להפחית ב- 30 אחוז את הסיכון למות מסרטן השד

אחת מתוך שמונה נשים תחלה במהלך חייה בסרטן השד. הסיכון ללקות בסרטן השד עלה ב-24% בין השנים 1973 ועד ל-1991. קיימים מספר גורמי סיכון בקרב נשים המגדילים את הסיכויים ללקות בסרטן השד. בין הגורמים הללו ניתן למנות היסטוריה משפחתית, נשאיות של הגנים BRACA, קל יתר וחשיפה ממושכת להורמון אסטרוגן.

אפשרויות הטיפול: טיפול כירורגי, טיפול קרינתי, טיפול כימי וטיפול הורמונלי, אשר יכולים להינתן כטיפול בודד, או כשילוב של כמה סוגי טיפול. בתכנון הטיפול נלקחים בחשבון השלב בו נמצאת המחלה, גיל האישה, מצבה הבריאותי הכללי, סוג הגידול, אפיונו המיקרוסקופי ומידת התפשטותו מעבר לשד. הגורם העיקרי המשפיע על סוג הטיפול המומלץ הנו שלב המחלה, האם מדובר במחלה ממוקדת או מפושטת.

כימותרפיה הוא טיפול הנעשה באמצעות תרופות כימיות. הכימותרפיה כוללת מספר רב של תרכובות כימיות היכולות להגיע לכל חלקי הגוף ומטרתן להרוס תאים סרטניים. טיפול כימותרפי יכול להינתן כטיפול בפני עצמו, או בשילוב שיטות אחרות כמו: ניתוח, הקרנות, טיפול הורמונלי ואחר. הטיפול ניתן נגד מחלה פעילה או כטיפול משלים המיועד למנוע חזרה של המחלה.

הכימותרפיה יכולה להינתן כתרופה בודדת או בשילוב של מספר תרופות. הטיפול מותאם לכל חולה לפי סוג המחלה והמצב הבריאותי הכללי. רוב הטיפולים ניתנים במסגרת טיפול יום, אך חלק מהטיפולים מצריכים אשפוז. הטיפול הכימותרפי ניתן בהפסקות מכוונות כדי לאפשר לגוף להתאושש. משך הטיפול וההפסקות מתוכננים על פי סוג המחלה וסוג התרופות, ועשויים להשתנות לפי תגובת הגוף לטיפול והסבילות לתופעות הלוואי.
הטיפול הכימותרפי נעשה במספר שלבים:
1. טיפול קדם ניתוחי (ניאו-אדג'ובנטי) טיפול זה נעשה כאשר הגידול מתגלה בשלב מתקדם ואינו ניתן להסרה בניתוח. מטרת טיפול זה הנו לצמצם את גודל הגידול על מנת שאפשר יהיה לנתחו או בניתוח משמר שד או בכריתה כללית. מטרתו הסופית של טיפול זה הנו הבראת החולה.
2. טיפול פוסט ניתוחי משלים (אדג'ובנטי) טיפול זה ניתן כמעט לכל הנשים אשר עוברות ניתוח להסרת הגידול. מטרת טיפול זה הנו להרוג גרורות מיקרוסקופיות אשר נותרו באזור הניתוח. מטרתו הסופית של טיפול זה הנו הבראת החולה. בשלב זה החולה עומדת למעשה בפני צומת דרכים- המחלה עשויה לא לחזור ולמעשה החולה נרפאה לאחר 5 שנים או שהמחלה עלולה לחזור. כאשר המחלה חוזרת היא חוזרת בצורה של מחלה גרורתית.
3. טיפול במחלה גרורתית- טיפול זה ניתן במטרה לעכב את גדילת הגרורות, להקל על כאבים ולהאריך את החיים. מטרתו של הטיפול הנו תומך בלבד ואין אפשרות לרפא את החולה בשלב זה.

לכן, יש חשיבות רבה לטיפול הניתן בשלבים המוקדמים של המחלה, כלומר בשלב האדג'ובנטי והניאואדג'ובנטי. אלו השלבים בהן ניתן לרפא את החולה ולמנוע את חזרת המחלה.

קיימות מספר תרכובות אשר משמשות כסטנדרט לטיפול הכימותרפי המשלים. התרכובת הנפוצה ביותר נקראת FAC.
התרופות השייכות למשפחת הטקסנים PACLITAXEL (טקסול) ו- DOCETAXEL (טקסוטר) הוכנסו לטיפול בסרטן השד לפני כ- 7 שנים לטיפול במחלה גרורתית. במצב הזה טקסוטר הוכיח הארכה בחיים של כ-3 חודשים בממוצע דבר אשר היווה פריצת מכיוון שאף תרופה לא הצליחה להוכיח הארכת חיים במצב קשה זה של מחלה גרורתית. יש לציין שטקסול לא הצליח להוכיח הארכת חיים במחלה גרורתית.
השלב הבא הנו לבדוק את התרופות הללו בשלב האדג'ובנטי אשר בו התרופה הטובה ביותר תרפא יותר חולות.

בכנס בינלאומי בנושא סרטן השד שהתקיים בדצמבר 2003 , בסאן אנטוניו, פורסם עדכון של 55 חודשים במחקר רב לאומי בניהול קבוצת מחקר בינלאומית הנקראת BCIRG .

מחקר זה כלל כ 1500 נשים מ 20 מדינות (ביניהן ישראל), המחקר השווה בין טיפול מונע
(adjuvant ) המקובל CAF לעומת הטיפול ב TAC בו מחליף Taxotere את FU 5
המחקר השווה 6 קורסים של כימותרפיה בשתי הזרועות
תוצאות המחקר הראו:
- ירידה של של 28 אחוזים בסיכון לחזרת המחלה בנשים שטופלו בטקסוטר.
- ירידה של 30 אחוזים בסיכון למוות בנשים שטופלו בטקסוטר.
טקסוטר מאושר על יד משרד הבריאות לטיפול אדג'ובנטי אולם אינו נמצא בסל הבריאות. על אף יעילותו הגדולה ויכולתו להציל חיים.