלא מוסיפים במיוחד לאווירה הכללית.

אז אנחנו מרגישים רע עם מה שקורה סביבנו. הכבד שלנו אינו מצליח להזרים את הרגשות באופן תקין, מאחר והוא מופצץ במינוני רגש קיצוניים (פחד, שנאה, קנאה וכו'). אנרגיית החיים שלנו נתקעת. ברפואה הסינית זהו סינדרום מוגדר המכונה חסימת אנרגיית הכבד, liver qi stagnation. אף יצור חי אינו אוהב להישאר במצב הזה. אנו מחפשים פיתרון. ובתרבות התכל'ס, אנחנו מחפשים פיתרון מיידי.

ישנן דרכים רבות להניע אנרגיות תקועות, לפתוח חסימות גופניות ונפשיות. רובן נשמעות כמו קללה: הרפיה, מדיטציה, טאי צ'י, שיאצו, חשיבה חיובית, נשימות... אלה טכניקות ודרכי חיים הדורשות התמסרות, אמונה, תקווה ונחישות. מה לנו ולכל זה?!

אם מישהו היה ממציא איזה כדור פלא, או שיקוי קסמים, שיזרים אותנו כשאנחנו נתקעים... וואו, איזו פנזטיה נהדרת. פנטזיה? מה פתאום! גבירותיי ורבותיי, קבלו בבקשה את שלושת המוסקטרים, חברים לעת צרה שיצילו אתכם מעצמכם:

סיגריות, קפה ואלכוהול.

שלושת הסמים האלה יכולים לעשות דבר אחד באופן ברור ומיידי להניע צ'י.
המעיים שלך צריכים קביים כדי לנוע? עשן סיגריה!
אתה עייף, מרוט ועצבני?לגום קפה!
שוב התאבנת במפגש חברתי? שתה אלכוהול!

אנחנו מעשנים כדי להזרים את האנרגיה בגופנו. אלא שלחומר המזרים יש גם תופעות לוואי מצטברות. הוא נוטה לנזרים אותנו למוות.

ההסבר האוריינטלי להתמכרות לסיגריות הוא שהעישון מעניק לנו שמץ מתחושת הזרימה הנורמאלית, שאבדה לנו. הסיגריה היא חומר מניע-צ'י. אנחנו מזהים את החוויה שמעניק לנו העישון כברירת המחדל, ושואפים לחזור עליה כל אימת שהצ'י בגופנו נתקע.

יש הבדל מהותי בין השימוש בסמים קלים לקשים. סיגריות, קפאין, אלכוהול וסוכר לבן הם כולם דוגמאות לסמים קלים. הרואין וטריפ הם דוגמאות לסמים קשים. סם קל הוא סם המשחזר תחושת בריאות נורמאלית. סם קשה הוא סם המעניק תחושות-על, של אופוריה ויכולות יוצאות דופן.

עד עכשיו הבנו שעישון סיגריות בא לפצות על חסימות אנרגטיות בגוף.
חסימות אלה נובעות מאורח חיים דוחק ובלתי מאוזן.
החסימות מתבטאות בתחושה נפשית וגופנית רעה.
פתרונות בריאים כמו יצירת אורח חיים מאוזן יותר, פעילות גופנית מתונה, קבלת טיפולים אנרגטיים וכו', אינם נתפסים כמציאותיים או כרצויים עבור מרבית המעשנים. חלקם לא יודעים כלל שהם מהווים אלטרנטיבה למצבם.
נטילת הרגל העישון כשלעצמו אינה פותרת את הבעיה שגרמה לאדם להתחיל לעשן.
מצד שני, הפסקת העישון מצילה חיים.

הרפואה האוריינטלית טוענת שכל האיברים מנהלים ביניהם אינטראקציה של הזנה ובקרה הדדית (Wu Xing, תיאורית 5 האלמנטים). מבלי להיכנס לעובי הקורה, אנסה להסביר את מעורבותם של האיברים הפנימיים בהקשר לעישון סיגריות.

הכבד
--------
כזכור, מערכת הנעת הצ'י העיקרית בגוף שייך לאלמנט העץ. מים מזינים את העץ, ואש ניזונה ממנו. הכליות שייכות לאלמנט המים והלב שייך לאלמנט האש. לכן נוכל לומר שהכליות הן האימא של הכבד והכבד הוא האימא של הלב. הרצף הוא מים-עץ-אש. המתכת מבקרת את העץ, כמו מזמרה השומרת על צמחיית הגן שלא תגדל פרא. הריאות והמעי הגס שייכים לאלמנט המתכת.

ראשית יש לזכור שאיברים אלה ניזוקים פיזיולוגית כתוצאה מעישון כבד.

מ ת כ ת
------------
האיבר הראשון הניזוק מהעישון הוא כמובן הריאות. הריאות שייכות לאלמנט המתכת. המרכיב הנפשי הגלום בריאות מכונה פו (po). הפו מזוהה עם אינסטינקטים, חושים והישרדות. במידה מסוימת, זהו הפו המתריע בפנינו מפני נזקי העישון (ומציף אותנו בתחושות דחייה כשאנו מתנסים בכך לראשונה), אך יתכן שמאוחר יותר זהו הפו המונע מהשכל הישר פשוט להפסיק לעשן, בכך שהוא משדר לנו באופן לא מדוע שבלי סיגריות לא נשרוד אפילו יום אחד...

במאמר מתוך הז'ורנל לרפואה סינית מס' 49, ספטמבר 95', טוענים הכותבים ליי ליסחואנג ושיאו פיי, שעישון הוא סוג של גירוי לא רצוי לגוף האדם, גירוי שהגוף ה?רגיל את עצמו אליו עקב השפעתו ארוכת הטווח של עשן הסיגריות. הם מגדירים 'סביבה פנימית חדשה', שהיא מצב לא נורמאלי המתבטא בעיקר כתפקוד לקוי של המערכת האנדוקרינית ושל מערכת העצבים. מטרת הטיפול שהם מציעים מתמקדת בויסות מערכות אלה. בראייה הסינית, ניתן להבין אותן כהיבטים של פ?ו?, האחראי על הדחפים, האינסטינקטים וההישרדות. הפו נפגע. מופרע. מתעוות. ידוע ברפואה הסינית שרגש הצער והאבל מזוהה עם אלמנט המתכת ועם הריאות בעיקר. בקרב מעשנים רבים שניסו להיגמל מההרגל, התעוררה תחושה חזקה, לעיתים קשה מנשוא, של אובדן. כאילו משהו יקר, חיוני, נלקח מהם.

רפואת המזרח מאמינה שהריאות אחראיות על מצבו של העור. זהו ההסבר להזדקנותו המוחשת של עור הגוף והפנים כחלק מנזקי העישון.

מ י ם ו ע ץ
-------------------
אלמנט המתכת (ריאה) הוא זה המזין את אלמנט המים (כליה). אם המתכת נפגעה כתוצאה מהעישון, המים יחלשו עקב כך.

כאמור, העישון תומך כביכול בכבד (עץ). צריכה ארוכת טווח של סיגריות גורמת למערכת זו להישען פחות על ההזנה שהיא מקבלת מהכליה (מים). הקשר ההדוק בין המים לעץ מתערער. חישבו על המשפט 'עץ שתול על פלגי מים'. על פלגי מים, ולא על נחילי ניקוטין. הכליות מורעבות גם כך מוסיפות להיחלש עקב חוסר פעילות אנרגטית זו. המרכיב הנפשי הגלום בכליות מכונה ז'י (zhi), כוח הרצון. כשכוח הרצון נחלש קשה מאוד להתנתק מהרגלים.

אם ניזכר בסיפור מהפיצוציה, המוכר סיפר לי שהפסיק לעשן חד משמעית ברגע שנתקף פחד אמיתי שחייו בסכנה. הוא חזר לעשן חד משמעית ברגע שהפחד סר ממנו עם קבלת תוצאות הבדיקות. הפחד שייך לכליות ולאלמנט המים. ביכולתו לעורר את הרצון, הז'י. אולם בסביבה שאינה תומכת, הפחד רק מערער ומחליש את הכליות עוד יותר. זהו אמצעי טיפולי מפוקפק.

רפואת המזרח מאמינה שהכליות אחראיות על מצבן של השיניים. הצהבתן וקמילתן של השיניים מהוות מבחינתנו עדות לנזק הפנימי הנגרם לכליות עם הזמן, עקב עישון הסיגריות.

המרכיב הנפשי הגלום בכבד מכונה חון (hun), וניתן לכנותו גם אסרטיביות. ללא תמיכה אנרגטית מהכליות, נפגע החון. נחישותו של האדם נפגמת, כמו גם יכולתו לנתח ולהעריך את מצבו, להתבונן אל תוך תוכו ולהציב לעצמו תוכנית פעולה הגיונית.

רפואת המזרח מאמינה שהכבד אחראי על מצבן של הציפורניים. הצהבתן וקמילתן של הציפורניים מהוות מבחינתנו עדות לנזק הפנימי הנגרם לכבד, עקב העישון.

א ש
----------
כשאלמנט העץ מאוזן, האש מוזנת כראוי. בהתחלה, כשהמעשן גורם לכבד שלו לנוע ולהניע אנרגיה בצורה טובה יותר, חווה הלב משכן התודעה (שן, shen) תחושת רווחה. אולם ראינו שלאורך זמן מחליש העישון את אלמנט המים. אלמנט המים חיוני לאיזונו של אלמנט האש. כשהמים חלשים (כליה), האש מתלקחת (לב). כשהלב מתחמם יתר על המידה (כמו מנוע מכונית בהיעדר כמות מים מספקת במערכת), הנפש והתודעה נעשות קופצניות וחסרות מנוח. נוצר כאן מעגל קסמים. העישון, שנועד מלכתחילה להקל על מצוקת הגוף והנפש, מעודד כעת את תחושת הדחק. ומה יעשה המעשן? ידליק סיגריה כמובן.

א ד מ ה
---------------
אלמנט האדמה נתפס כמרכז השליו המאפשר את שאר התהליכים. הוא מזוהה עם מערכת העיכול וההתמרה, הטחול והקיבה. אלמנט העץ מבקר את האדמה. זו הסיבה שנגמלים רבים חווים שיבוש בהרגלי האכילה שלהם כשהם מפסיקים לעשן: לתקופת מה הכבד אינו מתפקד כראוי בלי ה'דלק' שלו, והפיקוח על הקיבה מוסר חלקית. זוהי תיאוריה חופפת לתפיסה המקובלת שהאכילה המרובה היא פיצוי אוראלי-או-אחר על הפסקת העישון.

רפואת המזרח מאמינה שהטחול אחראי על חוש הטעם. הפגיעה בחדותו של חוש זה מהווה מבחינתנו עדות לנזק הפנימי הנגרם לטחול מהסיגריות.

אלה הם חלק מהמרכיבים המשתבשים בהשפעת העישון.

בחלק הבא של הכתבה, אחרי כל זה: איך מטפלים? מספר שיטות טיפול מרתקות, והמשך תובנות

בואו לדבר על כך בפורום רפואה משלימה

* אורי אלישר הוא מומחה לרפואה סינית, מנהל מגמת שיאצו במכללת מדיסין לרפואה משלימה - ליצירת קשר: לחצו כאן
טלפון נייד: 0545-336-989