ביציות או לא להיות

לפני ארבע שנים התפוצצה בישראל אחת הפרשיות המאיימות ביותר מבחינת היחס בין המטופל/ת לממסד הרפואי, משבר שעקבותיו נראים עד היום, משבר שפגם עוד יותר בתדמית ה"רופא" כאיזה כל יכול, מלאך בחלוק לבן.

שני רופאים בכירים הואשמו ששאבו בלי יודעין מנשים שעברו טיפולי הפרייה (לאחר שרשמו להן הורמונים בכמות גדולה מהמתאים ומהבריא להן), ביציות בכמות העולה פי עשרות מונים על הממוצע והמקובל, ובביציות שהתקבלו: השתמשו על מנת להרוויח כסף מתרומת ביציות ב"שוק השחור".

החוק היבש בארץ גורס כי רק אשה הנמצאת בטיפולי פוריות תוכל לתרום ביציות, וכי מסחר כלשהו בביציות אסור בהחלט.
הפחד מפני כוחם המוחלט של הרופאים, אל מול המטופלת חסרת האונים (ובשאיבת ביציות המטופלת בהחלט חסרת אונים, היא מורדמת הרדמה מלאה) הביא למצוקה קשה בתחום תרומת הביציות בארץ (ועל כך הרחבה בהמשך).

הרופאים נחקרו והפרשה עוררה הדים, והדי הדים, אולם לפני שנה וארבעה חודשים החליטה הפרקליטות כי אין די ראיות כנגדו, וכי לא יוגש כתב אישום - היום כאמור: החליט היועץ המשפטי אחרת, בעקבות ערר שהוגש על ידי הנשים שנפגעו בפרשיה, והוא יועמד לדין.

עוד בנושא:

חוק תרומת ביציות: ילד בכל מחיר?

מורה נבוכים: תרומת ביציות

המדריך לתרומת ביציות

תרומת ביציות נועדה לנשים שבשחלותיהן אין כמות מספקת של ביציות איכותיות שיאפשרו להן להרות. במרבית המקרים מדובר בנשים בנות 45 שנה ויותר, אשר עם הגיל חלה ירידה חדה בתפקוד השחלתי שלהן, כך שאינן מצליחות יותר להרות אפילו בעזרת טיפולי הפריה.

לעתים מדובר בנשים צעירות, אשר מסיבות שונות שחלותיהן אינן מכילות ביציות או שחדלו לתפקד באופן תקין בשלב מוקדם של חייהן. למעשה המקרים הראשונים של תרומת ביציות נעשו עבור נשים שסובלות מלידה מחוסר באחד משני כרומוזומי המין מסוג X, פגם כרומוזומאלי הידוע כתסמונת טרנר. אצל נשים אלה בדרך כלל השחלות לא מתפקדות כלל מלידה.

לשם ביצוע תרומת ביציות יש להיעזר בהפריה חוץ גופית, הידועה גם כהפרית מבחנה. התורמת עוברת הכנה לשאיבת ביציות בעזרת תרופות להשראת ביוץ, כאשר המטרה היא להשיג כ- 10 ביציות במהלך כל שאיבה. שאיבת הביציות מהתורמת מבוצעת בבית החולים בהרדמה כללית.

תרומת הביציות כרוכה על כן בסיכון מסוים לתורמת, שנובע מהסכנות שבטיפול עם זריקות להשראת ביוץ, הצורך בהרדמה כללית קצרה, ודקירת השחלות על ידי מחט בעת שאיבת הביציות. הסיכון הבריאותי אינו גדול, אך בהחלט מעורר השגות אתיות באשר להצדקה לסיכון התורמת לשם השגת ביציות עבור אישה אחרת.

מכאן שתרומת ביציות בכל זאת שונה מהותית מתרומת זרע, שמקובלת עשרות שנים, ואינה כרוכה כמובן בסיכון בריאותי לתורם.

לאחר שהתקבלו הביציות מהתורמת הן עוברות הפריה בעזרת הזרע של בן זוגה של הנתרמת. ניתן גם להשתמש בזרע תורם שמקורו מבנק הזרע. במקרים בהם האישה בוחרת לעבור טיפול בעזרת תרומת ביציות ותרומת זרע, מדובר למעשה באימוץ של עובר על ידי הנתרמת.

פעולה זו שונה מאימוץ ילד, מאחר והיא מאפשרת לאם גם לשאת את ההריון וללדת. אבל, בעתיד לא יהיה קיים תיק אימוץ, עובדה שתימנע מהילד לברר בבגרותו את שורשיו הגנטיים, חיסרון מהותי ככל שהידע בדבר הבסיס הגנטי של מחלות שונות מתרחב.

אבל עבור האם המאמצת את העובר, או הנתרמת, אין צורך כיום להתמודד אם שאלת חשיפת זהות האם הביולוגית בעתיד. עבור הנתרמת הטיפול בתרומת ביציות קל מאד. היא עוברת הכנה של רירית הרחם, בדרך כלל, על ידי נטילת טבליות הורמונליות, והעוברים שהתקבלו מהביציות שהופרו, מועברים לחלל הרחם בעזרת צנתר שמוחדר בעד צוואר הרחם.

הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאד אי נעימות. בחירת האישה שתורמת את הביציות נעשית על ידי הנתרמת בעיקר פי נתונים באשר למראה הכללי של התורמת ומוצאה העדתי. לעתים ניתנים נתונים נוספים, למשל באשר להשכלתה ומקצועה. התורמת עוברת שורה של בדיקות, כמו נוגדנים לאיידס או לדלקת נגיפית של הכבד.

הרופאים בישראל היו מחלוצי הטיפול עם תרומת ביציות וניסיון רב הצטבר בישראל לאחר שבוצעו כבר אלפי מחזורי טיפול. שיעור ההצלחות גבוה וסיכויי ההיריון בתרומת ביציות גבוהים יותר במחזור של תרומת ביציות בהשוואה למחזור טיפול רגיל בהפריה חוץ גופית. התוצאות העדכניות ביותר שמצויות בידינו עבור תרומת ביציות, דווחו לאחרונה על ידי כארבע מאות מרכזי הפריה בארה"ב, עבור שנת 2000. נמצא כי בכששת אלפים מחזורי טיפול הושג שיעור לידות חי (לא הריונות!) של 43.4% לכל החזרה.

כאשר הוחזרו עוברים מופשרים ירד שיעור הלידות ל- 23.5%, נתון שיש לקחת בחשבון כאשר שוקלים האם לעבור תרומה בעשרת עוברים טריים מול כאלה שנשמרו בהקפאה. למרות שהגיל הממוצע של נשים שעוברות תרומת ביציות גבוה יחסית, מקובל כי הסכנות בטיפול זה לא גדולות. הסכנות נובעות ברובן מסיבוכים במהלך ההיריון, כמו יתר לחץ דם, וכמובן משכיחות גבוה יתור של הריונות מרובי עוברים, שנובעת מהנטיה להחזיר יותר מעובר אחד בניסיון לעלות את הסיכוי להשגת הריון.

ומה קורה בארץ?

בשנים האחרונות קיים בישראל מחסור חמור בביציות לנשים הזקוקות לתרומה. הדבר נובע ממגבלות החוק בישראל שמתירות תרומת ביציות אך ורק מנשים שממילא עוברות טיפולי הפריה. כלומר, על פי החוק בישראל, אסור לקרובת משפחה או חברה טובה לתרום ביציות.

במצב הקיים כיום, יש עבור אותן מטופלות נדיבות, שבוחרות לתרום ביציות ללא כל תמורה, פגיעה מסוימת בסיכוי שלהן להרות. זאת מאחר וניתן להקפיא את הביציות העודפות שנתרמו לאחר הפריתן לשימוש במחזורי החזרה נוספים בעתיד. לא מפתיע שלעתים הדבר מעורר התמרמרות מסוימת אצל נשים שתרמו ביציות, אך לא הרו.

יתר על כן, לא מעט רופאים מהססים לאור עובדה זו לבקש מהמטופלות שלהן לתרום ביציות, למרות שישנן מטופלות שדווקא קרויות לצרכיהן של נשים שזקוקות לתרומת ביציות ופונות מיוזמתן לרופא ומציעות לתרום ביציות.

בימים אלו מונח בפני המחוקקים בכנסת הצעת חוק שנועדה לאפשר לנשים שאינן נזקקות לטיפול הפריה להתנדב ולתרום ביציות. בדומה למקובל עבור תורמי זרע זהות התורמת תישאר חסויה, ויינתן לנשים התורמות תשלום מסוים, בבחינת תגמול על ביטול זמנן. קיימת עדיין מחלוקת באשר לצורך בניהול מעקב אחר זהות התורמות, רישום אשר יאפשר למנוע סיכון נדיר של נשואי קרובים. לא ברור גם האם נכון לדרוש מהאם לגלות בעתיד לילד את זהות האם התורמת במידה ויזדקק לידע באשר לסיכוני בריאות גנטיים בקרב משפחתו הביולוגית.

כל קופות החולים ממנות את הטיפול בתרומת ביציות עבור נשים הזקוקות לטיפול זה. למעשה החל בגיל 45 ועד גיל 51, הקופות ממנות טיפולי הפריה חוץ גופית אך ורק מתרומת ביציות. עבור נשים בנות יותר מגיל 51 הקופות אינן ממנות יותר את הטיפול עם תרומת ביציות, אך אין איסור להציע להן טיפול זה על חשבונן.

המגבלה כיום בקבלת הטיפול אינה בנכונות הקופות לשלם, כי אם בזמינות הנמוכה של ביציות בישראל, שכמעט ואינן ניתנות להשגה כיום בבתי-החולים הציבוריים.המחסור בביציות לתרומה מוביל נשים רבות לנסוע ליחידות הפריה חוץ גופית בחו"ל. התוצאות הטובות ביותר מדווחות אומנם מארה"ב, וגם הפרטים שניתנים לגבי התורמת הינם המקיפים ביותר שם.

הנתונים המפורטים כוללים לדוגמא, תמונה של התורמת ומידע על מוצאה המשפחתי לאורך מספר דורות, ופרטים מלאים על ההשכלה והמקצוע של הוריה ואחיה של התורמת. אבל, עלות הטיפול בארה"ב הינה עצומה ועולה לעתים על 80אלף שקלים, כאשר ההצלחה לא מובטחת.

עוד על טיפולי פוריות, תרומת ביציות ופיריון הגבר והאישה- ערוץ "פוריות" בדוקטורס

האם לא די בקשיים האוביקטיביים של טיפולי הפוריות? האם צריך לחשוש ולפחד אל מול כל מערכת? האם צריך לפחד מכל אולטרא סאונד, והאם העולם הוא חורש רעתנו?

לא, כנראה שלא, אולם כל פרשייה כזו מעלה ישר אל התודעה את הפחדים האיומים ביותר של כל מטופלת פיריון, הפחד שמא הרופא הכל יכול שלך הוא לא כל כך כל יכול? האם המחיר שאת משלמת הוא לא גבוה מדי? (נפשית, בריאותית, ופיזית).

חייה של מטופלת פוריות נעים בין התקווה לייאוש, בין תהומות של עצב לשברירי אושר עילאי, דברים שלא ייאמנו עושים טוב (יש עוברים, היו הפריות) את כבר לא חושבת על הילד שיבוא, מה זה ילד? את חושבת על הריון, על בדיקת דם להריון, על הרגע שבו האחות תתקשר אלייך ותגיד לך "חיובי".
יום יום מזריקים הורמונים, מדי שבוע נדקרים, נמדדים, נבדקים על ידי רופאים שונים, תחושת ה"סרט הנע" חזקה מאוד - והכל למה? בשביל ילד.
פרשיית תרומת/גניבת הביציות עוררה פחדים בקהיליית מטולות הפוריות (קהיליה גדולה מאוד: אחד מכל שישה זוגות יזדקק לטיפולי פוריות), ומאז: שוק הביציות הישראלי לא חזר לעצמו.
מאחר ורק אשה הנמצאת בעצמה בטיפולים רשאית לתרום, ואותן נשים לרוב מרוכזות מאוד בהצלחה/בכישלון הפרטיים שלהם (וגם אם לא, הן כבר חוששות) - הפיתרון חייב לבוא מגבוה, החקיקה חייבת להיות אחרת.

לא ייתכן שבתחומים הרי גורל כאלו (שנתפסים בעיני המחוקק כמשהו "אפור" - משהו שיש לו ובו שאלות דתיות, שאלות של מוסר וכמובן שאלות של כסף..) תחומים אלו יישארו מוזנחים רק משום שקשה להתמודד עמם, השינוי חייב להתחולל, ולו על מנת לאפשר לכל הנוגעים בדבר לדעת אחת ולתמיד, היכן הם עומדים - ומה ניתן לעשות עם זה.
האם משפטו של בן רפאל יהיה משפט תקדימי שבו יידונו שאלות מוסריות אלו? או שמא בכלל לא יתקריים משפט, והנושא שוב ישקע, עד שנידרש לו שוב?

בואו לדבר על כך בפורום פיריון האישה והפרייה חוץ גופית