סיפורים מהבטן: גלגולו של עובר

השלבים הראשונים של התפתחות העובר משותפים לכל בעלי החיים. הביצית המופרית מתחילה להתפצל. תא הביצית מתחלק לשני תאים, כל אחד מהם מתחלק גם הוא לשני תאים וכן הלאה. במהלך ההריון האנושי החלוקה תמשך תשעה חודשים עד שמאותה ביצית מופרית יווצרו 200 מיליון תאים שהם תינוק אחד שלם. רגעי הקיום הראשונים האלה הם התקופה בחייו של האדם, שבה מתרחשת חלוקת התאים המהירה ביותר. את ההריון מחשבים מיום הופעת הווסת האחרונה, אך למעשה תהליך ההריון מתחיל כשבוע לאחר הפריה.

אשכול התאים הראשון שנוצר נקרא תותית. עם המשך החלוקה נוצרת הבלסטולה - כדור תאים חלול מלא בנוזל. התאים שמרכיבים את הבלסטולה הם חומר היסוד של העובר. מכאן כל תא ינדוד למקום אחר ותיווצר הגסטרולה. ההריון יקבל משמעות כאשר פקעת התאים תיקלט ברחם. שכבת תאים אחת נאחזת ברירית הרחם, שכבה שנייה הופכת לשק מים שעוטף את העובר ובפנים נמצאת שכבת התאים שממנה יתפתח התינוק. מהשכבה החיצונית של גוש התאים תתפתח השליה. חבל הטבור של העובר העתידי יתחבר למרכז השליה. אם ההיקלטות לא תתרחש, הפקעת תפלט החוצה מגוף האישה כמו בקבלת וסת. מכיוון שהדבר קורה ממילא בסמוך למועד הווסת, יתכן שלא תדעו כלל שהתרחשה הפריה. את שק ההריון ניתן לראות באולטרה-סאונד החל מהשבוע החמישי.

הגסטרולה היא מבנה בן שלוש שכבות. מכאן התאים מתחילים בתהליך של התמיינות ושל קבלת "התמחות": מהשכבה החיצונית יתפתחו מערכת העצבים המרכזית וחלק מהעור. מהשכבה הפנימית יתפתחו מערכת העיכול והריאות. מהשכבה האמצעית יתפתחו השרירים, העצמות, תאי הדם ואברי הרבייה.

עד כאן עוברי אדם ויונקים אחרים, עופות, דגים וזוחלים דומים מאוד זה לזה. ככל שההריון ממשיך להתקדם, הולך העובר והופך דומה יותר ויותר ל"מוצר" המוגמר שיהיה בסופו של התהליך הכמעט פלאי הזה.

רוב האברים הפנימיים נוצרים במהלך שלושת חודשי ההריון הראשונים. מערכת העצבים מתפתחת ראשונה. בגיל ארבעה שבועות הלב כבר פועם. אחר כך יתפתחו מערכות העיכול, הנשימה, ההפרשה, השרירים ואברי הרבייה.

בשבוע השישי להריון כבר יש לעובר צוואר וראש, שעליו מתהוות התשתיות למערכות הראייה והשמיעה. ללב יש שני חדרים שתוך שבוע יהפכו לארבעה. ניצני ידיים ורגליים כבר נוצרים על פני הגוף הזעיר. בשבוע השביעי עמוד השדרה מתחיל לקבל את צורתו והעובר נראה כבעל זנב קטן. הפה והנחיריים מתחילים להסתמן.

בין השבוע השמיני לשבוע ה-11 המוח מתפתח במהירות, נראות אצבעות שמחוברות ביניהן בקרומים של עור. העיניים מכוסות בקרומים שמאוחר יותר יהיו לעפעפיים. עמוד השדרה מתקצר ביחס לגוף וה"זנב" נעלם. הפרופורציות משתנות וכעת הראש הוא כמחצית מגודלו של העובר. כבר ניתן להבחין באף, אזניים, סנטר ולסת, שבה ניצני שיני החלב, גם מיתרי הקול מתחילים להתהוות. מסתמנים המרפקים והברכיים. אברי המין החיצוניים והפנימיים מתחילים להתפתח, השליה וחבל הטבור כבר השלימו את היווצרותם והם מתחילים לתפקד: השליה מייצרת הורמונים ומעבירה חומרי מזון לעובר דרך חבל הטבור, שק החלמון שהיה צמוד לעובר בימיו הראשונים נעלם והופך להיות חלק מחבל הטבור. הרחם שגדל מעלה את תכיפות מתן השתן אצל האם.

בשבוע ה-12 התינוק מתחיל לנוע, תנועותיו מתחילות בגפיים ומתפשטות לצוואר ולגוף, אך מכיוון שהוא עדין קטן מדי לא ניתן להבחין בתנועותיו.

בסופו של השליש הראשון העובר יהיה באורך 6 ס"מ וישקול 14 גרם. קצת קשה להאמין איך משהו בגודל של אגוז קטן עושה בלגן כזה גדול בגופה וברגשותיה של מי שנושאת אותו.

האברים מתפתחים והופכים מניצנים לבעלי צורה מזוהה. האצבעות מקבלות ציפורניים, שערות מכסות את הגוף, העובר מקבל יכולת תנועה, מה שמעיד בעצם על פעילותם של שריריו. המוח עדיין אינו מושלם ולא מסוגל לבקר נשימה ושמירה על חום הגוף. העובר מבצע תנועות שהן אימון לנשימה. הוא גם מאמן את מערכת השתן שלו על ידי שתיית מי שפיר והפרשתם. כבר אפשר להבחין בדופק של העובר ובבדיקת אולטרה-סאונד ניתן לראותו מוצץ אצבע ולזהות האם הוא בן או בת. העובר מסתנכרן עם מחזורי השינה והערות של האם.

בין השבועות ה-18 וה-20 העובר כבר יכול לסובב את ראשו, לפתוח את פיו, לפהק ולהתמתח. הוא אפילו מייצר הבעות פנים. זהו השלב החשוב ביותר מבחינת התפתחות החושים והמוח. הדופן הקפיצית של הרחם והמים שעוטפים את התינוק מאפשרים לו לנוע בקלות. שתיית מי השפיר גורמת לו לשהק, מה שיכול לגרום לאם לחוש בתנועות קופצניות שאינן צריכות להדאיג. המעיים נעים לכיוון חלל הבטן וכבר מסוגלים לעכל מזון, הכליות כבר מייצרות שתן.

כעת אורכו של העובר הוא 32 ס"מ. למעשה כל המרכיבים של האדם הקטן כבר קיימים. אם מתרחשת לידה מוקדמת בסוף השליש השני כמחצית מהתינוקות ישרדו, מכיוון שהרפואה היום יודעת לחפות על חוסר הבשלות של האברים.

כעת המרץ נתון לגדילה. הריאות מבשילות, העצמות מתקשות, העור שהיה שקוף הופך לאטום ונצברת מתחתיו שכבת שומן שתסייע לו בשמירת חום הגוף מחוץ לרחם. התינוק מגיב בברור לגירויים מחוץ לרחם וריאותיו מבשילות במרץ. הוא מסוגל להבחין לא רק בצלילים, אלא גם בריח ובטעם. העובר כבר ארוך ביחס לגודל הרחם והוא נמצא לכן בתנוחה של רגליים מקופלות וראש מכופף. בשבוע ה-27 העובר שוקל קילוגרם אחד ואורכו כ-40 ס"מ. עד הלידה הוא יכפיל ואף ישלש את משקלו ויתארך בעוד 10 ס"מ.

בחודש השמיני להריון העובר כבר מסוגל להבחין באור מבעד לרחם. בשל גודלו תנועותיו כעת מוגבלות יותר. בשבוע ה-37 מערכת העצבים בשלה ללידה. ריאות העובר מכוסות חומר שנקרא סורפקטאנט שצורתו כשל בועות והוא מצפה את בועיות הריאה של התינוק ומגן עליהן.

בחודש התשיעי הרחם מתחיל לשקוע אל האגן והתינוק מתחיל לפלס את דרכו החוצה, כך שבדרך כלל הראש יהיה מופנה מטה. בסוף השליש השלישי העובר שוקל כשלושה ק"ג ואורכו כ-52 ס"מ.

האדם הזעיר שזה עתה יצא לעולם נראה חסר אונים למדי, אבל הוא עומד להתמודד בהצלחה עם מעבר מסביבה מימית, סגורה ומוגנת אל האתגר הגדול של חיים בעולם גדול, יבש, רועש ומשתנה ללא הרף.

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "נולדים", קיץ 2006.

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - הלל יפה.