פצעי הבגרות: כל מה שרציתם לדעת

פצעי הבגרות, הידועים גם בשם אקנה (Acne) על שם החיידק שגורם להם, הם מחלת העור השכיחה ביותר. היא מופיעה אצל 85% מהאוכלוסייה בגיל ההתבגרות (בין גיל 11-30), כשהורמוני המין "משתוללים" - ולרוב דועכת לקראת סופו. הסכנה העיקרית בדרגות הקשות של פצעי הבגרות היא היווצרות צלקות היוצרות פגם אסתטי על עור הפנים והגב. כמו כן, יש לה השפעות פסיכולוגיות משמעותיות על דימוי הגוף.

קיימים סוגי טיפול שונים ועצה אחת עיקרית למניעת היווצרות צלקות - לא לפוצץ!

מהם הגורמים לפצעי הבגרות?

התפרצות האקנה תלויה בפקטורים גנטיים, אך גם במזג האוויר ובאורח החיים: במזג אוויר חם כמו בישראל ובאורח החיים מערבי, ההתבגרות המינית מתחילה מוקדם מאוד: אצל בנות היא יכולה להתחיל בגילאים 10-11; ואצל בנים בגילאים 12-13.

פצעי הבגרות הם, למעשה, מחלה של בלוטת החלב הנמצאת בבסיס של זקיק השערה - ולכן הם יופיעו באזורים ה"סבוראים", שבהם יש הרבה זקיקי שערות ובלוטות חלב - באזור הפנים, באזור העורף והגב, על הכתפיים ובקדמת החזה.

חשוב לזכור כי לבלוטת החלב תפקיד חשוב בשמירה על העור מפני התייבשות, לאורך כל החיים. בלוטת החלב מפרישה חלב (סוג של שומן), העובר אל פני העור באמצעות תעלה צרה - וכך נשמרת הלחות שלו בצורה מיטבית.

בגיל ההתבגרות, הגוף "משתגע" בשל ייצור מוגבר של הורמוני המין; ובין שאר הדברים, מתרחשת יצירת יתר של חלב בבלוטות. בנוסף, התעלה דרכה עובר החלב מבלוטת החלב, דרך זקיק השערה - ואל העור - הופכת לצרה יותר בגיל ההתבגרות. התאים באזור "דביקים" יותר ולכן לעתים, התעלה אף נחסמת לגמרי. השילוב של שתי התופעות - ייצור יתר של החלב וחסימת התעלה - גורם למצב "כליאה" של החלב, מתחת לפני העור.

מהם הסימפטומים המאפיינים את פצעי האקנה?

כליאת החלב גורמת לשלושה נגעים עיקריים, המאפיינים את פצעי הבגרות: הקומדונים (ה"לבנים" וה"שחורים"), פצעים עם מוגלה שטחיים (מוגלתיות) והפצעים הדלקתיים העמוקים (ציסטות). החלב שנכלא מתחת לעור הוא תחילה לבן. אם הוא מתחמצן הוא משחיר ולכן נקרא "שחור" (קומדון בשפה הרפואית).

במצב זה, מדובר בנגע שטחי ללא סכנת הצטלקות. אבל, החלב שנכלא מהווה מצע מזון מצוין עבור חיידקים, אשר המפורסם בהם, לפחות לענייננו, הוא ה"פי-אקנה" (Propionibacterium acnes). חיידק זה יוצר דלקת וזיהום בקומדונים וגורם לנגעים להפוך ליותר אדומים ומוגלתיים, היכולים להיות שטחיים (מוגלתיים) או עמוקים (ציסטות).

ממה מושפעת סכנת הצטלקות העור מאקנה?

ככל שהנגע הופך לדלקתי יותר ועמוק יותר, כך הסיכון להיווצרות של צלקות הוא גבוה יותר; כשליש מכל מי שמופיעים אצלם פצעי בגרות נמצאים בסיכון להיווצרות צלקות.

לכמה זמן פצעי הבגרות "באים לבקר"? האם הם חוזרים?

באופן עקרוני, פצעי הבגרות מגיעים "בגלים". הם יכולים להופיע בתחילת גיל ההתבגרות, להיעלם - ואז לחזור במהלכו ועד לסופו. לעתים, ההיעלמות היא טבעית; ולעתים היא מוחשת, כתוצאה של טיפול. אבל גם כך וגם כך, הם עשויים לחזור (מאותן סיבות או בשל סיבות אחרות).

שיא ההופעה של פצעי הבגרות, מבחינת משך הזמן וגודל האזור, הוא בשיא גיל ההתבגרות - גילאים 16-19 אצל בנים, וגילאים 14-17 אצל בנות. בכל התפרצות, הפצעים יכולים להופיע באותו מקום או במקומות שונים; ודרגות ההתפרצות - אופי הפצעים, מיקומם וסכנת ההתפשטות שלהם - עשויות להשתנות אף הן.

האם יש דרגות של אקנה? קל, בינוני וקשה?

אכן כן. דרגות האקנה נקבעות על פי המיקום של הנגעים וההתפשטות שלהם, כמו גם על פי אופי הנגעים. אקנה קל מוגבל למקום מסוים, לא מתפשט וכולל בעיקר קומדונים ("לבנים" ו/או "שחורים") לא דלקתיים. האקנה הבינוני כולל שילוב של קומדונים ופצעים דלקתיים שטוחים. הפצעים באקנה הבינוני שטחיים יחסית - והפצעים אינם כואבים. הפיזור שלהם אינו מאוד נרחב: תיתכן אמנם הופעת פצעים בכמה מקומות, אך האקנה איננה מתפשטת.

הרמה הקשה של האקנה כוללת פצעים עמוקים, כואבים מאוד, המתפשטים מהפנים אל אזור הגב והכתפיים. במקרים של אקנה קשה, כל מגע (למשל: מגע עור הפנים בכרית, בעת השינה) עלול ליצור כאבים; ורמת הסיכון להיווצרות צלקות לאחר התייבשות המוגלה עולה.

האם גילו את הסיבות להופעת הפצעים? האם לגנטיקה יש תפקיד בכך? מה עשוי להחמיר את התופעה?

לפני הכול, חשוב לדעת מה לא גורם לפצעי בגרות (או להחמרה/הקלה שלהם): מזון.

קיימים אמנם מיתוסים רבים, המקשרים בין אקנה למזון או תזונה, אך רוב המחקרים הפריכו את המיתוסים הללו והראו כי הם אינם נכונים. חשוב גם להבהיר כי בעיית היגיינה גם היא איננה סיבה להופעת נגעי האקנה, שכן השומן מצטבר בשל הפרשת יתר ולא כתוצאה של "ניקיון לא מספק" של עור הפנים.

כאמור, ה"אשם" העיקרי בהופעת הנגעים הם הורמוני המין; ובמיוחד האנדרוגנים (ההורמונים הזכריים) שרמתם בדם עולה בקרב בנים וגם בקרב בנות, בגיל ההתבגרות. פצעי הבגרות מהווים מחלה מורכבת, מחלה אשר תלויה במספר גנים, שאת רובם עדיין לא זיהו, אך יש גם השפעה של הסביבה.

למשל: מחקרים אחדים מראים שיש קשר בין לחץ (סטרס) לבין התפרצות, כמו גם לדרגת חומרת ההתפרצות המחלה. הגוף מתרגם את הסטרס להתפרצות של הורמוני המין, המוציאים מאיזון את כל מערכות הגוף, כולל אלה הגורמות לפצעי בגרות. זה יכול להשפיע על חומרת הנגעים וגלי ההתפרצות. כך, הלחץ הנפשי (חברתי, לימודי) בגיל ההתבגרות הוא במידה רבה גורם של דרגות קשות יותר של אקנה.

הגן או גנים הקשורים לפצעי בגרות לא זוהה עדיין, אבל יש מרכיב תורשתי במחלה. כך, במקרים של אקנה בדרגה קשה במשפחה (הורים, סבים), גם הילדים נמצאים בסיכון גבוה יותר לאקנה קשה. נמצאה גם התאמה בין חומרת הנגעים בתאומים, דבר המוכיח את הקשר הגנטי להופעת פצעי הבגרות.

גורמי סיכון נוספים העשויים להוביל להחמרת פצעי בגרות כוללים שינויים הורמונליים, כגון: התחלה או הפסקה של גלולות למניעת הריון, טיפולי פוריות, הריון ולידה. גורם אחר הן תרופות מסוימות, כגון סטרואידים, ליתיום, אנדרוגנים ועוד.

גם מוצרי קוסמטיקה המכילים שומן עשויים להוביל להחמרה - ולכן, חשוב להקפיד על מוצרים נטולי שומן.

ישנם גם מצבים רפואיים העשויים לגרום להחמרה. ויש לקחת זאת בחשבון. למשל, כשהאקנה לא "מתנהגת" כצפוי; כלומר: כאשר מופיעים פצעים קשים במיוחד, שאינם מגיבים לטיפול, אז יש גם לשלול הפרעות הורמונליות או גידולים המפרישים הורמונים.

מהן דרכי הטיפול בפצעי הבגרות?

מטרת הטיפול בפצעי הבגרות משולשת: טיפול בפצעים הקיימים, מניעת הופעה של נגעים חדשים ומניעה של צלקות. הטיפולים מכוונים לטפל במנגנונים הגורמים לפצעים: מניעת היצרות של התעלה המפרישה חלב לעור מבלוטות החלב, מניעת הפרשת יתר של חלב, טיפול בדלקת בעור וטיפול בחיידק פי-אקנה (P. acne).

קיימים טיפולים מרובים לפצעי בגרות. הטיפולים נחלקים לשני סוגים עיקריים: טיפול מקומי באמצעות מריחת ג'ל, קרמים, משחות, או טיפות על הפצעים, מצד אחד; וטיפולים פומיים (הנלקחים דרך הפה) כמו אנטיביוטיקה, רטינואידים (נגזרת של ויטמין A) והורמונים (אופציה אפשרית לבנות) שההשפעה שלהם היא מערכתית יותר, מצד שני.

סוג הטיפול נקבע עבור כל מטופל בנפרד, בהתאם לאופי הפצעים (דלקתי או לא), מיקומם (ממוקם או מפושט לפנים ולגו), דרגת החומרה של האקנה (נגעים שטחיים או עמוקים), משך זמן המחלה וההיסטוריה של טיפולים קודמים, השפעות הפסיכולוגיות ואורח החיים של המטופל.

מה גורם לצלקות? מהם סוגי הצלקות?

סכנת הצלקות קשורה בעיקר לאקנה בדרגה הקשה; אך גם בדרגה הבינונית, פצעי הבגרות גורמים לצלקות, בעיקר כשמנסים לפוצץ את המוגלה. כאשר לא נותנים למוגלה של פצעי הבגרות להתייבש מעצמה, או בעזרת טיפול, אלא מפוצצים אותם (ועושים את זה פעמים רבות כדי להקל על הכאב שיוצרת המוגלה הנכלאת מתחת לעור; ולפעמים רק משיקולים אסתטיים), מגבירים את הסיכון שתישאר צלקת, אחרי שהפצע יתייבש. יחד עם זאת, באקנה בדרגה קשה, הסיכון להיווצרות צלקות נשאר גם כאשר לא מפוצצים את המוגלה. ולכן, נדרש טיפול מונע.

הסוג השכיח של הצלקות הן צלקות שקועות: מעין מכתשים קטנים, הנותרים על העור לאחר שפצעי הבגרות (בדרגה בינונית או קשה) מתייבשים - וגיל ההתבגרות עובר. סוג נוסף של צלקות, סוג הוא נדיר יותר, אשר מופיע רק במקרים של אקנה קשה, היא הצלקת ההיפרטרופית. זו צלקת הבולטת מעל פני העור והיא מופיעה בעיקר באזור הכתפיים והגב (אך יכולה להופיע גם באזור הפנים).

חשוב לדעת כי רוב פצעי הבגרות ניתנים לטיפול. יש לזכור כי לאורך גיל ההתבגרות, אופי הנגעים ורמת החומרה עשויים להשתנות; ולכן מומלץ להתייעץ עם רופא עור, לקבלת הטיפול המתאים, בכל התפרצות מחדש. ייתכן כי נסבול מדרגות שונות של הפצעים - וכי בכל התפרצות ייתכן שנצטרך טיפול שונה; לכן, חשוב לא לחזור על טיפול קודם על דעת עצמנו, אלא לשוב להתייעצות עם רופא, על מנת לוודא כי עושים את הטיפול שמתאים לסוג הפצעים, המופיעים בכל תקופה. אחרת, עלולה להיווצר החמרה - והסיכון לצלקות עולה.

ד"ר בתיה דוידוביץ' היא מומחית למחלות עור ומין.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום אקנה, פצעי בגרות.