הזעת יתר: לא חייבים לסבול

הזעה היא פעולה אוטומטית של הגוף, הנחוצה לקירור הגוף, ורבים מצליחים להתמודד עמה בקלות, באמצעות שמירה על היגיינה ושימוש בדיאודורנט. אך מה קורה במקרים של הזעת יתר המלווה, לא פעם, ברגעי מבוכה בחברה? ד"ר נועם חי, מומחה בכירורגיה פלסטית ועוסק ברפואה אסתטית, עונה על שאלותינו בנושא התופעה המטרידה.

מהי הזעת יתר?

זהו מצב שבו באזור מסוים בגוף יש הזעה מוגברת. מצב זה מכונה הזעת יתר ממוקדת (פוקלית), ובמהלכו ההזעה מוגברת במידה רבה שאינה תואמת בדרגתה למידת ההזעה באזורי גוף אחרים. הזעת יתר אינה קשורה בהכרח עם פעילות גופנית, ויכולה להתרחש גם בחורף, גם במזגן וגם לאחר מקלחת. יש קשר בין הזעת יתר לבין מתח חרדה ומצבי לחץ או דחק, שבהם מערכת העצבים הסימפתטית פועלת ביתר שאת, וגורמת להזעה מוגברת. לפעמים הזיעה הזאת נחווית כזיעה קרה, מאחר שלא מדובר בהזעה על רקע פעילות גופנית, שמטרתה לקרר את הגוף שהתחמם מהפעילות. התופעה נפוצה למדי, ובערך כ-10% מהאוכלוסייה סובלים מהבעיה בדרגה כזו או אחרת.

באילו אזורים מופיעה הזעת יתר?

הזעת יתר שכיחה בעיקר בבתי השחי ובכפות הידיים. מקומות נוספים הם כפות הרגליים, המצח והקרקפת, הגב, השכמות ובין הישבנים.

האם הקיץ מגביר את הנטייה להזעת יתר?

הזעה באופן כללי שכיחה יותר במדינות חמות. גם הזעת יתר מושפעת מהאקלים החיצוני, ועל כן, שכיחה לרוב במדינות חמות, למרות שכתופעה איננה שונה באחוזים ממדינות אירופה הקרות. התופעה בולטת בעיקר במדינות ובעונות השנה שבהן אנו לבושים בביגוד חד שכבתי קצר וצמוד, וכשאין שכבות נוספות המכסות מעל ומסתירות את עיגולי הזיעה בבתי השחי.

כיצד מפריעה התופעה של הזעת יתר לסובלים ממנה?

הזעת יתר איננה נושאת השלכות רפואיות חמורות, אך היא מטרידה ונחווית כבעיה קשה בקרב הסובלים ממנה. לבעיה זו יש השלכות אסתטיות, חברתיות, רגשיות-נפשיות והיא משפיעה על התפקוד של הסובלים ממנה. כך, למשל, מי שסובל מהזעה מוגברת בכפות הידיים חווה בשל כך קשיים רבים. רבים מהמטופלים מדווחים על פגיעה בביטחון העצמי, נטייה להסתגרות, מבוכה חברתית, הימנעות מלחיצת יד או ניגוב היד לפני הלחיצה. לעתים החרדה הנובעת מהידיעה שעוד מעט אצטרך ללחוץ יד למישהו מעוררת בעצמה הזעת יתר, והופכת לסוג של נבואה המגשימה את עצמה. במצבים חמורים יותר יכול להיות קושי בכתיבה המתבטא בלחות ורטיבות של הנייר בעת הכתיבה עד כדי מריחת הדיו. התופעה מתגברת במבחנים עקב המתח והחרדה המתלווים להם.

מהן השלכותיה של הזעת יתר על איכות חיי הסובל ממנה?

הזעת יתר בבתי השחי גורמת למבוכה חברתית רבה וגורמת למגבלה משמעותית בסוג הלבוש. לרוב נוטים לבחור חולצות שחורות המסתירות טוב יותר את העיגולים הכהים בבתי השחי, אך לפעמים הזיעה המתייבשת יוצרת משקעי מלח הנראים ככתמים לבנים הבולטים יותר על גבי הרקע השחור. קיימת נטייה ללכת עם גופיות מאחר שהזיעה לא מצטברת בהן, ולהחליף חולצות בתדירות רבה. לפעמים יש צורך לשאת חולצה או שתיים להחלפה באמצע יום עבודה או לימודים.

כיצד ניתן לדעת אם אני סובל מהזעת יתר ולא מהזעה "רגילה" ברמה תקינה?

ישנם כמה מאפיינים בולטים ההופכים הזעה להזעת יתר המצריכה טיפול:

1. מידת הזעה חריגה.

2. הזעה שאינה קשורה בהכרח לאקלים חם או פעילות גופנית מאומצת.

3. מידת ההזעה באזור גוף מסוים, ובעיקר בבתי שחי
ובכפות הידיים, חריגה בהשוואה לאזורי גוף אחרים.

4. ההזעה מופיעה גם בחורף, גם אחרי מקלחת, גם במזגן.

5. ההזעה מתגברת במצבי מתח וחרדה הקשורים לעבודה ולימודים.

6. התופעה מטרידה מאוד ואין לה פתרון קל ופשוט כגון דיאודורנטים וספיד סטיק למיניהם.

כיצד ניתן לטפל בהזעת יתר?

הטיפולים מתחלקים לשתי קבוצות: שמרניים וכירורגיים. הטיפול השמרני היעיל והנפוץ ביותר הוא הזרקת בוטוקס או דיספורט. רעלן הבוטולינום מנתק את המערכת העצבית ומשתק את בלוטות הזיעה לפרק זמן מוצהר של עד חצי שנה (בפועל לפעמים אף יותר). הזרקות חוזרות יכולות לפעמים לתת מענה אף ארוך טווח יותר. הטיפול אורך מספר דקות, ובמהלכו מוזרק הבוטולינום במספר נקודות בבית השחי. הטיפול לרוב אינו כואב ותוך מספר ימים מקבלים יובש באזור ההזרקה. ניתן להזריק גם בכפות הידיים, אך שם ההזרקה כואבת יותר. ניתן לאלחש חלקית על ידי שימוש באמבטיית קרח המקררת את כפות הידיים טרם ההזרקה. במצבים נדירים, הטיפול הופך ללא יעיל (אם נוצרים נוגדנים מנטרלים)".

אילו פתרונות כירורגיים קיימים?

"הטיפול הכירורגי כולל שני סוגים עיקריים של ניתוחים. כטיפול בלעדי להזעת יתר בכפות הידיים, ניתוח הבחירה הוא צריבה או ניתוק של שרשרת העצבים הסימפתטית המצויה משני צדי עמוד השדרה. מדובר בניתוח זעיר פולשני הנעשה בעזרת מצלמה זעירה בשיטה תורקוסקופית (לפרוסקופיה של בית החזה). מעבר לסיכונים הכרוכים בניתוח פולשני לחזה תופעת הלוואי העיקרית היא הזעת יתר מפצה, הנובעת משינוי בעוצמת האות העצבי באזורי גוף אחרים. התופעה מופיעה לרוב בגב, בשכמות ובישבנים, ועשויה להיות מגבילה אף יותר מהזעת היתר הראשונית שהובילה לביצוע הניתוח. הטיפול הזה יעיל גם להזעת יתר בבתי השחי.

מהו הטיפול הכירורגי להזעת יתר בבית השחי?

הטיפול הניתוחי הנפוץ והיעיל ביותר כיום להזעת יתר בבתי השחי כולל גירוד ושאיבה של בלוטות הזיעה. הניתוח מתבצע לרוב בהרדמה מלאה, אך ניתן לבצעו גם בהרדמה מקומית. במהלכו, לאחר הזרקת תמיסה מאלחשת לבתי השחי, מבוצעת שאיבה שטחית דרך נקבים זעירים בדומה לשאיבת שומן, אך מטרתה לשאוב את בלוטות הזיעה ולהפריד את העור. בהמשך משתמשים בקשית זעירה המסתובבת במהירות הלוך ושוב ומכרסמת את העור, מדקקת אותו ומסירה ממנו בשאיבה את בלוטות הזיעה. בסוף הניתוח מצמידים בחזרה את העור בעזרת תפרים מיוחדים, בעזרת חבישה חיצונית ובעזרת נקזי ואקום זעירים שנשארים בבתי השחי למשך 3-4 ימים.

ההחלמה אורכת בממוצע שבוע וחצי עד שבועיים, והמגבלה העיקרית קשורה לתנועת הרמת ידיים כלומר תנועת "פתיחה" של בתי השחי. ואחוזי ההצלחה נעים סביב 85%-90%.

מהם הסיכונים הנלווים להליך זה?

סיכונים אפשריים הם דימום, הצטברות נוזלים (סרומה) הדורשת שאיבה, בעיות ריפוי פצע (בעיקר אצל מעשנים), הצטלקות והתקרחות אזורית בבתי השחי.

הסיכונים נדירים יחסית, באחוז קטן מהמקרים (5%-10%), קורה שהזעת היתר חוזרת בהדרגה לאזורים בהיקף בית השחי, תמיד בדרגה פחותה בהרבה מזו שקדמה לניתוח. במצבים אלה אפשר להשלים את הטיפול עם בוטוקס, או - במקרים נדירים - לבצע שוב את הניתוח. הניתוח מומלץ במצבים קשים של הזעת יתר בבתי השחי, כשטיפולים אחרים לא הועילו או הפסיקו להיות יעילים, או כשמבקשים להשיג תוצאה ארוכת טווח וקבועה יותר.

בואו לדבר על זה בפורום כירורגיה פלסטית.