חדשות בסרטן השד

ב-12 בינואר 2005 אישרה נציבות האיחוד האירופי שתי התוויות חדשות לשימוש בטקסוטר
( Docetaxel ) בהזרקה לטיפול בסרטן השד במדינות החברות באיחוד. התוויות חדשות אלו מבוססות על תוצאות שהתקבלו משני מחקרים קליניים אקראיים שנערכו בהיקף בינלאומי.

על פי ההתוויה הראשונה מותר להשתמש בטקסוטר בשילוב עם אדריאמיצין ( doxurubicin ) וציטוקסל ( cyclophosphamide ) לטיפול תומך ( adjuvant ) בנשים עם בלוטות נגועות שניתן לנתחן.
אישור זה מבוסס על תוצאות ביניים שהתקבלו לאחר 55 חודשים של הניסוי שנערך על ידי ה- Breast Cancer International Research Group . תוצאות אלו הוכיחו ששימוש בטיפול תומך מבוסס טקסטוטר היה יעיל יותר מהטיפול המקובל של 5-fluorouracil משולב עם אדריאמיצין וציטוקסל והביא לירידה של % 28 בסיכון להחמרת המחלה ו-% 30 ירידה בסיכון למוות.

ההתוויה השניה מאפשרת את השימוש בטקסטוטר בשילוב עם הרצפטין (trastuzumab ) לטיפול ראשוני בחולות עם סרטן שד שיש לו ביטוי Her2 חיובי. אישור זה מבוסס על תוצאות מחקר קליני שהוכיח שהשילוב המוצע שיפר משמעותית את אחוזי ההישרדות הכלליים והממוצעים של החולות ואת קצב התגובה שלהן לטיפול.

השימוש בטקסטוטר כבר אושר על ידי רשות המזון והתרופות בארה"ב ( FDA ) לטיפול קו שני בחולות עם סרטן שד מפושט מקומי או עם סרטן שד גרורתי, לאחר טיפול כימותרפי קודם שנכשל, כמו גם לטיפול משולב עם אדריאמיצין וציטוקסל כטיפול תומך בסרטן שד עם בלוטות נגועות שניתן לנתחן.

פרופ' לסלי ווקר מה- Cancer Research UK קורא לערוך ניסויים קליניים נוספים במטרה לבחון את השפעת הרפואה המשלימה על חולי סרטן. לטענתו, חולים רבים יוצאים נשכרים מטיפולי הרפיה, היפנוזה ודמיון מודרך, שבאמצעותם לומדים המטופלים לדמות את מערכת החיסון בגופם מכניעה את הגידולים, ובכך מעודדים בריאות טובה. לדעתו למתן מידע, תמיכה ונגישות לטיפולים משלימים מוכחים יש השפעה פסיכולוגית חשובה.

פרופ' ווקר עומד בראש שני מרכזים אונקולוגיים וב-25 השנים האחרונות מנהל ניסויים שנועדו להוכיח שאכן ניתן לשפר את איכות חייהם של החולים כאשר מוצעים להם טיפולים מן הסוג הזה. יחד עם זאת, הוא קורא לערוך ניסויים נוספים על מנת לקבוע את היחס של עלות-תועלת ואת מידת בטיחותם של טיפולים משלימים שטרם הוכחו.

אחד המחקרים בוחן את ההשפעות של רפלקסולוגיה ועיסוי הקרקפת ב-180 נשים חולות בסרטן שד בשלב מוקדם. מחקרים קודמים הראו שהרפיה ושימוש בדמיון מודרך אכן שיפרו את איכות חיי המטופלות.

פרופ' רוברט סוהמי, מנהל תקשורת ומדיניות ב-Cancer Research UK מציין: "חשוב שלחולים תהיה נגישות לטיפולים שהוכח כי הם מועילים לבריאותם. למרות שטיפולים משלימים מסוימים אכן הועילו במצבים קליניים מסוימים, חיוני שכל הגישות הטיפוליות הללו יעברו מבחן קפדני באמצעות ניסויים קליניים אקראיים."

בארה"ב הושמעה לאחרונה קריאה לסטנדרטיזציה של שיטות הרפואה המשלימה. דו"ח שפורסם על-ידי המכון לרפואה ((Institute of Medicine, גוף עצמאי המייעץ לממשל הפדרלי בענייני בריאות, קורא לביצוע מחקרים נוספים להערכת יעילותן של שיטות ריפוי, כדוגמת אקופונקטורה ותוספי מזון צמחיים.

לאור העובדה כי קרוב לשליש מהאמריקנים משתמשים ברפואה משלימה או אלטרנטיבית, קובעת ועדת מומחים מטעם המכון כי יש לקבוע סטנדרטים ברורים להערכת יעילותן ודרך פעולתן של שיטות אלו, ואולי אף יהיה צורך לשנות חוקים המגוננים על תעשייה זו. הוועדה קוראת לקונגרס ולקובעי המדיניות לפעול בשיתוף פעולה עם התעשייה, החוקרים, הצרכנים והמשפטנים.

יו"ר הוועדה, ד"ר סטיוארט בונדוראן, המכהן גם כדיקן ביה"ס לרפואה של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, מציין שעל אנשי הרפואה והמטופלים כאחד לקבל מידע מספק בנוגע לבטיחות וליעילות של שיטות הריפוי המוכחות, כדי שיוכלו להפיק מהן תועלת.
הוא מוסיף: "אנו מאמינים, כי אותם עקרונות מדעיים וסטנדרטים להוכחת יעילות אמורים לחול הן על טיפולים קונבנציונליים והן על שיטות ריפוי משלימות ואלטרנטיביות. ומכיוון שההוכחה הנה גורם מפתח בקבלת החלטות מושכלות, עלינו לשנות את החקיקה במדינה בנוגע לתוספי מזון בכדי לקדם מחקרים נוספים על מוצרים נפוצים אלה ולהבטיח את איכותם."

החוק האמריקני המתייחס לתוספי מזון,The Dietary Supplement Health and Education Act DSHEA)) רואה בהם מוצרי מזון ולא תרופה, עובדה המשחררת את יצרני התוספים מן האחריות לבדיקת בטיחותם ויעילותם, בשונה מתרופות, שבהן נדרשות בדיקות כאלו.

המכון לרפואה מציין, כי לאור העובדה שהיצרנים אינם מחויבים לערוך בדיקות ואינם יכולים לרשום פטנט על תוספים רבים, אין תמריץ שיעודד אותם להשקיע במחקרים על יעילותם של מוצרים אלה.

מחקר ראשון מסוגו מראה, כי תגובה שלילית לכימותרפיה אינה מעידה בהכרח על מהלך המחלה ותוצאותיה. המחקר מוכיח, כי לחולות סרטן שד לובולרי (אוניתי, של אונות החלב), שבדרך כלל אינן מגיבות טוב לכימותרפיה, יש סיכויי השרדות גבוהים יותר מאלו של חולות סרטן שד מסוג נפוץ יותר, שהגיבו היטב לכימותרפיה.

סרטן השד הפולשני השכיח ביותר הוא דוקטלי (ductal), של צנורות החלב, המהווה 80% מכלל מקרי סרטן השד. שכיחות סרטן השד הלובולרי מגיעה לכדי 15%בלבד.

תגובה שלילית לכימותרפיה פירושה שלמרות הטיפול עדיין נמצאו תאי גידול בשד או בבלוטות הלימפה.

ד"ר מסימו קריסטופנילי, אונקולוג שד מאונ' טקסס, מרכז אנדרסון לסרטן ביוסטון, העומד בראש המחקר, מציין: " עד כה סברנו, שתגובה חלשה לכימותרפיה שיקפה פרוגנוזה גרועה יותר, ואולם אין הדבר נכון לגבי כל אשה החולה בסרטן שד."

במחקר נותחו הממצאים הרפואיים של 1034 חולות בסרטן שד מקומי מתקדם (לובולרי או דוקטלי), כולן טופלו בכימותרפיה לפני הניתוח במטרה להקטין את מימדי הגידול.
החוקרים גילו שנשים שחלו בסרטן שד לובולרי הגיבו פחות טוב לטיפול הכימותרפי, אולם תוחלת החיים שלהן בסך-הכל הייתה טובה יותר.

- אצל 41% מחולות סרטן השד הלובולרי נמצאו תאי גידול בבלוטות הלימפה, אך 80% היו נקיות מסרטן חמש שנים לאחר הטיפולים.

- אצל 26% מן החולות בסרטן שד דוקטלי נמצאו תאי גידול לאחר הכימותרפיה, אך 72% בלבד היו נקיות מסרטן חמש שנים לאחר טיפולים.

לנוכח תוצאות המחקר, מציין ד"ר קריסטופנלי כי אונקולוגים עשויים לשנות את גישתם לטיפול בסרטן השד הלובולרי. יתכן שבמקרים אלו, במקום טיפול כימותרפי לפני ניתוח, יועדף טיפול בהורמונים מעכבי-ארומתז. בסופו של דבר, הכימותרפיה, על כל תופעות הלוואי והרעילות שבה, איננה דרך הטיפול הטובה ביותר עבור נשים שחלו בסרטן שד לובולרי פולשני.

המדע מתקדם צעד נוסף ביכולת לנבא אלו נשים הנוטלות טמוקסיפן תפקנה את מירב התועלת מהתרופה. התשובה עשויה להמצא בגנים שלהן ובתכולת ארון התרופות שלהן.

טמוקסיפן הנה תרופה לטיפול בסרטן השד ונמצאת בשימוש זה כ-20 שנה. היא משמשת גם כטיפול מונע לנשים בסיכון גבוה ללקות במחלה.

אולם טמוקסיפן אינה תרופת קסם. אצל חלק מן המטופלות הטיפול מוצלח יותר מאשר באחרות. החוקרים, ביניהם יאן ג'ין מאוניברסיטת אינדיאנה, ביקשו לברר מה הגורמים לתופעה. המחקר הקיף 80 נשים שאובחנו בסרטן שד לא מכבר והחלו בנטילת טמוקסיפן. נשים אלו עברו בדיקות דנא (DNA), אשר התמקדו באותם גנים הדרושים לפירוק התרופה. גנים אלו מופיעים בעשרות וריאציות והחוקרים ניסו לגלות אלו וריאציות משפיעות על רמות התרופה בדם.

כמו כן, ניסו לבדוק האם הנשים נוטלות בו זמנית עם הטמוקסיפן גם תרופות נוגדות דיכאון מסוג Selective Serotonine Reuptake Inhibitors (SSRIs) ותרופות נוגדות-דיכאון חדשות יותר. תרופות מקבוצת הSSRIs דוגמת פקסיל, זולופט ופרוזק וכן אחרות כאפקסור, ניתנות גם להקלה על תופעת גלי החום הנגרמת כתוצאה מנטילת טמוקסיפן.

לאחר שהנשים נטלו טמוקסיפן במשך 4 חודשים, החלו התוצאות להגיע. אצל נשים עם הווריאציה בגנים לא התפרק הטמוקסיפן טוב באותה מידה כמו אצל אותן נשים ללא הווריאציה הגנטית. דמן הכיל פחות מחומר-הלוואי הפעיל הנקרא אנדוקסיפן, הנוצר מפירוק טמוקסיפן.

אצל נשים בעלות וריאציה גנטית שנטלו תרופות נוגדות-דיכאון (SSRIs) אובחן המצב הגרוע מכולן. רמת החומר בדמן היתה נמוכה ב-38% בהשוואה לנשים שלא נטלו נוגדי דיכאון. 30% מכלל המשתתפות נטלו תרופות מקבוצת ה-SSRIs.

לעומת זאת, בחלק מהנשים עם גן תקין אשר נטלו טמוקסיפן יחד עם תרופות נוגדות-דיכאון, רמות האנדוקסיפן ירדו ב-58%.

מהמחקר עולה, אם כן, כי הווריאציות הגנטיות בצרוף עם תרופות ה-SSRIs פועלות יחד ומפריעות לפעילות הטמוקסיפן. זוהי תגובת שרשרת שראשיתה בגנים המחלישים את היכולת לפרק טמוקסיפן.

לחלק מנוגדי-הדיכאון נמצאה השפעה חזקה יותר מאחרים. למשל, לאפקסור היתה השפעה פחותה על טמוקסיפן מזו של פאקסיל.

במחקר שנערך לאחרונה במעבדות אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקאגו זוהה מרכיב בשמן הזית, המצמצם את הסיכון לחלות בסרטן השד.

בניסויי מעבדה בתאים של סרטן השד נתגלה, כי החומצה האולאית המצויה בשמן הזית מדכאת באופן משמעותי את רמת הגן Her2/new. רמות גבוהות של גן זה גורמות למחלת סרטן השד ואחראיות למהלכה בקרב למעלה מחמישית מהחולות במחלה.

לדברי ד"ר חביאר מננדז, העומד בראש המחקר, "ממצאינו תומכים במחקרים, שהוכיחו כי בתזונה הים-תיכונית קיימים גורמים המגנים על הגוף מפני סרטן, מחלות לב והזדקנות".

כמו כן נמצא במחקר, כי החומצה האולאית מחזקת את יעילותה של התרופה הביולוגית הרצפטין בכך שהיא מעכבת או מונעת את ההתנגדות להרצפטין.

לטענת החוקרים, הגילוי אודות יתרונות החומצה האולאית (שהינה חומצה שומנית חד-בלתי-רוויה), חושף מכניזם מולקולרי חדש, שעשוי לסייע בתכנון מחקרים נוספים ולהביא בסופו של דבר להמלצות אופרטיביות בתחום התזונה.

יחד עם זאת, ארגונים העוסקים בעידוד חקר הסרטן, כדוגמת הארגון הבריטי Cancer Research, מדגישים כי עדיין מוקדם להסיק מהמחקר במעבדה על קיום קשר ישיר בקרב האוכלוסיה, בין צריכת שמן זית להפחתת הסיכון לחלות בסרטן השד.