אין רגע נכון כמו ההווה

מטרת המחקר היתה לקבוע את השפעת הפעילות הגופנית, בעיקר את השינוי במינון הפעילות הגופנית לאורך זמן, על גורמי הסיכון למחלות לב אצל נשים. 520 הנשים שהשתתפו במחקר היו חלק מסקר אפידמולוגי של השפעות גיל המעבר על מחלת לב וגורמי הסיכון.
המחקר נערך במשך 20 שנה.
הממצאים מראים שבממוצע, נשים פעילות יותר נהנות מסך גורמי סיכון משופר לאורך זמן וכי נשים המשנות את רמת הפעילות משנות בהתאמה את סך גורמי הסיכון. לפיכך, עבור נשים בגיל העמידה שעוברות את גיל המעבר, אף פעם לא מאוחר להפחית את גורמי הסיכון למחלת לב על ידי הגברת רמת הפעילות הגופנית.
המחקר מאשר שנשים פעילות מבחינה גופנית נמצאות ברמות סיכון נמוכות למחלות לב ולתמותה ממחלות לב. יתר על כן, נראה כי לאורך זמן, נשים בגיל העמידה שמגבירות את רמת הפעילות הגופנית מראות שיפורים משמעותיים בכלל גורמי הסיכון שלהן. מכאן עולה כי יש אישוש להנחה כי פעילות גופנית יעילה בשימור ושיפור הבריאות של נשים בגיל העמידה.
בהצלבה של מספר נתונים במהלך 16 שנות תצפית במחקר, נבדקו רמות פעילות מוגברות ולחץ דם נמוך, BMI, ומידת המותניים. יחסים דומים נבדקו בתחילת המחקר, כשכל הנשים היו לפני גיל המעבר, ובגיל 47 בממוצע. במהלך הזמן היחסים נשארו ללא שינוי.
במחקר נראה יחס הדוק בין משקל ופעילות גופנית בניתוח האורכי והרוחבי. בהתחשב בקשר הידוע בין משקל ללחץ דם, והיחס המוכר בין פעילות גופנית ומשקל, פעילות גופנית יכולה למלא תפקיד חשוב בהפחתת הגורמים למחלות לב ובהנמכת לחץ הדם.
ביחד, הממצאים של המחקר הראו שגורמי סיכון למחלות לב הנובעים מלחץ דם גבוה, טריגליצרידים, ואינסולין, כולם מהווים חלק מאשכול של אי סדירויות מטאבוליות, רגיש להשפעות של רמת פעילות גופנית אצל נשים בגיל העמידה. המחקר הזה גם מביא עדויות לכך שבמשך הזמן נשים שיכולות לשמור או להגביר את רמת הפעילות הגופנית במהלך גיל העמידה, מבטלות את המיתוס כאילו הזדקנות בהכרח נקשרת לירידה בתפקיד הכללי. הפוטנציאל של פעילות גופנית מתונה והתפקיד שלה בהפחתת הסכנות מהאשכול של גורמי הסיכון, בהחלט מצריך מחשבה נוספת.