מכורים לניקוטין? תשכחו מזה

נתונים עדכניים מדו"ח משרד הבריאות על העישון בישראל לשנים 2003-2004 מצביעים על כך שבקרב יהודים דווח על 28.7% המעשנים פחות יחסית לשנתיים הקודמות, זאת לעומת 30.6% מהנשים שדווחו על הפחתת עישון.

בסקר "ידע, עמדות והתנהגות" שערכו המרכז הלאומי לבקרת מחלות והמחלקה לחינוך וקידום בריאות בשנת 2002 במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל דיווחו 38.9% מהגברים היהודים המעשנים כי הם מתכוונים להפסיק במחצית השנה הקרובה. זאת, לעומת 34.8% מהיהודיות ו-45% מהגברים הערבים.

האגודה למלחמה בסרטן וארגון הבריאות העולמי, ה-WHO, ממליצים על גמילה מעישון בדרך של השתתפות בקבוצה טיפולית בהנחיית מומחה לגמילה, בשילוב תחליפי ניקוטין, מדבקות או מסטיקים. בשנת 2000 אושרה לשימוש במדינת ישראל תרופה לגמילה מעישון בשם זייבאן. אישור רופא משפחה נדרש טרם נטילת התרופה.

האגודה למלחמה בסרטן מציעה למעשנים מקרב הציבור הרחב, סדנאות טיפוליות שבהן דרכים שונות להתמודדות עם תהליך הגמילה מהעישון. הסדנאות מבוססות על גישה התנהגותית, המאפשרת גמילה הדרגתית מהתמכרות לניקוטין, שינוי הרגלים והפסקת העישון תוך אימוץ כלי התמודדות חדשים ל"מצבים מזמיני סיגריה" ופיתוח מיומנויות להתמדה ארוכת טווח. ניתן לשלב סדנאות טיפול תרופתי בהפניה מרופא המשפחה. הסדנאות מסובסדות על ידי האגודה למלחמה בסרטן ומתקיימות במספר ערים בארץ.

במהלך הסדנא לומדים המשתתפים מהן נקודות התורפה ומהם המצבים המסוכנים המעוררים צורך בעישון, מתמודדים עם פיתוי לעשן ולומדים התנהגותיות חלופיות לשבירת ההרגל. במהלך הסדנא נבדק הצורך הייחודי של כל משתתף להסתייע בטיפול תרופתי. בתיאום עם רופא המשפחה ובהשגחת מנחה הסדנא, מקבלים המשתתפים תרופות מתאימות, או תחליפי ניקוטין. את הסדנאות מנחים אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי שעברו הכשרה מיוחדת ומלווים את הנגמלים גם לאחר סיום התהליך. בכל סדנא משתתפים כ-15 איש והיא כוללת סדרה של 10 מפגשים בני כשעתיים כל אחד. המפגשים מתקיימים אחת לשבוע בשעות הערב.

ההכרה שהעישון מזיק, והרצון להשתחרר ממנו. בלי מוטיבציה חזקה קשה עד מאד להשתחרר מהרגל זה. הדרך לעורר מוטיבציה לגמילה מעישון משתנה בין מעשן למעשן, וקשורה לשאלה מה ירוויח המעשן מהויתור על ההרגל לעשן.

בשלב הראשון, סיכויים טובים להעלמות תופעות הלוואי של העישון: שיפור הכושר הגופני, חזרת התיאבון, שיפור חוש הטעם וריח, השתחררות הנשימה, הפסקת השיעול והקלת הלחץ בגיתית (בסינוסים) ובבית החזה, תחושת ערנות, וכמובן, צמצום הסיכויים ללקות במחלות חשוכות מרפא. לכך יש להוסיף את הסיפוק הנפשי שבהשתחררות משעבוד ואת החיסכון הכספי, שברוב המקרים אינו מבוטל.

הפסקת העישון כמוה כ"מבצע ניקיון" כללי - בגוף, בבית ובנשמה. זהו צעד דרמטי לסילוק השפעות הרעילות ממערכת העיכול וממערכת העצבים המרכזית. המפסיק לעשן, מרחיק מעצמו את הזוהמה ואת התלות בסיגריות, בטבק ובכלי העישון.

הפסקת העישון מביאה תועלת בכל שלב ובכל מקרה. בתוך שנתיים מתאריך הפסקת העישון יורד הסיכון לחלות בסרטן הריאה ב-80%. לריאות האדם יש כושר התחדשות והתנקות מופלא. אם לא נגרם להן נזק קבוע, מתחיל תהליך השיקום כמעט מיד עם הפסקת העישון. בדיקה ציטולוגית (של התאים) מראה, כי גוף מסוגל לפזר את קבוצות התאים הטרום-סרטניים שנוצרו עקב העישון, ורקמת הריאה חוזרת למצב תקין.

הסיכון לחלות המחלות לב, יורד שנה לאחר הפסקת העישון ב-50%, ובתוך 15 שנה, הסיכון היחסי של המעשן לשעבר למות ממחלת לב מתקרב לסיכון של מי שלא עישן כלל. כל זה בתנאי שלא נגרם, כאמור, נזק רב מדי לריאות, נזק שכבר אי אפשר לתקן.

לא בהכרח. תיתכן עלייה במשקל של 2-3 ק"ג, עקב שינויים בחילוף החומרים, אך גם אם עולים במשקל למשך תקופה מסוימת, חוזרים בדרך כלל למשקל הקודם אחרי תקופת הסתגלות. עליית-יתר במשקל נגרמת אך ורק עקב אכילת יתר, שהיא לעיתים תחליף לעישון, אולם רק במקרים בודדים הופכת הגמילה מסיגריות להתמכרות לאכילה. לכן, עם הפסקת העישון, רצוי לאכול בהתאם לעקרונות התזונה המומלצים ולעסוק בפעילות גופנית מבוקרת.

בצד אנשים רבים שלא מתגלים אצלם שום סימנים שליליים בעקבות הפסקת העישון ישנם אחרים המגלים סימנים כמו התגברות השיעול והליחה, עצבנות, קוצר נשימה, מועקה בחזה, הזעה, כאב ראש, עייפות, שינה לא שקטה וכדומה. אולם יש לזכור שסימנים אלה מעידים על תהליך החלמה ורובם נחלשים ימים אחדים אחרי תחילת הגמילה.

אין תשובה חד משמעית. יש להתאים את השיטה לאישיותו של המעשן. הניסיון הוכיח, כי המבקש להיגמל מעישון רצוי שיתחיל בצמצום הדרגתי של מספר הסיגריות שהוא נוהג לעשן. לשיטה זו יתרון פסיכולוגי ברור: מתן חיזוקים קטנים מגבירים את הביטחון העצמי. זוהי הכנה מצוינת לקראת הפסקת עישון מוחלטת.

אולם, מי שמתקשה להפסיק את העישון בהדרגה, רצוי שיקבע לו תאריך מוחלט להפסקת עישון. לקראת מועד זה יש לסלק את כלי העישון מן הבית וממקום העבודה ואף להכין מלאי של תחליפים זמניים: חטיפי ירקות, סוכריות דלות-קלוריות, גומי לעיסה וכדומה.

ראשית, יש להבהיר שהגמילה מורכבת ממספר תהליכים הקשורים לאופיו של המעשן וממאפייני התמכרותו. כאמור, ההתמכרות לעישון מורכבת מחלק פיזיולוגי ומחלק פסיכולוגי. אדם שהחל בתהליך גמילה מעישון יחוש בדרך כלל בימים הראשונים קושי פיזיולוגי גופו יחוש בחסרונו של סם הניקוטין ויצטרך ללמוד לתפקד בלעדיו. הוא עלול לחוש עצבנות יתר, מתח ולעיתים אף רעד קל.

תחליפי הניקוטין יכולים לעזור בהתמודדות עם תחושות אלו. במקביל לתחושות אלו, יחוש הנגמל השתוקקות לסיגריה, הנובעת מהזיקה ההתנהגותית שיצר בתקופת העישון בין פעולות יום יומיות לבין העישון, כמו למשל: סיגריה עם קפה, סיגריה בסיום כל ארוחה. שלב זה יכול להימשך בין שבועיים למספר חודשים.

חלק מהנגמלים חווים קושי גם בהתמודדות עם מטלות וקשיי ניהול שיגרה ללא העישון, הם מתארים הרגשה של הפרעות בתפקוד, וזאת עקב התלות הפסיכולוגית שפיתחו בעישון. כפי שהקדמנו ואמרנו, כל מעשן עובר את תהליך הגמילה באופן אחר, כאשר אחוז מסוים מעיד כי עבר את התהליך ללא כל קושי מרגע שקיבל את החלטה על הגמילה.

בישראל קיימים תחליפי ניקוטין בצורה של מסטיקים או מדבקות. מטרת תחליפים אלא היא לספק לאדם הנגמל מנות קצובות של ניקוטין במקום הניקוטין שנהג לקבל מעישון הסיגריות, ועל ידי כך, לעזור לו להתגבר על שלב הפיזיולוגי בגמילה. יש לשים לב כי השימוש בתחליפים מיועד לתקופה מוגבלת בלבד, במטרה להימנע מהתמכרות לתחליפי הניקוטין. הסתייגויות נוספות: מסוכן להשתמש בהם במקביל לעישון סיגריות, יש לקרוא את הוראות היצרן לפני השימוש בהם.

מחקרים מצביעים על כך שאנשים המשתתפים בחוגי גמילה מעישון, מכפילים את סיכוייהם להצליח בתהליך הגמילה, אם הם נעזרים בתחליפים אלו במהלך הגמילה. ניתן להשתמש בתחליפים גם בגמילה עצמאית או בגמילה במסגרות אחרות.

זייבאן היא תרופה הנמנית על משפחה של תרופות לגמילה מעישון. ייחודה טמון בפעולתה המושהית, המאפשרת טיפול הדרגתי בהתמכרות לניקוטין. התרופה קבלה את אישור ה- FDA בארה"ב לטיפול בגמילה למעשנים בשנת 1997. נטילת התרופה דורשת מרשם רופא.

התרופה אינה מכילה ניקוטין ואינה ממכרת. לזייבאן פעילות פרמקולוגית כפולה: מחד, היא ממתנת ומסדירה את הפעילות המוגברת במוח, בהשפעת הניקוטין, של האזור האחראי על הרגשת ההנאה והדחף לעשן, ומאידך, היא מחלישה את תסמיני הגמילה מהסם. תופעות כמו עליה בתיאבון, ירידה בכושר הריכוז, עליה בסף הרגישות והעצבנות, מצבי רוח דיכאוניים, הופעת חרדות וכדומה, נחלשות ואף נעלמות כליל.

מי שסובל ממחלות לב מומלץ שיפנה לרופא משפחה או לקרדיולוג להתייעצות טרם נטילת זייבאן. תופעות הלוואי האפשריות הן יובש בפה, נדודי שינה, סחרחורות ובחילה. לא כל מי שנוטל זייבאן סובל מהן, ועוצמתן משתנה מאדם לאדם.

ניתן להשתמש בתרופה לבדה או בשילוב עם תחליפי ניקוטין המופיעים בצורת מדבקות: מחקרים מצביעים על הימנעות מעישון בתום הטיפול בזייבאן בלבד (7-9 שבועות) בקרב 58% מהנוטלים אותה, ובקרב 65% מבין המשלבים בין נטילת זייבאן לשימוש במדבקות. להדרכה, לייעוץ אישי ולתמיכה של מומחים בנושא יש תפקיד חשוב בהצלחת התהליך. מומלץ לשלב את נטילת הזייבאן בסדנא טיפולית לגמילה מעישון, או בייעוץ אישי להפסקת העישון. מחקרים מראים כי גמילה המשלבת טיפול ושינוי פסיכולוגי/התנהגותי במקביל לשינוי פיזיולוגי המתקבל באמצעות הטיפול התרופתי היא גמילה מוצלחת.

את התרופה נוטלים, לפי הוראות רופא, פעם ביום, בבוקר, למשך 3-5 ימים, ואחריהם פעמיים ביום, בהפרש של 8 שעות בין טבליה לטבליה למשך עוד כ-8 שבועות. ניתן לעשן בזמן נטילת התרופה. ההחלטה על עיתוי הפסקת העישון נתונה בידי המעשן ובידי הגורם המספק לו תמיכה. הפסקת העישון צפויה להתרחש כ-7 עד 20 יום מתחילת נטילת התרופה.

התרופה אסורה למי שידוע כבעל רגישות לתרופה או לאחד ממרכיביה, למעשן שלא מלאו לו 18 שנה, למי שסובל מפרכוסים, למי שאובחנו אצלו הפרעות אכילה, למי שנוטל מעכבי MAO, לאישה הרה או מניקה, ולמי שמטופל בתכשיר אחר המכיל BUPROPION.

כאמור, מעשני המקטרת והסיגרים מסתכנים בסרטן הריאה רק במעט פחות בהשוואה למעשני סיגריות, ומסתכנים במידה דומה בפיתוח סרטן הפה, הגרון והלוע. אם כבר מחליטים להפסיק לעשן עדיף לחדול מעישון בכלל.

ישנם מסננים המעניקים למעשן הגנה מסוימת, בעיקר מן החלקיקים שבעשן. אולם חומרים כימיים רבים כמעט ואינם מושפעים מן הסינון. לכן, מעשן סיגריה עם פילטר חי באשליה שהוא מגן על עצמו, אך למעשה חשוף לסכנות כמעט באותה המידה כמו מעשני הסיגריות ללא מסנן.

מסקר של משרד הבריאות שפורסם בשנת 1999 עולה ש-68% מהגברים המעשנים מנסים להפסיק לעשן, 12% מהם מצליחים להפסיק למשך שנה או יותר. לעומת זאת, 44% מנשים מעשנות מנסות להיגמל ו-8% מהן מצליחות להפסיק לעשן למשך שנה או יותר.

עפ"י סקר של משרד הבריאות, קיימות מספר סיבות לכישלון: כשליש (32%) מהנגמלים המנסים לחדול מעישון אומרים כי חזרו לעשן בשל קשיים פיזיים כמו עצבנות, חוסר ריכוז, נדודי שינה, וכד' (תסמונת גמילה), רבע (25%) חזרו לעשן בשל "פיתויים" בסביבה (הרגל התניה), 15% חזרו לעשן עקב סיבות המצביעות על תלות פסיכולוגית (מצבי רוח, מצבים נפשיים), 15% בשל איבוד הנאה, 8% בשל השמנה (בעיקר נשים), ו- 11% ללא סיבה מיוחדת.

בסקר מ-1991 נראה כי גוברת חשיפתם של המעשנים לגורם חברתי כלשהו המנסה להשפיע עליהם להפסיק לעשן: 63% היו חשופים למישהו שניסה להשפיע עליהם ורק מיעוט 13%, נחשפו להשפעתו של הרופא. מן הראוי לשים לב, כי מעשנים שלא רוצים להיגמל מדווחים פחות מאלה שרוצים להיגמל על השפעה כלשהי זאת בין אם התנסו בעבר בניסיונות גמילה ובין אם לא. אולם אלה שעשו כבר ניסיונות גמילה היו חשופים לגורם חברתי משפיע כלשהו יותר מאלה שלא ניסו להיגמל. מעניין לציין, כי נתוני ארגון בריאות העולמי מראים שהרופא הבודק האם המטופל מעשן ("האם אתה מעשן?") ומקדיש מעט זמן לכך במהלך הבדיקה, מוביל לשיעור הפסקת עישון בקרב 10%-5% מהמטופלים המעשנים.

חזרה לעישון אינה מצריכה לגרום לאדם הרגשה תבוסה. כל הפסקת עישון, ולו לפרק זמן קצר, יש בה יתרון. כפי שכבר נאמר, לריאות האנושיות יש יכולת התחדשות ושיקום מפליאה, וכל הפסקה בהרעלתן היא רק לטובה. נוסף לכך כל יום שחולף ללא עישון מגביר את סיכויי הגמילה המוחלטת. העובדה שאנשים מצליחים להפסיק לעשן יש בה משום הוכחה כי הגמילה אפשרית.

מתוך הסקר של 1991 עולה שכרבע (21%) מבין המעשנים שנכשלו בניסיון ההפסקה רוצים להפסיק לעשן וימשיכו לעשות מאמצים גם בעתיד. 34% מאלה שניסו בעבר רוצים להמשיך ולנסות, אך עדיין לא גיבשו עמדה באיזו דרך.

בואו לדבר על זה בפורום גמילה מעישון.

לחלק א' של הכתבה - לחצו כאן.