איך בוחרים מוצצים לתינוקות

אין די מילים כדי לתאר את התלות וההשתעבדות שנכרכה בינינו, ההורים, לבין ההמצאה הגאונית ששמה מוצץ. החפץ, פיסת גומי או סיליקון, מופלא זה מהווה את הגבול הדק שבין רעש של בכי מורט עצבים לשקט פיזי ונפשי המאפשר מעט שפיות בתוך המרוץ הגדול אחר ה- "הורות המושלמת".

תהליך המציצה הוא רפלקס טבעי מולד, החיוני לקיומו של התינוק מיום צאתו לאוויר העולם. מחקרים מוכחים כי עוברים שוקדים על רפלקס המציצה עוד ברחם,
בראשית הינקות נתפסת המציצה כפעולה לשיכוך הרעב וזו דרכו של התינוק לקבל אוכל כשאינו מכיר דרך אחרת. כאשר התינוק גדל פעולת המציצה מקבלת משמעויות אחרות והופכת מפעולה קיומית לפעולה שגורמת הנאה בפני עצמה.
המוצץ מקנה לתינוק ביטחון ונינוחות פיזית ונפשית בזמן שהוא עייף, מוטרד או לא רגוע ומציצת המוצץ מספקת הנאה ועידוד, כחפץ אישי ומוכר. אנשי מקצוע רבים ממליצים להרגיל את התינוק להשתמש במוצץ כבר מהימים הראשוניים לחייו.

קיימים שני סוגים עיקריים: סיליקון וגומי (לייטקס):

1. מוצצי סיליקון - הגרסה החדשה יותר למוצצי הגומי. 63 אחוזים מהאימהות בארץ משתמשות במוצצי סיליקון בטענה כי הם עמידים יותר לאורך זמן, המרקם שלהם טבעי ורך יותר ממוצצי הגומי שנוטים להפוך לדביקים לאחר שימוש רב.

2. 33 אחוזים מהאימהות משתמשות במוצץ גומי בטענה כי המוצץ נעים יותר לתינוק והוא לא מוכן להחליף את המוצץ שקיבל לראשונה בחדר הלידה בביה"ח.

כדי להימנע מסיכונים של אלרגיה ללייטקס בחברת "אוונט" ממליצים על מוצצי סיליקון לתינוקות ששיניהם בוקעות, ועל מוצצי לייטקס כשהתינוק מתחיל להלך.

המוצצים הראשונים שיצאו לשוק לפני מספר שנים היו עשויים כולם גומי , והבלון של כל המוצצים היה בגודל אחיד ועגול. לאורך השנים חלו מספר שינויים והתעורר הצורך במגוון גדלים של מוצצים בעלי מבנה שונה שיתאימו לפה המשתנה של התינוק בכל שלב .

1. מוצץ עגול לחלוטין ומוצץ חצי עגול- נחשבים לרגילים בהגדרה ונרכשים ע"י 36 אחוזים מהאמהות. במחקרים במהלך השנים נמצא כי פטמה עגולה עלולה לפגוע בהתפתחות הלסת והשיניים של התינוק, עובדה שהביאה לחדירת מוצצי הסיליקון.

2. מוצץ בעל מבנה חצי אורטודנטי - מאופיין בפטמת בלון חצי עגולה וחצי שטוחה. הבעיה במוצצים אלה כי לעיתים התינוק מכניס את המוצץ לפיו הפוך ומכאן הנזק לשיניו עדיין קיים.

3. מוצץ אורטודנטי - מאופיין במבנה המתאים לפה וללסת ואינו גורם נזק לשיניים, נרכש ע"י 62 אחוזים מהאמהות בארץ.

4. החידוש האחרון מבית "אוונט" - מוצצים בעלי פטמה אורטודנטית כפולה - מותאמים להתפתחות הלסת של התינוק. היתרון של פטמה אורטודנטית כפולה היא שהילד יכול לשחק עם המוצץ בפיו ולסובב את המוצץ ובכול זווית המוצץ אינו מעוות את שיני הילד. המוצצים בסדרות החדשות של "אוונט" עשויים מגומי או סיליקון. הם מגיעים עם מכסה פלסטיק השומר על סטריליות גם כאשר הוא אינו בפי התינוק. כמו כן כל המוצצים מגיעים עם ידית אחיזה וזאת לבטיחות גבוהה יותר ולמניעת אפשרות בליעה. המוצצים מגיעים בשלל עיצובים, צבעים ודוגמאות.

5. ה"מוצץ הזוהר" ללילה - המוצץ מוטען מהאור במהלך היום, ובלילה עם רדת החשכה ידית האחיזה שלו הופכת לזוהרת ומאפשרת את מציאתו בקלות ללא צורך בגישושים ובסריקות נרחבות.

יש להתאים את המוצץ לפי שלושה גילאים:
0-3 חודשים- בשל הפנים הקטנים של תינוקות בגיל זה, כל המוצצים מגיעים עם שקע המותאם לאף התינוק.
3-6 חודשים
6+ חודשים
בכל חתך גילאים, פטמת הבלון של המוצץ שונה ומותאמת לגודל הפה. גודל הדיסקה של המוצץ משתנה עם גיל הפעוט ומותאם לגודל הפנים.

תהליך הגמילה אינו דבר קל וספונטני, הוא אישי ואינו תלוי בלוח כרונולוגי של גילאים. לתהליך יכולות להתלוות מגוון תופעות כמו מצבי רוח, קשיים באכילה, בשינה ובפרידה מההורים. יכולתו של הילד לעמוד בזכות עצמו בתהליך הגמילה מהמוצץ תלויה במוטיבציה שלו להיות עצמאי ולהרגיש גדול, ביכולת להתרגל לשינויים, בגיל הבשלות הפיזיולוגי של הילד, במסרים וביד המכוונת של ההורים.

הדעות לגבי זמן הגמילה חלוקות. ככלל לא מומלץ לגמול ילד כאשר בסביבתו מתרחשים שינויים נוספים. הוא זקוק לביטחון שלו והסתגלות למצב חדש דורשת ממנו אנרגיות רבות. מילת המפתח בגמילה היא "עקביות", עקביות בין כל הגורמים הנוגעים לילד, עקביות לאורך זמן ועקביות גם בשעות הקשות.

יש הגורסים כי ניתן להתחיל את התהליך בסביבות גיל שנתיים. בערך בגיל זה, הילד נכנס למערכת מסודרת (גן או פעוטון) ומתחיל לחקור את הסביבה שלו באמצעות איברים נוספים ולא באמצעות הפה. מבחינה בריאותית, מציצת מוצץ לפרקי זמן ארוכים עלולה לגרום לבעיות שיניים. השיניים נתקעות בחניכיים ולכן יהיו יותר קצרות ומבנה הלסת ישתנה. כמו כן יתכנו בעיות כמו אי סגירת שפתיים, קושי בהגיית אותיות מסוימות, קושי בהתפתחות שפה וביצירת קשרים חברתיים בגלל שהילד לומד להביע את עצמו בעזרת קולות ותנועות. החזקת המוצץ בפה עלולה לגרום גם להזלת ריר בשל התרופפות השרירים והרוק שיצטבר סביב הפה עלול לגרום לפריחה.

יש הטוענים כי אין למהר לגמול את הילדים לפני גיל שלוש. עד אז הילד מוכן נפשית לגמילה, רגוע ויודע להתמודד עם לחצי הסביבה ויבקש מרצונו להפסיק את הרגל המציצה. פעוטות משתמשים לרוב במוצץ רק לקראת שעת השינה ולכן אין פגיעה בהתפתחות השפה, בהגיית עיצורים ובהתפתחות השיניים.

1. הגבלה בהדרגה- "רק בבית", "רק בחדר", "רק במיטה".

2. גמילה מתוך שינה- תבטיח להורים לילה שקט שכן הילד לא יבכה בכל פעם שהמוצץ נפל לו בלילה.

3. יצירת אמון- זריקת המוצץ בשיתוף עם הילד בידיעתו ובהסכמתו ורק לאחר שיחות הכנה, הסברים ומילות עידוד. ניתן למצוא לילד שותף לגמילה מהגן או ממסגרת חברתית אחרת שיהווה גורם מדרבן ומעודד.

בכל מקרה את תהליך הגמילה יש לבצע כאשר ההורים רגועים, אין מצבי לחץ, או שינויים פתאומיים. אין להגיע למצב של מלחמות, עימותים או היסטריה. גמילה מוקדמת מדי וללא הסכמה תגרום לנזק רב יותר מאשר תועלת.