העצם והסידן: הבלוטה שהשתבשה

הן קטנות, זעירות, בגודל של גרגר אורז, בצבע צהוב חרדל. כל אחד מאיתנו יוצא לאוויר העולם עם ארבע בלוטות כאלה, אך רוב אנשים, סביר להניח, לא שמעו עליהן מעולם. אפילו שמן, "בלוטות יותרת התריס", מבלבל ומטעה.

"אין להן שום קשר עם בלוטת התריס", אומר פרופ' מיכאל קראוס, מנהל מחלקת כירורגיה א' בקריה הרפואית רמב"ם, "פרט לעובדה שהן ממוקמות סמוך אליה בצוואר, מאחוריה ומשני צידיה".

חשיבותן לתפקוד התקין של הגוף עומדת ביחס הפוך לגודלן. ככל שהן קטנות - כך הן חשובות. וכשמשהו בהן משתבש, אזי כל מנגנון ויסות רמת הסידן בדם משתבש. אם לא מטפלים בבעיה, יכולות להיות לכך השלכות קשות מאוד. לעתים קרובות, שיבוש בתפקוד הבלוטות מאיץ תהליך של 'אוסטיאופורוזיס' - העצמות מתרוקנות מסידן, נחלשות ומאבדות מצפיפותן. מופיעים כאבים בעצמות ועולה הסיכון לשברים. עלולות להתפתח אבנים בדרכי השתן, דלקות בלבלב, בעיות לחץ דם ואפילו הפרעות מסכנות חיים בתפקוד הלב. כמו כן, כתוצאה מעליית רמת הסידן בדם, מופיעה חולשה כללית, עייפות עד כדי חוסר רצון ויכולת לקום בבוקר, ובשלבים קיצוניים אפילו בלבול.

פרופ' קראוס: "הבעיה היא, שהסימנים או התוצאות של שיבוש בפעילות הבלוטה אינם מידייים. מדובר בתהליך, וקיימים אף מצבים, שבהם אין כל תופעות או סימנים והחולה לא מרגיש כלום. אבל לעיתים, מתחת לפני השטח, העצמות לאט, לאט נאכלות. אם הבעיה לא תטופל, זה יכול להגיע למצב שכל החלקה במדרגות או נפילה, יגרמו לשבר בעצמות".

שמה הלועזי של בלוטת יותרת התריס הוא 'בלוטת הפרא-תירואיד'. וכאמור, יש בגופנו ארבע בלוטות כאלה. תפקידן העיקרי הוא לווסת את רמת הסידן בדם.

"הסידן הוא מינרל חיוני ביותר לתפקוד תקין של מערכות גוף רבות", מסבירה פרופ' צופיה איש שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם העצם והסידן בקריה הרפואית רמב"ם ומנהלת פורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס באתר דוקטורס. "זהו המינרל השכיח ביותר בגוף האדם. כ-99% מהסידן בגוף נמצא בשלד, והוא שמעניק לו חוזק, ומאפשר לנו לעמוד ישר, ללכת, לרוץ ולקפוץ. הסידן הוא גם החומר הקשיח והחזק של השיניים.

"האחוז הנותר של הסידן נמצא בדמנו ובנוזלים שבגופינו. שם הוא מאזן את ההתכווצות ואת ההרפיה של השרירים, ומעורב בתהליכים אחרים, כמו קרישת דם ופעילות תקינה של העצבים והלב".

פרופ' איש שלום: "הבלוטות מצוידות בחיישן, המודד כל הזמן את רמת הסידן בדם. תפקוד תקין של מערכות הגוף מחייב רמת סידן בגבולות צרים ומוגדרים, שבין 8.5 ל-10.4 מיליגרם לדציליטר. ברגע שהחיישן מזהה ירידה ברמת הסידן, הבלוטה מתחילה להפריש את הורמון הפרא-תירואיד (PTH). ההורמון, בדרכו, גורם למאגרי הסידן בגופנו לשחרר סידן לדם. ברגע שהסידן מגיע לרמה תקינה בדם, מפסיקה הבלוטה להפריש את ההורמון".

השיבוש הנפוץ ביותר של פעילות הבלוטות נקרא 'פעילות יתר ראשונית של הבלוטה', שגורם לבלוטה להפריש כמות מוגברת של הורמון ה-PTH. כתוצאה מכך, משוחרר לדם סידן ממאגר הסידן העיקרי שבגופנו - העצם. כמות הסידן בעצמות מידלדלת, והן ומתחילות להיחלש. במקביל, כתוצאה מרמת הסידן הגבוהה בדם, עלול להשתבש התפקוד של מערכות נוספות.

פרופ' קראוס: "בודקים את רמת הסידן בדם ואת רמת הורמון הפרא-תירואיד (PTH), באמצעות בדיקת דם פשוטה. כמו כן, חשוב גם לבדוק את הפרשת הסידן בשתן".

פרופ' איש-שלום: "אחד מכל 200 אנשים, מעל גיל 50, עלול לסבול מהבעיה, אך גם אנשים צעירים. לא מזמן היה לנו מקרה של בחור, בתחילת שנות השלושים, עם פעילות יתר של הבלוטה, שהגיע אלינו עם כאבי שלד איומים. אגב, הבעיה שכיחה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ביחס של אחד ל-3".

פרופ' קראוס: "הטיפול בתפקוד יתר של בלוטת הפרא-תירואיד הוא הוצאת הבלוטה בניתוח".

פרופ' איש-שלום: "לחלק מהחולים (כמו במצבים של תת-תפקוד הבלוטה) לא נדרש ניתוח, וניתן להשאירם במעקב. רופא מומחה קובע, על פי קריטריונים, מתי נדרש ניתוח".

פרופ' איש-שלום: "לא, זה מסוג הדברים שקורים לנו בחיים. אך לשמחתנו, יש לזה פיתרון".

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.