בדיקת מי שפיר: לדעת שהכול שפיר

בדיקת דיקור מי שפיר היא בדיקה הנעשית בזמן ההריון, במידה וישנה המלצה לכך או במידה והאישה ההריונית מעוניינת לבצעה מטעמיה האישיים, למשל, למען השקט הנפשי. הליך הבדיקה כולל דיקור בטן האישה, עד למגע המחט עם מי השפיר שברחם, והוצאת מספר מבחנות של מי השפיר לבדיקת מעבדה. לאחר הבדיקה, המטופלת נדרשת למנוחה בת יום-יומיים, תוך הימנעות ממאמצים.

ניתן לבצע את בדיקת מי השפיר מהשבוע ה-16 להריון - ואילך. הזמן בו נדרש לבצע את הבדיקה במהלך ההריון מותנה בשאלה מה רוצים לבדוק במסגרתה: האם הבדיקה היא אבחנתית, או שמא טיפולית.

מה בודקים בבדיקת מי שפיר?

במיעוט הניכר של המקרים, בדיקת מי שפיר טיפולית נועדה להזריק תרופות או חומרים אל חלל מי השפיר שברחם, מתוך תקווה שהעובר יבלע אותם, או שיספוג אותם - זאת במידה שמזוהה אצלו בעיה הדורשת טיפול כזה.

אך ברוב המקרים, בדיקת מי השפיר מתבצעת לצורך אבחנתי. בבדיקה זו, מבודדים ממי השפיר תאים שנשרו מעור העובר, אשר מהם אפשר להפיק את ה-DNA שלו, ולפיו לבדוק את הכרומוזומים של העובר ואת מרכיביהם, הקרויים גנים.

מתי מומלץ לבצע את בדיקת מי השפיר?

לצורך אבחנתי, יש לבצע את הבדיקה בתקופה שבין 16 ל-23 שבועות להריון. למעשה, משרד הבריאות אפילו מגביל את ביצועה ל-22 שבועות ושישה ימים. הסיבה לכך היא שבשבוע ה-23 העובר נחשב כבר לבר-חיות - ובמידה והבדיקה גורמת, חלילה, להפלה או ללידה מוקדמת - שזהו סיבוך נדיר ביותר, אבל קיים - קיים חשש שהעובר יישאר בחיים ואז יהיה חשוף לסיבוכי הפגות הקיצונית הקשים.

בנוסף, התשובה לבדיקה אורכת כשלושה שבועות, שבהם תאי העובר צומחים במעבדה גנטית, מתפתחים בה ונבדקים בהתאם - ולכן יש לקבל את תוצאת הבדיקה עוד בתקופה שהעובר נמצא בשלב טרם בר-חיות.

מה חשיבותה של בדיקת מי השפיר?

חשיבות הבדיקה טמונה בכך שהיא יכולה לזהות את המתווה של הכרומוזומים של העובר - ולוודא שאין בהם חסרים או עודפים, שאין שברים או שחלוף מקטעים. עודף של כרומוזום 21, למשל, מצביע על עובר עם תסמונת דאון. בנוסף, בדיקה זו יכולה לבדוק גם את הרצפים של הבסיסים המרכיבים את הגנים, על ידי הצ'יפ הגנטי, שהוא רובד נוסף מעבר לרובד הרגיל של בדיקת מי שפיר.

מה מאפשר הצ'יפ הגנטי בבדיקת מי שפיר?

בעזרת הצ'יפ, ניתן לזהות מעל 200 תסמונות גנטיות נדירות אשר חלקן קשור בפיגור שכלי ובאוטיזם. הצ'יפ הגנטי ניתן לבדיקה על ידי דיקור מי השפיר, בבדיקת סיסי שיליה או ישירות מדם הנבדק. זו גם אחת הסיבות שבדיקת מי השפיר וכן בדיקת הצ'יפ הגנטי הינן בדיקות יסודיות - ואינן ניתנות להחלפה בנקודה זו, על ידי בדיקת הדם המוצעת לנשים הריוניות בשנתיים האחרונות, כתחליף לדיקור עצמו.

מהם סיכוני הבדיקה?

הסיכון העיקרי של בדיקת מי השפיר הוא הפלה כתוצאה מזיהום. לכן יש לבצע את הבדיקה בתנאים סטריליים לחלוטין, כאשר כל הציוד הוא ציוד סטרילי מתכלה. טרם הבדיקה, יש לדאוג לרחצה סטרילית של בטן הנבדקת.

ביצוע הבדיקה באופן נכון יכול להוריד את הסיכון להפלה בצורה מאוד משמעותית. כיום הסטטיסטיקה עומדת על סיבוך בבדיקה העומד על אחד ל-900 עד ל- 1,600 בידיים מיומנות, ויש הטוענים שאפילו פחות.

סיכון נוסף ונדיר ביותר הוא סיכון הנוגע לפגיעה בעובר על ידי מחט הבדיקה. לכן כדאי שהבדיקה תתבצע על ידי אנשים מיומנים היודעים לחשב היכן להחדיר את המחט, כך שהעובר לא ייפגע. תמיד רצוי להחדיר אותה ליד אזורים שהפגיעה בהם, במידה ותהיה, הינה חסרת משמעות, כמו הגפיים של העובר.

סיכון נוסף העשוי לקרות בעקבות הבדיקה הוא ירידת מים, אשר ברוב המקרים פוסקת בעצמה, כך שהחור שנוקב ברחם נסגר בעצמו באופן ספונטני.

מתי נדרש לבצע את בדיקת מי השפיר? מתי ניתן לוותר עליה?

ביצוע הבדיקה או הוויתור עליה תלוי בשיקול דעתו של הרופא המטפל וברצונה של הנבדקת. ישנם רופאים החושבים שכל אישה באשר היא צריכה לעשות מי שפיר וצ'יפ גנטי. ישנם רופאים שיגידו שכדאי לבצע את הדיקור רק שיש אינדיקציה חד-משמעית לבעיה בבדיקות המקדימות. אני מניח כי עמדת רוב הרופאים היא עמדת ביניים בין שתי הגישות.

יש לציין שהבדיקות המקדימות טרם בדיקת מי השפיר, אשר נעשות בהריון, הינן בדיקות סטטיסטיות - ואילו בדיקת מי השפיר הינה מוחלטת וחד-משמעית.

פרופ' ישראל מייזנר הוא מנהל היחידה לאולטרסאונד בבית החולים לנשים, המרכז הרפואי בילינסון.