סרטן השד - יומן מלחמה: בדיקות ההדמיה

בבדיקות העזר הלא-פולשניות, כלומר הבדיקות הרפואיות שאינן מעורבות בניתוח, נועדו להוסיף מידע לכירורג הבודק ומהוות השלמה לבדיקת הרופא. "ארסנל הנשק" העומד לרשות הרופא הבודק כולל ממוגרפיה, אולטרסאונד (סונר), ובדיקת MRI, שהיא בדיקת תהודה מגנטית, ותרמוגרפיה. בכתבה זו נדון בבדיקות אלו איכותן ותועלתן.

בדיקה זו היא בדיקת רנטגן של השד, הבדיקה הוכנסה לשימוש לראשונה באמצע שנות השישים. הממוגרפיה היא בדיקת העזר העיקרית, היעילה והזולה לבדיקת השד, ומאז שנות השישים הפכה הבדיקה לכלי העזר העיקרי באבחון סרטן השד. הבדיקה התפתחה והשתכללה מבחינה טכנית וכמות הקרינה אליה נחשפת המטופלת כיום במהלך הבדיקה היא נמוכה.

חשוב לזכור כי בדיקת הממוגרפיה מהווה רק נידבך אחד במכלול הבדיקות הרפואיות והיא ואינה מחליפה בדיקת רופא. בדיקת הממוגרפיה נעשית בנשים מגיל 35 עד 40 והסיבה היא שמבנה השד בגיל צעיר אינו מאפשר פענוח טוב, ולכן בדיקת ממוגרפיה לנשים צעירות אינו יעיל.

עד לגיל 40 בנשים עם גורמי סיכון רגילים, הרופא מבצע בדיקת שד ומפנה באופן שגרתי לביצוע ממוגרפיה עם טופס הפניה בו הרופא מציין את ממצאיו הגופניים. הבדיקה עצמה עלולה להיות מלווה בחוסר נעימות, וזאת משום שהטכניקה בה מתבצע הצילום מחייבת השטחה של השד על שולחן הבדיקה. גם אם מצב זה אינו נעים ואף מכאיב לעיתים, חשוב לתת לרופא המפענח את מיטב התנאים לזיהוי שינויים בשד ומוטב לסבול אי-נעימות למספר דקות כדי לחסוך אי-נעימות גדולה יותר בעתיד.

מהימנות הבדיקה נובעת מהטכניקה הנכונה, איכות המכשור, וגם ניסיונו ומהימנותו של רופא הרנטגן המפענח את הצילום. הממוגרפיה המפוענחת על ידי רנטגנולוג מנוסה יכולה לאתר שינויים זעירים בשד העלולים להצביע על סרטן השד. הצילום יכול להצביע על הסתיידויות מיקרוסקופיות אשר המבנה שלהן אופייני לגידול שגודלו עדיין מקרוסקופי (הסתיידויות אלו מופיעות בשליש עד חצי ממקרי סרטן השד). הבדיקה הזו מאתרת כארבעים אחוז מהגידולים שלא ניתן למששם בבדיקה ידנית.


מהימנות הבדיקה נעה בין 80 ל-90 אחוזים, ויש לזכור כי אין להסתמך רק על בדיקת הממוגרפיה משום שהבדיקה עלולה "לפספס" גידול בשד מסיבות שונות. הסיבות יכולות להיות בעיות טכניות, שד גדול, מבנה סמיך של השד, פענוח מוטעה ולכן בין שישה ל- 10 אחוזים מהבדיקות, הבדיקה אינה מאתרת גידול בשד. בכ-10 אחוזים מהבדיקות, הפענוח מצביע על חשד לגידול אשר בדיעבד (לאחר ביופסיה) מתברר כשפיר (false positive), כלומר אבחנה חיובית שגויה.

בדיקת הסקר של נשים בריאות באמצעות הממוגרפיה הוכחה כיעילה ביותר והיא הפחיתה את התמותה מסרטן השד ביותר משליש (!) מהמקרים. ב-80 אחוזים מהנשים אשר אותרו בעזרת הממוגרפיה נמצא גידול במצב ראשוני ללא התפשטות הסרטן בגוף.

זהו אבחון יעיל יותר מאשר הבדיקה בידנית אשר בה יכול הרופא לאתר גידולים מגודל של אחד ס"מ ויותר, ואם כבר מצא הרופא גידול בגודל כזה , מתברר שבגופן של מחצית מנשים אלו בעת הניתוח נמצאו גרורות בבלוטות.

נתונים אלו גרמו עם השנים להתפתחות של מודעות, פרסום , והוראות בכל העולם לגבי הגילוי המוקדם של מחלת סרטן השד. האגודה למלחמה בסרטן ממליצה לכל הנשים מגיל 20 לבצע בדיקה עצמית, ומגיל 40 לעבור בדיקת ממוגרפיה כל שנתיים, ונשים בעלות סיכון גבוה אחת לשנה. כתוצאה ממערכת ההסברה בארה"ב, המודעות לנושא גדלה וההיענות להיבדק בקרב הנשים האמריקניות גבוהה.

בישראל, אחראי משרד הבריאות לעיצוב המדיניות, התכנון, והפיקוח בנושא סרטן השד. בדיקות סקר של ממוגרפיה מבוצעות בארץ משנת 1980 ובדיקות אלו נכללות בסל הבריאות וכל אישה מגיל 50 זכאית לבדיקה אחת כל שנתיים, נשים עם סיכון גבוה מגיל 40 זכאיות לבדיקה כל שנה. יחד עם זאת, שיעור ההיענות לזימונים לבדיקות נמוך יחסית בישראל ונע באזורים שונים בין 20 ל-55 אחוזים בלבד.
חשוב לזכור כי גילוי מוקדם של גידול בשד מהווה כיום את האפשרות היחידה לטיפול יעיל במחלה ולכן החשיבות הגדולה של בדיקות סקר אלה.

הסונר היא בדיקה המשתמשת בגלי קול בתדירות גבוהה המאפשרת לקבל תבנית של אברים פנימיים, בשונה מבדיקת הממוגרפיה אין כאן שימוש בקרינת רנטגן ושיטה זו קלה ובטוחה לאבחון של סוגי גושים בשד בכל גיל, כולל נשים בהריון.

חשוב לציין כי האולטראסאונד איננו בדיקת סקר לגילוי סרטן השד, אלא מהווה השלמה וקבלת פרטים נוספים לבדיקת הממוגרפיה, ואין היא יכולה להחליפה. חשיבות הבדיקה היא בקבלת מידע נוסף, ולכן אם בממוגרפיה מתגלה גוש, הבודק מבקש לדעת אם מדובר בציסטה (כיס נוזלי) או בגוש רקמה מוצק, החשוד יותר להיות גידול.

לרוב אין אפשרות לבצע סריקה של כל השד עם סונאר אלא מתרכזים באזור עליו הממוגרפיה הצביעה כחשוד. בדיקת הסונר יכולה לזהות ציסטות מגודל של אחד ס"מ ויותר וגידול קטן יותר אינו ניתן לזיהוי בטכניקה זו.

בחלק מן המקרים, הבדיקה רגישה מספיק על מנת לתת השערה לגבי מבנה ואופי הרקמה, והאם מדובר בגוש חשוד או לא.

הבדיקה משמשת גם כהכוונה לרופא המבצע בדיקת ניקור עם מחט עדינה כאשר הגוש שמנקרים אינו נמוש ידנית, כלומר לא ניתן למישוש ביד.

בדיקה זו היא אחת מפלאי המאה ה-20 בנושא אבחון של אברים פנימיים. הבדיקה מבוססת על שדה מגנטי בשילוב גלי רדיו, אשר לאחר עיבוד ממוחשב מתורגמת לתמונה על גבי מסך.

הבדיקה מבוצעת במרכזים רפואיים גדולים, היא אינה מכאיבה, ובעלת מהימנות גבוהה בעיקר בנשים צעירות או עם מבנה שד סמיך, או בנשים אשר עברו השתלת תותב סיליקון, אשר לא ניתן בבדיקות הרגילות לקבל תשובה מהימנה.

חסרונה של הבדיקה הוו עלותה הגבוהה בסרבול של המכשור אשר מונע את שימושה הרחב.

בבדיקה זו משתמשים בחום המופק מהשד ומתורגם לתמונה. גידול בשד מפיק לרוב חום גבוה מהרקמה הבריאה מסביבו והמכשור הרגיש קולט את הבדלי הטמפרטורה ומתרגם זאת לתמונה.

טכניקות בדיקה אלו פותחו במשך השנים על מנת להימנע מקרינת רנטגן מיותרת וגם לתת בידי הרופא כלים פשוטים לזיהוי של גוש בשד. לצערנו, בדיקה זו הוכחה כלא מהימנה ולא הוכנסה לשימוש רחב.

לסיכום הכתבה על איבחן וגילוי מוקדם ניתן לומר כי אין לנו שיטה טובה אחת לזיהוי של גוש חשוד בשד. השיטות היעילות ביותר הקיימות ומקובלות בעולם, אשר נותנות את הפתרון הקרוב ביותר למאה אחוזי הצלחה הן שילוב של מודעות גבוהה, בדיקה עצמית, בדיקת כירורג, ובדיקות ממוגרפיה .