פסוריאזיס: סימפטומים וטיפול

מחלת הפסוריאזיס (ספחת) הינה מחלת עור דלקתית, התקפית וכרונית. לצערם הרב של החולים, כמו בכל מחלות העור, המחלה נראית לעין - ולכן יש לכך השלכות על כל תחומי החיים.

האם פסוריאזיס היא מחלה מדבקת? מהי שכיחותה?

חשוב לציין כי למרות הרתיעה שיש לחלק מהאנשים ממגע והידבקות מחולים בפסוריאזיס, מדובר במחלת עור שאיננה מדבקת. על פי ארגון הבריאות העולמי, מחלת הפסוריאזיס יכולה להופיע בכל גיל (גם בקרב ילדים), בשכיחות דומה - בקרב נשים וגברים.

ההערכות הן כי 2%-4% מאוכלוסיית העולם סובלים מצורה מסוימת של פסוריאזיס, רובם (כשני שלישים) בדרגה קלה. עם זאת, נגעים בעור פוגעים באיכות חיי החולה - ברמה הפיזית, החברתית והנפשית.

מהן הצורות בהן מופיע פסוריאזיס?

לפסוריאזיס יש צורות שונות. הצורה השכיחה ביותר היא הצורה הרובדית, הפסוריאזיס הקלאסית. זוהי צורה המאופיינת בנגעים בעור, בצורה של כתמים ורבדים אדומים, בגדלים שונים, המכוסים בשכבה של קשקשים דביקים בצבע לבן-כסוף.

על פי רוב, הפיזור הוא באזורים המיישרים של הגפיים; כלומר: על המרפקים, הברכיים וכן על הקרקפת. עם זאת, נגעים יכולים להופיע בצורה המפושטת גם באזורים אחרים ואף לערב את הציפורניים. צורה נוספת שכיחה היא פסוריאזיס הפוכה, המאופיינת בנגעים בקפלים: תחת בית שחי, חזה ואיברי המין.

מהן השלכות נגעי הפסוריאזיס?

הנגעים עלולים לגרום לגרד (מקור השם ביוונית: פסורה - גרד) ובחלק מהמקרים לצריבה, כאב, תחושת בעירה, יובש בעור, סדקים ודימום. השילוב של פגיעה ברמה החברתית רגשית, עם תסמיני המחלה, גורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים. על כן, חולים רבים מדווחים על תסמיני דיכאון בעקבות המחלה ועל הימנעות מאינטראקציה חברתית, תעסוקתית וזוגית.

מהם התהליכים הגופניים הגורמים להיווצרות פסוריאזיס?

היווצרות מחלת הפסוריאזיס היא מסובכת - ומורכבת מרשת של תגובות דלקתיות וחיסוניות, המובילות בסופו של דבר לשינויים הנצפים בעור. ניתן לציין שני תהליכים עיקריים, היוצרים את הנגעים המכוסים בקשקשים:

1. מחלה אינפלמטורית/ דלקתית, הנגרמת מחוסר איזון; וכתוצאה מכך, מפעילות יתר של אחת מזרועות מערכת החיסון בעור. דלקת זו גורמת לתסנין של תאי דלקת ולהרחבת כלי דם, היוצרים את הכתמים האדומים.

2. באופן תקין, תאי העור בשכבה העליונה (אפידרמיס) מתחלקים כל הזמן - ונוצרים תאי עור חדשים, במקום אלה שמתו ונשרו. בקרב חולי פסוריאזיס, ייצור תאי העור מואץ - ותהליך התמיינותם (כלומר צורתם) בלתי תקין, באופן הגורם לעיבוי העור ולקשקשת דביקה.

האם פסוריאזיס כרוך בהתפתחות מחלות נוספות?

פסוריאזיס אמנם מעלה את השכיחות להתפתחות מחלות נוספות.

עד כ-30% מהחולים בפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית: לרוב מדובר בשילוב של פסוריאזיס בעור, עם מחלה דלקתית במפרקים - הגורמת לכאבים, אודם, נפיחות ונוקשות של המפרקים. במקרים קשים, עלולים אף להופיע עיוותים במפרקים של כפות הידיים והרגליים, עד לרמה הגורמת להפרעה בתפקוד היומיומי.

במקרים אלה, ההפרעה בתפקוד נחשבת נכות של ממש, כאשר החולה איננו מסוגל לבצע פעולות פשוטות (כגון לשרוך את שרוכי הנעליים או לכפתר את החולצה).

חשוב מאוד כי במקרים בהם רופא העור המטפל בפסוריאזיס מזהה אצל החולה כאב ודלקת במפרקים, הוא יפנה אותו גם למומחה למחלות מפרקים (ראומטולוג) - על מנת לטפל בדלקת המפרקים ולמנוע נזק בלתי הפיך.

פסוריאזיס עלולה גם להגביר את הסיכון למחלות הקשורות עם הסינדרום המטאבולי: עלייה בלחץ הדם, עלייה בשומנים בדם, סוכרת מסוג 2 והשמנה, אשר מעלים את הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם.

כמו כן, פסוריאזיס מעלה את הסיכון למחלות עיניים דלקתיות כרוניות.

מהן מחלות העיניים העלולות להתפתח בקשר עם פסוריאזיס?

אובאיטיס: מחלה דלקתית של חלקים פנימיים בעין (ענביה), שיכולה לגרום לפגיעה בראייה.

בלפריטיס: דלקת עפעפיים וריסים, המתבטאת בין השאר בקשקשת על העפעפיים, אדמומיות והפרשות.

מהם הגורמים להופעת מחלת הפסוריאזיס, או להחמרתה?

הסיבות להתפתחות פסוריאזיס אינן ידועות לגמרי, אם כי ההערכות הן שלמחלה שילוב של רקע תורשתי עם גורמים סביבתיים.

גנטיקה: כשליש מן החולים מדווחים על לפחות בן משפחה נוסף, מדרגה ראשונה, שסובל מפסוריאזיס. שכיחות המחלה בקרב תאומים בלתי זהים עומדת על 25%; בתאומים זהים, השכיחות כי שני התאומים יחלו - מגיעה עד 70%.

מחלה אוטואינפלמטורית: הנגרמת מחוסר איזון, או מפעילות יתר, של אחת מזרועות מערכת החיסון בעור.

פעמים רבות, המחלה מתפרצת על רקע של טראומה או מצבי לחץ נפשי (סטרס).

ייתכן רקע של מחלה זיהומית; ובעיקר רקע של זיהומים בגרון, ע"י חיידק הסטרפטוקוקוס. צורה זו של מחלת הפסוריאזיס, המופיעה בעקבות זיהום ע"י סטרפטוקוקוס, היא פסוריאזיס טיפתית. המחלה מאופיינת ברבדים אדומים קטנים אך מפוזרים בגוף, דמויי טיפות - והיא שכיחה יותר בקרב ילדים או צעירים.

קיים קשר בין נטילת תרופות שונות, כגון תרופות לטיפול במלריה, להורדת לחץ דם (כגון חוסמי בטא) לבין הופעת המחלה או החמרתה.

המחלה עלולה להתפרץ אצל נשים לאחר לידה. ההערכה היא כי מדובר בשילוב של שינויים הורמונליים, ביחד עם הסטרס הנלווה ללידה.

עונת החורף: אצל רוב החולים, הסימפטומים מחריפים בחורף. ייתכן כי הסיבה היא הפחתה בחשיפה לקרני השמש האנטי דלקתיות.

עישון וצריכת אלכוהול מוגברת עלולים להחריף את תסמיני המחלה.

הופעה של נגעי פסוריאזיס, כ-10 עד 14 יום לאחר שאיזור בגוף עבר טראומה (כגון כוויה או מכה).

מהם הסימפטומים של מחלת הפסוריאזיס?

ייתכן שילוב של מספר תסמינים:

רבדים אדומים נרחבים על עור הגוף והקרקפת.
קשקשים עבים ודביקים בצבע לבן-כסוף.
גרד.
צריבה ותחושה של בעירה.
כאב.
יובש בעור וסדקים.
דימום כתוצאה מהגרד.

האם ניתן למנוע פסוריאזיס?

לא ניתן למנוע את התפרצות המחלה, אולם ניתן למנוע החמרה או התפרצות שניונית, באמצעות:

הפסקת טיפול תרופתי שגרם להחמרה.
טיפול מוקדם בדלקת גרון סטרפטוקוקית.
הפסקת עישון וצריכת אלכוהול.
טיפול במחלה (כפי שיפורט להלן).

מהו הטיפול בפסוריאזיס?

אין טיפול לריפוי פסוריאזיס; יחד עם זאת, ברוב המקרים קיים טיפול יעיל מאד בהפחתת חומרת התסמינים.

רוב הטיפולים בפסוריאזיס הינם אנטי דלקתיים:

טיפול מקומי באמצעות משחות שונות, רובן על בסיס סטרואידים, לעיתים בשילוב עם נגזרת של ויטמין D ועוד.

טיפולי אקלימותרפיה: טיפולים באזור ים המלח, המשלבים טבילה במים, יחד עם חשיפה מבוקרת לשמש. חשוב לציין כי באזור ים המלח (בשל המיקום הנמוך) אחוז קרני השמש האולטרה סגולות, הנחשבות לקרניים אנטי דלקתיות, הינו גבוה יותר. בנוסף לטיפול עצמו, ההתנתקות של החולה מחיי היום יום המלחיצים, באווירה של החופש, למשך כשבועיים - מסייעת להחלמה.

טיפול בפוטותרפיה: באמצעות מכשור השולח קרניים אולטרה סגולות, שדומות לקרניים האנטי דלקתיות של השמש. מדובר בסדרה של טיפולים קצרים, למשך מספר שבועות, עד להשגת ההטבה.

טיפולים תרופתיים: ישנן מספר אופציות טיפוליות באמצעות כדורים.

1. תרופה שהיא נגזרת של ויטמין A, שהינו אנטי דלקתי וגורם להפחתת חלוקת התאים באפידרמיס (ניאוטיגסון).
2. תרופות לאיזון מערכת החיסון בעור (מטוטרקסט, ציקלוספורין).
3. תרופה אנטי דלקתית חדשה שנכנסה לסל הבריאות לשנת 2017 (אוטזלה).

תרופות ביולוגיות הניתנות בזריקה: בשנים האחרונות, חלה התקדמות גדולה בהבנה של המנגנון הביולוגי של המחלה - ובעקבות זאת פותחו משפחות שונות של תרופות, הפועלות בצמתים חשובים של מערכת החיסון - וכך מסייעות באיזון מערכת החיסון. התרופות הביולוגיות משמשות בעיקר לטיפול בחולים עם מחלה בדרגה בינונית-קשה.

יצוין כי חלק מהתרופות הביולוגיות מטפלות גם בדלקת העורית וגם בדלקת המפרקית. בארץ מאושרות לשימוש: אנברל, רמיקייד, יומירה, סטלרה, קוסנטיקס. בסל הבריאות לשנת 2017 נכנסה גם התרופה החדשה טלטס.

לסיכום: היום, יותר מאי פעם, ישנו מגוון טיפולים נרחב שיכול לתת מענה מספק לרוב הדרגות והצורות של מחלת הפסוריאזיס. המומחיות בטיפול בכל מחלה כרונית (ובפסוריאזיס בפרט) היא התאמת הטיפול לכל חולה, בהתאם לתסמיניו הספציפיים, למצבו הרפואי (כולל מחלות רקע נוספות), לאורח חייו, לגילו ולמצבו הנפשי. המסר העיקרי לחולים - ובפרט לסובלים מהדרגה הקשה, הוא לא להתייאש, בדרך למציאת הטיפול המתאים עבורכם.

ד"ר בתיה דוידוביץ' היא מומחית ברפואת עור ומין, בעלת תת התמחות במחלות עור דלקתיות; אחראית במרכז הרפואי "רבין" (בילינסון - השרון) על מרפאת העור, לחולים מושתלי איברים.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.