קבלת החלטות בגיל הזהב

קבלת החלטות היא חלק משמעותי בחיינו ותנאי לקבלת החלטה כלשהי, הוא מידע שיש ברשותנו. כדי לאפשר תהליך החלטת קבלות תקין יעיל ומסודר, מטרתינו אם כן - השגת מידע. חשיבות נוספת נודעת לעדכניות המידע ולנתינתו בזמן הנכון למקבל ההחלטה. לאנשים קשישים חשיבות קבלת המידע גדולה יותר בהשוואה לאנשים צעירים. לחלק מהקשישים יש קשיים בקבלה ובאיסוף מידע, בניתוח משמעותו ולאחר מכן קבלת החלטה ויישומה; למציאות זו יש השלכות שלעיתים הן הרות גורל וכרוכות אף בפיקוח נפש. בעיות אלו נובעות לעיתים מירידה כוללת במצב הקשיש, ירידה פיזיולוגית, קוגניטיבית או שילוב בינהן.

אנשים קשישים רבים חיים כיום בגפם; קשישים אלו זוכים אולי לאריכות ימים, אבל בד בבד נשאלת השאלה האם גם איכות חייהם היא ברמה מירבית. למרבה הצער ולמרות המאמצים הנעשים על ידי המדינה, אנשים וארגונים רבים, בעיית ה"לבד" מקיפה חלקים נרחבים באוכלוסיית הקשישים. אותם קשישים חיו שנים בביתם - סביבה הנחשבת לטובה ולראוייה ביותר עבורם. מסיבות שונות ובנקודה מסויימת בציר הזמן, הבית אינו הסביבה המתאימה ביותר עבורם. הסיבות לכך רבות: פשע/ירידה בבטחון האישי, בניין חסר מעלית, דירה שאינה יכולה לספק צרכים רפואיים וסיעודיים, ניתוק ובדידות חברתית ועוד. הסימפטומים של ה"לבד" שליליים ברובם - חלק מהקשישים מוצא פתרונות בצריכת שירותים רפואיים ו/או קבלת תרופות ויחד עם זאת, פעילותם הפיזית והחברתית יורדת ובמקביל מצבם הבריאותי והנפשי מתדרדר. נוצרת דינמיקה שלילית שהולכת ומחריפה.

במאה שלנו ניתנת חלופה המאפשרת לצאת מהמעגל השלילי שקשישים רבים נקלעו אליו: שינוי סביבת המגורים מהבית אל סביבה מוגנת (בית מוגן או בית אבות).בנקודה זו מתגלה נושא מתן מידע איכותי ומתוזמן לקשיש בכל עוצמתו. לצערינו, עידן המידע והפצתו לעיתים אינו מותאם למהפכה הדמוגרפית/חברתית הפוקדת אותנו. אותו קשיש, שלפי כל ראייה או אמת-מידה אובייקטיבית יכול לקבל החלטה לשנות את סביבת מגוריו ולשפר את איכות חייו, אינו עושה זאת, או שעושה זאת אך לא במועד המתאים - וזאת מחוסר קבלת מידע.

בלא מעט מקרים הקשיש שבוי בידי סטריוטיפים שליליים של "בית אבות" ו"מוסד סיעודי". בתי אבות נתפסים כתחנה אחרונה. המעבר לבית אבות נתפס כצעד שאין ממנו חזרה. בתי אבות מזוהים עם מושגים כגון איבוד פרטיות וחרות אישית. לעיתים אין הקשיש רוצה ללכת ל"מקומות בהם גרים קשישים". כל הנסיונות והרצון הטוב לספק מידע ונתונים עדכניים לקשיש נתקלים בהתנגדות שאינה עבירה. הנסיון לסייע לקשיש נידון מלכתחילה לכשלון. לחילופין, קיימים תרחישים בהם הקשיש נגיש נפשית לקבלת המידע, אך הוא סיעודי, אינו נוהג ואין מי שיסיעו לבחון את בית האבות (הוא ערירי או שילדיו שוהים בחו"ל). במקרה אחר התגייסו יועצים, ילדיו של הקשיש, והציעו לו בתי אבות בדרום ובצפון הארץ קרוב למקום מגוריהם, מתוך מחשבה שכך יוכלו לבקרו בתדירות גבוהה. הקשיש מבולבל ומתחבט בשאלה, האם להישאר בעיר מגוריו במרכז ולמצוא בית אבות בסביבתו המוכרת או לרצות את ילדיו. הקשיש מבולבל והבלבול גורם לאי-החלטה. הקשיש נשאר בבית, מצבו מתדרדר, עד שבשלב מסויים "מסדרים" לו בית אבות סיעודי, כאשר אין לו כבר שום אמירה בהחלטה.

פתרון ו/או הקלה צריכים להיות בראיית הקשיש קודם כל כלקוח וכצרכן המבצע החלטה כלכלית. השוק החופשי מבוסס על העברת מידע לצרכן כדי שיוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר ולבחור במוצר או בשירות המתאימים לו ביותר. משום מה הגישה הצרכנית/עסקית לא תקפה או תקפה חלקית כשמדובר באוכלוסיית הקשישים. מיצוב הקשיש כצרכן של שירותי תרבות ופנאי, שירותי סיעוד, תרופות, השכלה, מוצרי צריכה, בתי אבות וכו' יתבטא ביתרונות מרובים, בכללם חיסכון ויעילות במשאבים, יתרונות מערכתיים לארגונים המסייעים לקשיש, ומעל לכל - קידום איכות חייו של הקשיש והסובבים אותו.

תפיסת הלקוח הקשיש כצרכן מלומד צריכה להתבטא במספר מישורים ובין היתר:

עשיית כל מאמץ אפשרי להעביר מידע לקשיש ולנאמניו, גם אם קיימים גורמים מקשים ומגבילים.

המנעות מיחס פטרנליסטי ולחילופין מתן אוטונומיה וזכות בחירה לקשיש. כמובן בהנחה שהוא כשיר משפטית.

חשובה התובנה, כי לאף אחד אין מונופול על מתן מידע וסיוע ללקוח הקשיש. ככלל, זכות הלקוח הקשיש ככל לקוח, לקבל מידע ולהסתייע באנשים ובארגונים כרצונו.

שיתוף פעולה וזרימת מידע בין גורמים שונים, ציבוריים ופרטיים כאחד הבאים במגע עם ומסייעים לקשיש. הכל בהסכמת הקשיש ומתוך הקפדה על פרטיותו.

חינוך, הסברה והטמעת חשיבות המידע ככלי מסייע/טיפולי. כך למשל יכול הרופא הבא במגע עם הקשיש ומכיר מקרוב את מצבו לרשום לו תרופה, אך גם להעביר לו פיסת מידע חשובה בנוגע לשיפור איכות חייו הכוללת.

לפרטים נוספים - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב.