על אנטיביוטיקה ועמידות החיידקים

ידוע כי אנטיביוטיקה מעלה עמידות של החיידקים ברמת האוכלוסייה, אולם השפעתה על המטופל עצמו אינה ברורה.

מטרת סקירת הספרות שפורסמה השבוע בגיליון מאי של כתב העת BMJ הייתה לבחון את ההשפעה של האנטיביוטיקה על עמידות החיידקים במטופל עצמו. לשם כך בוצע חיפוש בכל מאגרי המידע המקצועיים המרכזיים. המאמרים הרלוונטיים שנמצאו נסקרו על-ידי שני חוקרים באופן בלתי תלוי.

תוצאות

בסקירת הספרות זוהו 4,373 מאמרים פוטנציאליים להכללה במטה-אנליזה. בוצעה מטה-אנליזה ל-24 מחקרים: 22 מחקרים כללו מטופלים עם סימפטומים זיהומיים ושני מחקרים כללו מתנדבים בריאים. 19 מחקרים היו תצפיתניים (מהם שניים פרוספקטיביים) וחמישה מחקרים היו randomized.

תוצאות עיקריות

בחמישה מחקרים בהם ניתנה אנטיביוטיקה ל-14,348 נבדקים. נמצא כי הייתה עליה משמעותית בסיכון לעמידות חיידקים הן לטווח קצר (חודשיים) והן לטווח בינוני (12 חודשים). אמנם הסיכון לעמידות פוחת עם חלוף הזמן, אולם גם כעבור שנה עדיין נותר משמעותי. בשבעה מחקרים בהם ניתנה אנטיביוטיקה לזיהום בדרכי הנשימה (2,605 נבדקים) נמצאו תוצאות דומות.

במחקרים בהם דווח על מינון האנטיביוטיקה ועל משך המתן נמצא כי מתן ממושך יותר של אנטיביוטיקה קשור בעלייה בשיעור עמידות החיידקים. לא נמצא הבדל ברור בין האנטיביוטיקות השונות שנבחנו ובין הסיכון להתפתחות עמידות.

מסקנת החוקרים

מתן אנטיביוטיקה לזיהום בדרכי השתן והנשימה מעלה את הסיכון להתפתחות עמידות של החיידקים לאנטיביוטיקה זו במטופל עצמו. הסיכון גבוה ביותר במהלך החודש הראשון שלאחר התחלת הטיפול, אולם מתמיד אף לתקופה של שנה מאז הטיפול.

המשמעות המעשית ברורה: מתן אנטיביוטיקה בהעדר התוויה ברורה מעלה את הצורך בשימוש באנטיביוטיות מקו שני בזיהומים עתידיים.

לתקציר המאמר - לחצו כאן.

לכתבות נוספות והרשמה לאתר ללא תשלום - הקליקו כאן.